Chasidut על שמות 14:27

אשה כי תזריע וילדה זכר (ויקרא יב ב). בב"ר (פ"ח א') הדה"ד (תהלים קלט ה) אחור וקדם צרתני, זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית, לא זכה אומרים לו יתוש קדמך, עד כאן המדרש. והוא תמוה מאד דמאי ענין זה לפסוק אשה כי תזריע. וגם המדרש בעצמו צריך ביאור למה בזכה קדם לכל מעשה בראשית, ולמה בלא זכה יתוש קדמו. והנה כבר כתבתי בגוף המדרש ב' פירושים (בפרשת בראשית (א כו) על הפסוק נעשה אדם), ועכשיו אבא עד השלישי, ובזה יקושר עם הפסוק אשה כי תזריע וגו'. על פי המבואר בבית שמואל אחרון (פרשה זו), על אמרם ז"ל (ערכין ט"ז ע"ב) הוא הבדל בין איש לאשתו וגו', לפיכך אמרה תורה (ויקרא יג מו) בדד ישב. על פי מה שפירש המדרש שמואל על הפסוק (ויקרא יד ג) והנה נרפא הנגע צרעת מן הצרוע, וז"ל: דהנה חכמי הרופאים אמרו דצרעת בא מתגבורת מרה שחורה, ומרה שחורה בא על ידי התבודדת, והרפואה של תגבורת מרה שחורה שילך בין בני אדם, ואם כן מצורע היה לו לישב בין בני אדם, ותורה אמרה בדד ישב. אך נגעים באים על לשון הרע (ערכין ט"ו ע"ב), ורפואה שלו יפשפש במעשיו ועל ידי זה יהיה לו רפואה. וזה פירוש והנה נרפא נגע צרעת מן הצרוע, שהוא עצמו עשה פעולה שפשפש במעשיו. והנה הרמב"ם ז"ל פירש וישב הים לאיתנו (שמות יד כז), שאמרו רז"ל (ב"ר ה' ה') תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע בפני ישראל, דהשי"ת אחר בריאת עולם לא רצה שיהיה שינוי טבע, לכך התנה עם הים בשעת בריאה שיקרע הים ולא הוי שינוי טבע. ובזה יש ליתן טעם על הא דאיתא במדרש (תנחומא נשא סי' י"א) שבעה דברים קדמו לעולם, ואחד מהם התורה. דתורה אמרה דברים שהן שלא כדרך הטבע, כמו במצורע שאמר בדד ישב שהוא למעלה מן הטבע, והשי"ת לא רצה שיהיה שינוי טבע אחר הבריאה, לכך תורה קדמה לעולם, ואם כן היה דרך הטבע בבריאה כך. וזה פירוש הגמרא מפני מה אמרה תורה מצורע בדד ישב, אין שואל טעם, רק דהקשה קושיא מפני מה אמרה תורה מצורע בדד ישב שהוא שלא כדרך הטבע, דדרך הטבע שמצורע ישב בין אנשים ואין השי"ת רוצה שינוי טבע, לזה אמר הוא הבדיל וכו', ותשובתו הוא שישב בדד ואף שהוא שלא כדרך הטבע, לכך אמר לפיכך אמרה תורה, וכיון שנכתב בתורה ותורה קדם לבריאה, לפיכך דרך הטבע הוא כך, עד כאן דברי הבית שמואל אחרון. והיוצא מזה דהתורה שקדמה לעולם אינה משגחת על הטבע, ולדעתי זה כונת אמרם ז"ל (פסחים נ"ד.) התורה קדמה לעולם, וישראל קדמו לעולם, דהיינו דחקי הטבע לא שלטה בהם. ולדעתי כונת אמרם (ב"ר (פ"ב) [פ"ה] סי' ה') תנאי התנה וכו', גם כן הכי פירושו, שעם כל חקי הבריאה התנה שישתנו כשישראל יצטרכו לזה, והבן. ונקדים עוד דהזוהר (ח"ג מ"ב ע"ב) הקשה בפסוק כי תזריע, דמשמע מהפסוק דאשה מזרעת תחלה וילדת זכר, והכא את אומר דהקב"ה גוזר וכו'. והנ"ל בזה ליישב קושית הזוהר דאלו ואלו דברי אלקים חיים, דהצדיקים הדבקים בה' ובתורה הקדושה, הם למעלה מן הטבע והקב"ה גוזר, מה שאין כן בהמון ההולכים בחשיכה, והבן. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל דאשה כי תזריע וכו', ואם כן קשה קושית הזוהר, לכך אמר הדה"ד אחור וקדם וגו', זכה אומרים לו אתה קדמת וכו' וחקי הטבע רחקה ממנו. אבל לא זכה הוא ניתן תחת הטבע, והיינו יתוש קדמו, שהוא אחר כל המעשים שכבר נשלם הטבע, ואם כן לא קשה מידי כמ"ש, והוא נכון בס"ד.

וּכְשֶׁמְּקַיֵּם וְאָהַבְתָּ, עַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה בְּלֹא יְגִיעָה וָטֹרַח, כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים קיח): קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו כִּקְרִיעַת יַם־סוּף, וּקְרִיעַת יַם סוּף הָיָה עַל־יְדֵי זְכוּת אַבְרָהָם, בְּחִינַת וְאָהַבְתָּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר – דָּא בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם.

ואכן גדולה לגימא וכו' שמקרבת הרחוקים וכו' שבשכר (שמות ב', כ') קראן לו ויאכל לחם זכו בניו לישב בלשכת הגזית וכו' (סנהדרין ק"ג:) כי בשביל חתיכת לחם זה שנתן יתרו למשה ונתקיים בו (קהלת י"א, י') שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו, כי משה נקרא על שם המים כמאמר הכתוב (שמות ב', י') כי מן המים משיתהו, וזכות זה גרם לו אשר נטהר לבבו ואבריו קצת בתחילה עד שזכה לשמוע ותגיע השמועה לאזניו שיאמין כי הכל מאת ה' הוא, ולזה אומר הכתוב כאן וישמע יתרו כהן מדין כלומר אף שהיה כהן מדין ועבד כל עבודה זרה בעולם אף על פי כן זכה לשמוע ונכנסה באזניו, והטעם הוא עבור שהוא חתן משה והאכיל פרוסה למשה ונתן לו בתו, זכה לשמוע ולהאמין את כל אשר עשה אלהים למשה וגו' פירוש שהאמין כי כל העשיות שעשה משה לא בכח ידו ולא בחכמתו עשה, רק שאלהים עשה זאת למשה, שיעשה בכחו כל העשיות והנסים המופלאים, ועל כן אמרו חז"ל מה שמועה שמע וכו' כלומר מאיזה שמועה סיפר כאן הכתוב לחידוש שהגיע השמועה הזאת לאזני יתרו, ואמרו קריעת ים סוף ומלחמה עמלק, כי אלו שניהם היה בכח ידי משה כמאמר הכתוב (שמות י"ד, כ"ז) ויט משה את ידו על הים ואומר בוקע ים לפני משה, וכן במלחמת עמלק נאמר (שמות י"ז, י"א) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, מה שאין כן מכות מצרים שהיה גם על ידי אהרן ועל ידי הקב"ה בעצמו כמאמר חז"ל (תנחומא וארא סוף י"ד) ונס המן היה גם כן מאת הקב"ה לבד. וקריעת ים סוף ומלחמת עמלק היו בידי משה, והעיד הכתוב אשר גם באלה הנסים שנעשו על ידי משה האמין אשר עשה אלהים זאת למשה, ובכחו עשה הכל, כמו בים סוף שאמרו חז"ל (שמות רבה כ"א, ו') שנתן הקב"ה ימינו לימין משה וראהו הים וברח, ובמלחמה עמלק אמרו חז"ל (ראש השנה כ"ט.) וכי ידיו של משה עושות מלחמה וכו' אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם בשמים היו מתגברין וכו', ועוד הנה ידוע מכוונות האר"י ז"ל בסוד נטילת ידים שהעיקר בהן ההגבהה למעלה שעל ידי זה מתיחדים כל העשרה מאמרות שבהן נברא העולם כאשר הארכנו בזה במקום אחר, ובזה תרד ההשפעה וברכה לעמו ישראל, ועל כן כאשר ירים משה ידו ביחוד שמו יתברך וגבר ישראל, וממילא מכל שכן דכל שכן שהאמין כי הוציא ה' את ישראל ממצרים כי אם האמין בנסים שנעשו על ידי משה שהכל מאת ה' הוא ולא עשה משה בשום כח אחר רק בכח ה', מכל שכן במכות מצרים שהיה מהם שנעשו על ידי ה' לבדו, שלא יכחישנה לומר מקרה הוא וכדומה, רק שה' פעל כל זאת. וזה פירוש מאמר חז"ל (בילקוט רמז ר"מ) בפסוק ויאמינו בה' ובמשה עבדו שהקשו אם במשה האמינו בה' וכו' פירוש אם האמינו בנסים שנעשו על ידי משה שהכל מה' הוא מכל שכן בדבר שנעשה ביד ה' בעצמו.