Chasidut על שמות 15:6

והנה עבור זה אפשר היה די בחמש או בששה מכות ולא דוקא עשר ואכן היה צריך להיות דוקא עשר מדות למדדם מדה כנגד מדה מה שעשו לישראל, ועל כן ולא ישמע אליכם פרעה כי אם ונתתי את ידי במצרים בחינת יד הרמה הנכלל משני ידות ימין ושמאל בחינת עשר אצבעות להכותו עשר מכות דוקא (כי (בראשית רבה ל"ג, ג') אוי להם לרשעים שמהפכין מדת הרחמים למדת הדין, ואף הימין מכה אותם כאשר שר משה וישראל (שמות ט"ו, ו') ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב) וזה למען והוצאתי את צבאותי וגו' מארץ מצרים בשפטים גדולים, שאשפוט את מצרים מדה כנגד מדה מה שעשו לעמי וזה הטעם הראשון. ועוד טעם אחר וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי וגו' והוצאתי את בני ישראל מתוכם מה שאין עבד יכול לברוח ותתרבה ידיעתי בעולם עבור זה והוא הטעם השני בגין דישתמודעין ליה וכאמור.

היוצא מזה, דהשי"ת אינו מזדקק לבחירה למנעו גם שעברו רוב שנותיו אם רוצה לחטא במזיד לפי תירוצי הראשון, או אם ירצה לתהות על הראשונות לפי תירוצי האחרון. וטעם הדבר יתבאר על פי מה ששמעתי לפרש הפסוקים ביחזקאל (ט"ו ב') מה יהיה עץ הגפן מכל עצי הזמורה אשר ביער, (יחזקאל ב ג) היעשה לכל מלאכה אם יקחו ממנו יתד לתלות עליו כל כלי, (יחזקאל ב ד) הנה לאש נתן לאכלה וכו', (יחזקאל ב ה) אף כי אכלתהו אש ויחר ונעשה עוד למלאכה, (יחזקאל ב ו) כה אמר ד' כעץ הגפן אתם משולים בית ישראל, (יחזקאל ב ז) ונתתי פני בכם וידעתם כי אני ד'. והענין, דהנה אמרו רז"ל (אבות פ"ו מי"ב) כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו. ולפי העולה על הדעת בהשקפה ראשונה באלו הבוחרים ברע ולא בטוב, נעדר ח"ו כונתו ית' בבריאתם, כי אין מתרבה מהן כבוד שמים, ואיך יתכן שיעדר כונתו ית' בשום פעם, הלא עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור (תהלים לג יא). אך התשובה בזה, כי בודאי לא נעדרה כונתו ית' בשום אופן, כי אף מאנשי רשע ופשע מתרבה כבוד שמים, כי כשהקב"ה נפרע משונאיו, אם בזה העולם, שמו יתגדל ומתקדש ונורא על כל סביביו (ויק"ר כ"ד א'), וימין ה' נאדרי בכח וימין ה' תרעץ אויב (שמות טו ו). ואם בעולם הבא, הרי אמרו רז"ל (שמו"ר ז' ו') גדול הקילוס שעולה מן גיהנם וגו', ודרשו (עירובין י"ט ע"א) עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו (תהלים פד ז), על אלו שעוברים בעמק הגיהנם, שמורידין דמעות כמעין של שיתין, גם ברכות יעטה מורה, שמודין ומשבחין ומצדיקין עליהם את הדין ואומרים יפה דנתנו יפה חייבתנו ה' הצדיק ואנחנו הרשעים, ואם כן גם מאלו שמו מתקדש ומתגדל. רק ההפרש כי בצדיקים שמו מתגדל ומתקדש בשעת קיומן, כי תהלתו בקהל חסידים (תהלים קמט א), כבוד מלכותו יאמרו וגבורתו ידברו (תהלים קמה יא). ומאנשי רשע נצמח כבוד שמים בשעת אבודן, ולא בשעת קיומן.

ראו קרא ה׳ בשם בצלאל בן אורי גו׳ איתא בש״ס שמא גרים והיינו ראובן ראו מה בין בני לבן חמי כו׳ וכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה וזאת גרמה לו שמו כי במה שאמרה מה בין בני כו׳ הבדילה ופרשה אותו ממעשה עשו כי השם שקוראים את האדם האותיות הם חיותו וכך קוראים אותו בשמים ועם חיות וקדושות האותיות שבשמו הוא יכול לעבוד את השם כל ימיו אחר שיבחר בטוב כי הבחירה חפשית ולכן הרשעים אינם יודעים לאחר מיתה את שמם היינו כי לא עבדו את השם עם האותיות הקדושות שבשמים ושואלין אותם מה עשית עם האותיות הקדושות שבשמך. ולכן אמר דוד המלך ע״ה (תהלים מ״ו, ט׳) לכו חזו מפעלות ה׳ אשר שם שמות בארץ אל תיקרי שמות אלא שמות וקשה הלא כתיב שמות ומהו אל תיקרי כו׳ וי״ל כי הצדיקים עובדים את השם על ידי אותיות הקדושות שבשמים אבל הרשעים שאינם עובדים את השם ונעשים האותיות שבשמים שממות כי לא החיו את האותיות על ידי איזה מעשה טוב וזהו אשר שם שמות בארץ היינו שמות קדושים וזהו שמוכיח את העולם אל תיקרי שמות לשון שממה ח״ו היינו הרשעים שמשממין כביכול את האותיות שבשמם אלא שמות שהצדיקים עובדים את השם על ידי האותיות שבשמם וזהו שמות כי הם שמות הקדושים. וזהו שאמר משה רבינו ע״ה ראו קרא ה׳ בשם בצלאל וגו׳ כי משה אמר לעשות כלים ואחר כך משכן ובצלאל אמר הכלים שאעשה להיכן אכניסם ואמר לו בצל אל היית וזה גרמה לו שמו וזהו ראו קרא ה׳ בשם בצלאל בצל אל היית. ורבי מאיר הוה דייק בשמא כאשר בא אל אחד ששמו כי דור אמר כי דור התפוכות המה וכן היה כי הבחירה חפשית ואילו היה רוצה היה עובד את השם עם האותיות שבשמו. ורחל מפני שראתה שני בתי מקדשים שיחרבו בחלקו של בנימין לכן קראה אותו בן אוני (בראשית ל״ה, י״ח) ואביו קרא אותו בנימין בן ימין שהקשיר אותו לימין ה׳ כביכול ימינך ה׳ נאדרי בכח ימינך ה׳ תרעץ אויב (שמות ט״ו, ו׳) הוא חסר אל כי גדול יהיה כבוד הבית האחרון גו׳: