Chasidut על שמות 14:21

ויט משה את ידו על הים (שמות יד, כא). איתא במדרש שהתחיל לעמוד הים כנגדו ואמר לו משה קרע לך בשם הקדוש ברוך הוא ולא קיבל עליו אמר לו בן עמרם אני גדול ממך כו' עיין שם. הענין הוא, כי הטבע של ים להיות הולך כדרכו. ויובן על דרך משל, למלך שמשפיע לעבדיו כל טוב לסוף העבדים הם מתגאים והם אינם יודעים שממלך בא להם השפעה כיון שהמלך רואה כן אז לוקח מהם ההשפעה שלו להראות להם שהם כאין נגדו. כך הענין אצל ים, שאם לא היה לו גדלות אלא תיכף כשאמר לו משה בשם הקדוש ברוך הוא קרע לך והיה אומר אקרע לכבוד שמו של השם יתברך לא היה הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו ההשפעה ולא היה צריך שישפיל עצמו ולצאת מחוץ לטבע שלו להעשות מים יבשה, אלא מפני שאמר אני גדול ממך ובא בגדלות ומפני זה לקח הקדוש ברוך הוא ההשפעה שלו ממנו ומפני זה קרע הים מיד. וזהו שאמר ויט משה את ידו, שהיה בידו לנטותו לפי רצונו. וזה שכתוב במדרש אשירה לה' כי גאה גאה, על כל המתגאים, רצה לומר על הים שנתגאה. וזהו הרמז בפסוק ויולך ה' כו' ברוח קדים עזה כל הלילה כו', בזה שטען אני גדול ממך ובא לגדלות ובזה בקע אותו בשביל שהיה לו גדלות. וזהו הרמז ויולך ה' כו', ברוח קדים, כלומר בזה הרוח, כלומר בזה הדבר הוליך ה' את הים כל הלילה עזה שהיה לו גדלות, דהיינו עזות ועל ידי זה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים, שהיה יכול לבקוע בעבור שהיה לו גדלות ודבר שיש לו גדלות יכולין לשבור אותו בקל ובמהרה:

ויולך ה' את הים ברוח קדים כו' (שמות יד, כא). ונבא לבאר מה זה שהשם יתברך משנה טבעיים. ונראה, כי כביכו"ל הוא בא לבחינות שהיה קודם בריאות העולם ואז היה הוא ושמו בשוה והיה הכל באי"ן. וזהו שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שיאמר לפרעה (שמות ג, יד) אהיה אשר אהיה שלחני אליכם, היינו כי קודם בריאת עולם היה בבחינת אהיה דהיינו שאהיה לכם לאלהים וזהו ברוח קדים והבן. וזהו מה תצעק אלי, בעתיקא תליא וכו' ודו"ק:

וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה וכו' וייראו העם וכו' (שמות יד לא). הנה לכאורה ויאהבו את י"י מיבעיא ליה, והבן. והנראה דהנה יד הגדולה ידוע דרמז לחסד, ואיזה חסד היה למצרים, ואמרו בזוהר הק' (ח"ב מ"ז ע"ב) דהחסד היה דניתנו לקבורה, וזהו נטית ימינך (בחסד) תבלעמו ארץ (שמות טו יב). והנה לפי זה יצדק כיון שראו את היד הגדולה החסד שנעשה בדין מצרים, ואם כן גם הדין כלול בחסד ומלכא שלים הוא, אם כן גם כשהש"י מתחסד עם האדם יש להתנהג ביראה, כי בהיפוך גם בחסד כלול הדין ומלכא שלים הוא. וזהו וירא ישראל את היד הגדולה (חסד בתוך הדין) אשר עשה י"י (בחסד) במצרים, אז וייראו העם את י"י של רחמים, כי מלכא שלים והדין כלול בחסד, והבן. שוב הצצתי בדברי המתרגם אונקלס אמר וחזא ישראל ית גבור"ת ידא רבתא וכו'. הנה רצה גם כן לבאר היד הגדולה הוא חסד. אך הוא דהנה ידוע שהיו ישראל נתונים אז בדין מחמת הקטרוג הללו והללו וכו' (ילקו"ש רמז רל"ד), לולי י"י שהיה לנו ונתעורר החסד שם ע"ב הנרמז "בויסע (שמות יד יט) "ויבא (שמות יד כ) "ויט ויבקעו המים (שמות יד כא), ויושע י"י ביום ההוא וכו' (שמות יד ל). וכיון שנתעורר החסד היה מקום להציל גם את מצרים, אבל ימינך י"י נאדרי בכח ימינך י"י תרעץ אויב (שמות טו ו), היינו בימין בגבורה שבחסד, זהו לדעתי שיטת המתרגם. וז"ש "את "היד "הגדולה, לרבות הדבר הנטפל ליד הגדולה היינו גבורה שבו, כי בחס"ד החסד עיקר והגבורה טפל, ובגבורה להיפך. וזהו כוונת המתרגם גבורת ידא רבתא וכו', אז וייראו העם וכו', כי ראו כי גם בחסד יש דין ומלכא שלים. ובתרגום יונתן תירגם גבור"ת ידא תקיפת"א, והנה הוא פירוש "יד "החזקה, והוא תמוה הרי נאמר "יד "הגדולה. על כן אחשבה שהוא דייק "היד "הגדולה ב' ההין הידוע, על כרחך פירושו הוא כנ"ל "את "היד "הגדולה, היינו שראו טפילת "היד "הגדולה, היינו שמפלת מצרים היתה ביד החזקה גבורה, רק בים הוכרח להיות "יד "הגדולה לבטל הקטיגור. והנה ישראל הגם שראו חסד גמור מבלי מעשה, אם כן אין מקום לירא, עם כל זה וירא ישראל את היד הגדולה, היינו ראו אותו המדה אשר היא טפילת היד הגדולה היינו מדת הגבורה, וז"ש די עבד בה י"י ניסין במצרים, על כן וייראו העם: