Chasidut על שמות 14:22

כתב הטור או"ח (סימן ת"ל) שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול, והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור (שמות יב ג), ואז היה חל בשבת, ולקחו כל אחד שה לפסחו, ושיניהם של מצרים קהות על ששוחטין את אלקיהם ולא היו רשאין לדבר דבר, ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת גדול. והקשו הפוסקים דהוה ליה לייחס הגדולה ליום העשור בחדש, או שכל הד' ימים יהיו נקראים גדולים. ונראה לתרץ בהקדים לבאר מקראי קדש בפרשת בשלח (שמות יד ט-כב) וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים כל סוס רכב פרעה וגו'. דקשה (א), הנה המקרא הזה מסורס ומיותר הרבה. (ב), והנה מצרים נוסע אחריהם (שמות יד י). פירש רש"י (ד"ה נסע) בשם התנחומא (שמו"ר ט"ו ט"ו) ראו שר של מצרים נוסע לעזור למצרים. וקשה למה לא בא במצרים לעזרתם, רק כאן ביציאת מצרים. (ג), להבין טענת ישראל המבלי וגו' מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים (שמות יד יא). (ד), להבין תשובת משה (שמות יד יג) התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום וגו'. (ה), להבין ההמשך לזה אומרו ית' למשה (שמות יד טז) ונטה את ידך על הים ובקעהו וגו'. (וא"ו), אומרו (שמות יד יח) וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה וגו'. קשה הלא בהכבדי בישראל ראוי לומר, דזה נס וזה טבע. (זיי"ן), (שמות יד כב) והמים להם חומה משני צדדים, למה לא היה כמו בירדן. (חי"ת) להבין אומרו בשירה (שמות טו א) כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, מה הוא גאה גאה על ידי סוס ורוכבו וגו', למה פתח בנס הים דוקא, ואגב זה נבין למה מכה ראשונה היה במים שנהפכו מימי היאור לדם (שמות ז כ).

ועל פי זה מתורץ גם כן הקושיא המפורסמת למה בפעם הראשון כתיב חומה מלא (שמות יד כב), ועיין בספר אבני שוהם בשם ראש יוסף מ"ש. אבל הנ"ל על פי מ"ש הרשב"ם בפסוק כ"ט, וז"ל: ובני ישראל כבר הלכו ביבשה בתוך הים עכ"ל, וכן דייק קראי, דהא לעיל מיניה כבר כתיב (שמות יד כח) וישובו המים ויכסו את הרכב. ויש להבין למה חזרה התורה וכתבה. אלא להורות זה, והכי פירושו וישיבו, ועל ידי זה ובני ישראל כבר הלכו וגו', ומפרש האיך הטביעה של מצרים הוא סיבה להצלת ישראל, והמים להם חמה חסר כתיב, ודוק. ואם כן כאן איירי מסיבת הצלה, לכך נכתב חמה חסר, אבל שם מהצלה מיירי, נכתב חומה מלא שהמים עמדו באמת כחומה ממש, ושם הסיפר נאמר על הסדר שאחר כך וירדפו מצרים, ועוד שהחמה לא נתגלה אז רק עכשיו, ודוק. ואם כן לפי זה לא יתכן בקיעת הים להיות נצחי, דהא צריך להטביע את מצרים משום שני טעמים, א' מחמת שהים סוער ואין מדת הדין חוזר ברקניא, ועוד כפשוטו שהשונא רודף, ואם לא יטבעו המצרים בים וישאר הים בחרבה, ירדפו עוד אחר ישראל משם, ואם כן לא יתכן להיות על ידי עצמו רק על ידי שליח. ועל פי זה יובן המדרש שאמר הקב"ה מה תצעק אלי דייקא, הלא הים סוער ומדת הדין אינו חוזר ברקניא, וגם השונא רודף וצריך להטביעו, ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני שאקרענו, הלא זה לא יתכן, כי אז יהיה נצחי וכנ"ל. א"ל משה מה לי לעשות, כלומר הלא גם דבורי הוא דבורך כי השכינה מדברת מתוך גרונו, ואם כן גם אם יהיה נקרע על ידי דבורי, גם כן יהיה נצחי. על זה השיב לו השי"ת ואתה הרם את מטך, ולא על ידי הדבור כלל, באותה שעה אמרו ישראל ה' ימלוך לעולם ועד, ר"ל שהבינו שלא יתכן להיות רק על ידי מטה, מפני שמעשה ה' נצחי והטעם הואיל והוא נצחי, והבן.

ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה וגו' (שמות יד כב), ולהלן כתיב (שמות יד כט) ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה. והנה הדקדוק ידוע דלמה בפעם הראשון כתיב חומה מלא, ופעם השני חסר, וכבר כתבתי לתרץ זה, אבל דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע. ועוד מה שמדקדקים למה בפעם הראשון נאמר בתוך הים ביבשה, ופעם הב' ביבשה בתוך הים. והנ"ל על פי דאיתא (ילקו"ש רמז רל"ד) שנתמלא עליהם הים חימה להטביעם לומר הללו עובדי עבודה זרה והללו וכו'. והנה זה ודאי שלא היה כולם עובדי ע"א, והיו ביניהם הרבה צדיקים כמבואר בכמה מקומות. והנה איתא (סוטה ל"ז ע"א) שהלכו עד צווארן במים והיא אמונה רבה וחזקה, ומשום זה זכה יהודה כי נחשון קפץ לתוך הים, כמו שדרשו היתה יהודה לקדשו (תהלים קיד ב) וגו' (סוטה דף ל"ו). ובודאי דת"ר אלף אינם נכנסין ברגע אחת, ובודאי דהצדיקים בעלי אמונה הקדימו לתוך הים, וכשהלכו עד צווארן נבקע ונעשה כולו יבשה, ממילא דאלו העובדי אלילים בודאי דהם באו לתוך הים כשהיה כבר יבשה, דבודאי הם קטני אמונה. ואם כן בפעם הראשון נאמר ובני ישראל הלכו בתוך הים ואחר כך ביבשה, כי כן היה שהלכו בתוך הים קודם שנעשה יבשה, ואחר כך נעשה יבשה, ועל אלו הצדיקים לא נתמלא חימה, מה שאין כן אחר כך נאמר על ההולכים באחרונה ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, אחר שכבר נעשה יבשה הלכו בו והם הרשעים, ועל אלו נתמלא חימה, והוא נכון ואמת לדעתי. ויותר נכון ממה שמפרשין על שבט דן, דעל זה קשה חדא, דהא איתא (תנחומא בשלח סי' י') דנגזר לי"ב קרעים, ואם כן שבט דן הלכו בפני עצמם ובזמן אחד עם שאר השבטים. ועוד קשה דלמה להתורה לספר ממה שהלכו ביבשה קודם שנכנסו לים, ואחר שיצאו מהים צריכה למימר. ועוד קשה דאם כן העיקר דהפך ים ליבשה חסר מן הספר, והם תמיהות גדולות על הפירוש הזה, ולפי מ"ש אתי שפיר הכל כנ"ל, והבן.