Chasidut על שמות 15:23

וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת הַתּוֹרָה שֶׁצְּרִיכִין לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם עַל הַתּוֹרָה כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה בִּבְחִינַת זָכָה נַעֲשֶׂה לוֹ סַם חַיִּים וְכוּ' כִּי בְּהַתּוֹרָה יֵשׁ שְׁנֵי כֹּחוֹת זָכָה נַעֲשֶׂה לוֹ סַם חַיִּים לֹא זָכָה וְכוּ' וְעַל-כֵּן צְרִיכִין דַּיְקָא לְבָרֵךְ עַל הַתּוֹרָה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת אוֹר פָּשׁוּט הַנַּ"ל לְצַיְּרוֹ בִּבְחִינַת בְּרָכָה בִּבְחִינַת זָכָה נַעֲשֶׂה לוֹ סַם חַיִּים כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁמְּבָרְכִין אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ כִּי אָנוּ מַזְכִּירִין בִּבְרָכָה זוֹ אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים. דְּהַיְנוּ שֶׁבָּחַר בָּנוּ מֵהֶם וְהוֹצִיא אוֹתָנוּ מֵהֶם דְּהַיְנוּ מִמִּדּוֹתֵיהֶן וּמִתַּאֲווֹתֵיהֶן הָרָעוֹת וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא שֶׁבָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים כִּי עַמֵּךְ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם צַדִּיקִים וְכֻלָּם בִּכְלַל שׁוֹמְרֵי הַבְּרִית כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּלִקּוּטֵי א סִימָן כג) וְעַל-יְדֵי זֶה אָנוּ מֻבְחָרִים מִכָּל הָעַמִּים, דְּהַיְנוּ מִכָּל הַשִּׁבְעִים אֻמִּין מִתַּאֲווֹתֵיהֶן הָרָעוֹת וְהָעִקָּר מִתַּאֲוָה הַכְּלָלִית שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הַשִּׁבְעִין אֻמִּין כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הוּא עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא עַל-יְדֵי שֶׁאָנוּ בִּבְחִינַת מֻבְחָרִים מִכָּל הָעַמִּים דְּהַיְנוּ בִּבְחִינַת קְדֻשַּׁת הַבְּרִית וּמַכְנִיעִין וּמְשַׁבְּרִין הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִיִּית שֶׁהִיא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַשִּׁבְעִים עַמִּים עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא נָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ כִּי עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה בִּבְחִינַת סַם חַיִּים כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת הַעֲרֶב נָא ה' אֱלֹקֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וְכוּ' שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים שֶׁתִּהְיֶה הַתּוֹרָה מְתוּקָה וַעֲרֵבָה בְּפִינוּ דְּהַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת אוֹר מָלֵא בִּבְחִינַת בְּרָכָה בִּבְחִינַת סַם חַיִּים שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַיִין מְתוּקִין בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית כִּי לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם לֹא זָכָה וְכוּ' אָז הוּא בִּבְחִינַת מַיִין מְרוֹרִין בְּחִינַת (שְׁמוֹת טו) וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם וְכוּ' וְעַל-כֵּן בְּכָל יוֹם קֹדֶם שֶׁמַּתְחִילִין לִלְמֹד וְלִקְרוֹת בַּתּוֹרָה אָנוּ צְרִיכִין לְבָרֵךְ דַּיְקָא בִּרְכַּת הַתּוֹרָה כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה בִּבְחִינַת סַם חַיִּים שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַיִין מְתוּקִין בְּחִינַת הַעֲרֶב נָא וְכוּ' וְכַנַּ"ל וְעַל-כֵּן נוֹהֲגִין לוֹמַר תֵּכֶף אַחַר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה פָּרָשַׁת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כִּי בִּרְכַּת כֹּהֲנִים זֶה בְּחִינַת שֶׁהַכֹּהֲנִים מְצַיְּרִין הָאוֹר שֶׁהוּא קָמִיץ וְסָתִים בְּחִינַת (וַיִּקְרָא ה') וְקָמַץ הַכֹּהֵן וְכוּ' הֵם מְצַיְּרִין אוֹתוֹ לִבְרָכָה עַל-יְדֵי בִּרְכָתָם כִּי הַכֹּהֲנִים הֵם בִּבְחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית וְכוּ' כַּמְבֹאָר כָּל זֶה הֵיטֵב בְּהִלְכוֹת פֶּסַח הַנַּ"ל וְעַל-כֵּן סָמַךְ פָּרָשַׁת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אַחַר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה כִּי עִקַּר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה כְּדֵי לְצַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כַּנַּ"ל וְזֶה שֶׁהֶחֱמִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נְדָרִים פֶּרֶק א) מְאֹד בְּבִרְכַּת הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ עַל פָּסוּק (יִרְמְיָה ט') עַל מַה אָבְדָה הָאָרֶץ דָּבָר זֶה נִשְׁאַל לַחֲכָמִים וְלַנְּבִיאִים וְכוּ' וְלֹא פֵּרְשׁוּהָ עַד שֶׁפֵּרְשָׁהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ הַיְנוּ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי הַיְנוּ וְלֹא הָלְכוּ בָּהּ, אָמַר רַב שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה כִּי זֶה עִקַּר הַפְּגָם מַה שֶּׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה כִּי תְּחִלָּה צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַתּוֹרָה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִתְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת קָמִיץ וְסָתִים בִּבְחִינַת בְּרָכָה וְכוּ' כַּנַּ"ל וּמֵחֲמַת שֶׁפָּגְמוּ בָּזֶה וְלֹא הִמְשִׁיכוּ הָאוֹר בְּחִינַת בְּרָכָה עַל-יְדֵי זֶה אָבְדָה הָאָרֶץ. כִּי זֶה עִקַּר הַפְּגָם כְּשֶׁאֵין זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה בִּבְחִינַת סַם חַיִּים וְכוּ' כַּנַּ"ל וְאָז לֹא יָכְלָה הַתּוֹרָה לְהָגֵן עֲלֵיהֶם מֵאַחַר שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה וְלֹא הִמְשִׁיכוּ הָאוֹר בִּבְחִינַת בְּרָכָה וְכַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן אָבְדָה הָאָרֶץ כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּיָּדוּעַ שֶׁעוֹמֶדֶת עַל שְׁנֵים עָשָׂר בָּקָר כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ כַּמְבֹאָר בַּמַאֲמָר הַנַּ"ל:

אֲבָל מִי שֶׁפָּגַם בִּבְרִיתוֹ, הוּא בִּבְחִינַת מַיִּין מְרִירִין, בִּבְחִינַת (שמות ט״ו:כ״ג): וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה; מַיִּין מְסָאֳבִין, זֶרַע טָמֵא – אֲזַי אֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בִּבְחִינַת: כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה,

והנה ישראל כשהיו במצרים ידוע שהיו בסוד אלם מאלהים שהיו נאלמים מן הקדושה, ואכן בעת הגאולה האיר ה' עליהם פתאום אור בהיר בשחקים גדול ועצום, עד שהגיעו לבחינה גדולה ונפלאה מאוד בבחינת מוחין דגדלות שלא ביגיעה כלל ושלא ברחיצה וטהרה מטומאת זוהמתן אשר נדבק בהם, וזה היה עיקר נס יציאת מצרים שקידשן הקב"ה באותו הלילה קדושה נפלאה פתאומיות שלא בטבע, כי היה הקב"ה מוכרח להוציאם ברגע הזו, ועל כן צוה להם לעשות קצת מצוות כמו שחיטת הפסח, בכדי שיהיה קצת מקום להקדושה שיחול עליהם, אבל הקדושה היה בנס גדול שהאיר הקב"ה על נשמות ישראל ורצו והלכו אחריו באותו היום לארץ ציה וערבה באמונה רבה בלי מזון וצידה, ואכן דבר זה אינו דבר המתקיים, כיון שבא שלא מצד עבודתם, ועל כן נלקח זה תיכף מהם אחר יום הראשון וצִום אחר כך לספור ספירת העומר שבע שבתות תמימות בכדי לרחוץ ולטהר את נפשם וגופם מכל בחינות הטומאה והזוהמא, כדין אשה נדה שמחויבת לספור שבעה נקיים. והמה לרוב הטומאה אשר נדבק בהם במ"ט שערי טומאה הוצרכו לספור שבע שבתות מ"ט יום בכדי שיזדככו ויטהרו עצמם שיהיו ראוין לקבל התורה מאת הקב"ה, ועל כן אנו אומרין בסדר של פסח קדש ורחץ, לומר כי נשתנה יום זה מכל הימים שבכל הימים כאשר ירצה האדם לקבל הקדושה צריך קודם לרחוץ ולטהר עצמו ואחר כך תוכל הקדושה לשרות עליו כמאמר הכתוב (תהלים ל"ד, ט"ו) סור מרע ועשה טוב כאשר הארכנו בזה בחיבורנו סידורו של שבת וכאן היה הקדושה קודם להרחיצה ואנו מספרין שבחי הלילה הזה כי היה קדש ורחץ הקדושה תחילה ואחר כך הרחיצה, ועל כן אין אומרין הלל שלם כי אם ביום הראשון של פסח, ואחר כך אין אומרים עד חג השבועות כי לא היה הבחינה הגדולה כי אם ביום האחד, ואחר כך השלימו בעבודתן ויגיעה וטהרה עד חג השבועות שהשיגו גודל הקדושה לקבל התורה, והנה מיום השני של פסח התחילו בעבודתם לטהר ולזכך עצמן במעט מעט עד אשר ישיגו לבחינת הנשמה אשר הזכרנו הנכללת מבחינה אשר למעלה ממנה כנזכר. ולזה קובל הכתוב אשר תיכף אחרי צאתם ממצרים, וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים (שמות ט"ו, כ"ג), ואמרו חז"ל (בבא קמא פ"ב.) דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר (ישעיה נ"ה, א') הוי כל צמא לכו למים וכו', וכבר כתבנו שעיקר קניית חלק הנשמה בשלושה בחינותיה הוא על ידי התורה הכלולה משלושה, וכיון שלא היה להם התורה, מאין היה להם בחינות לקנות הקדושה בנפשם.