Musar על שמות 15:6

ונוסף על התשובה ומעשים טובים שהוא סור מרע ועשה טוב, צריך להחזיק עמוד התורה הוא חרות מוציא לחרות. וכן כתיב (שמות טו, ו) ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, ופירשו בזוהר (ח"א פו, ב) כל זמן שהתורה הנתנה בימין היא נאדרי בכח, אז ימינך תרעץ אויב. והוא כמו שדרשו רז"ל (ב"ר סה, כ) הקול קול יעקב (בראשית כז, כב), בזמן שקול של יעקב, אין הידים ידי עשו^הגה"הויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים, פירשו בזוהר (ח"ב סה, ב) בריפוי ידים, שלא רצו לעסוק בתורה, והיינו באמונת הקב"ה. ונראה דלזה תיקן משה הידים שלא יהיו ידי עשו, וכתיב (שמות יז, יב) ויהי ידיו אמונה::

וגרסי' בספרי אתה החלות, את השבועה, להראות את עבדך את גדלך, זו מדת טובך, שנא' (במדבר יד, יז) ועתה יגדל נא כח ה' וגו', ואת ידך, זו ימינך שהיא פשוטה לכל באי עולם, שנא' (שמות טו, ו) ימינך ה' נאדרי בכח וגו', וכתיב (תהלים מד, ד) כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם, ואומר בי נשבעתי יצא מפי צדקה, [החזקה], שהוא ית' שמו כובש ברחמים את מדת הדין, שנא' (מיכה ז, יח) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע, ואומר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו וגו'. ועוד גרסי' בספרי אשר מי אל בשמים ובארץ וגו', שלא כמדת בשר ודם מדת המקום. מדת בשר ודם, הגדול מחבירו מבטל גזירת חבירו, אבל מי יכול למחות על ידך. וכן הוא אומר והוא באחד ומי ישיבנו. ר' יהודה בן בבא אומר, משל לאדם שהוא נתון בקולא של מלכות, אפי' נותן ממון הרבה אי איפשר לעכב, אבל אתה אמרת עשו תשובה ואני מקבל, שנאמר (ישעיהו מד, כב) מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי כי גאלתיך. לכך הושע הזהיר את ישראל ואומר שובה ישראל עד ה' אלהיך. ועוד גרסי' בספרי ונשב בגיא מול בית פעור. אמ' להם משה לישראל, ראו איזה עבירה עברתי וכמה בקשות בקשתי ולא נסלח לי, ראו עבירות שעברתם ואמ' לכם הב"ה עשו תשובה ואני מקבל. ר' יהודה בן בבא אומר, מגיד שבכמה מקומות באו ישראל לידי עבירה חמורה, ואמ' להם הב"ה עשו תשובה ואני מקבל, שנא' (דברים ד, א) ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים וגו'.

עוד קשה, מה ענין הקללות, ומה היה איכפת ליה להקב"ה יקלל בלעם, והוא יתברך יברך את עמו בשלום. ולא משמע כן בדברי רבותינו ז"ל. דאיתא בפרק קמא דברכות (ז, א) ובפרק חלק (סנהדרין קה, ב), עמי זכור נא מה יעץ בלק וגו' (מיכה ו, ה), מאי (שם) למען דעת צדקות ה'. אמר רבי אליעזר, א"ל ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם, שאלמלי כעסתי לא נשתייר כו'. ועל זה אמר (במדבר כג, ח) מה אקוב לא קבה אל, ומה אזעום לא זעם ה'. והתוספות כתבו מה הוא יכול לומר ולקלל ברגע אחת שזועם השם יתברך. ואמרו שרצה לקללם ולומר כלם. והפך ה' את הקללה לברכה ונעשה כן כל"ם מל"ך, וזהו שאמר (שם כג, כא) ותרועת מלך בו. ואין לומר בשעת הזעם אין רחמים ואז יתכנו דברי הראב"ע. זה אינו, דהא כתיב (שמות טו, ו) ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, ופירש רש"י ז"ל אותה ימין עצמה שמצלת את ישראל היא תרעץ אויב כו':