Chasidut על שמות 16:15

בהפטורה (ישעיה מ"ג כ"א) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. נ"ל על דרך רמז, על פי מ"ש בספר שפת אמת (בריש פ' טית) בשם פלח ורמון, על הפסוק (שמואל א' טז ז) כי האדם יראה לעינים וגו', שהאדם נברא כלו רוחני חי' ומשכילים כמו הלב, וכן היה כל פרי עץ כבחינה זו עצו ופריו שוה, וכאשר הלך אחר עיניו לאכול מעץ הדעת, נתגשמו אבריו ולא נשאר בחינת לב רק הלב לבדו. וזה שאמר כי האדם הראשון יראה לעינים, שהלך אחר עיניו, לכך והאלקים יראה ללבב ולא לשאר אברים, ומאז נלקו הצמחים והאילנות. אך לעתיד יתוקן הכל וכח השכלי יתפשט בכל האברים, ועתידה הארץ שתוציא גלוסקאות (שבת ל' ע"ב). ובזה הוא מפרש הפסוק (תהלים קד כט) תוסף רוחם וגו', עיין שם. וגם הפסוק (תהלים קמז ג) הרופא לשבורי לב, ר"ל כשיתרפא בחינת לב שנשברה מכל האברים להחזיר אותה, אז ומחבש לעצבותם מה שאמר בעצבון תאכלנה (בראשית ג יז), כי אז יהיה הל"ט מלאכות בטלים, וכמו שכתב השל"ה שזה היה בקשת יעקב ונתן לי לחם לאכול (בראשית כח כ), ר"ל תיכף שיתן לו, יהיה לאכול, ועיין שם עוד מ"ש אהא דכתיב (שמות טז טו) מן הוא, ולא קראוהו מזון, כי מבואר בגמרא שבת דיש י"ג מלאכות בפת, וזה הטעם שנקרא מזון, כי צריך להיות מלאכות כמנין ז"ו, אז יהיה מן ומוכן, ובהצטרף האותיות נקרא מזון. אבל המן היה יורד מוכן מבלי מלאכה, על כן נקרא מן, עד כאן דבריו וש"י. והנה לזה יזכו עם שכל הי"ג מלאכות שהם בהכרח להכנת מזון יתבטלו מהם, כאמרם עתידה ארץ ישראל דוקא, והכונה כדי שיהיה פנוים רק לעבודתו ית"ש להללו ולשבחו. וזה שאמר הכתוב עם, ר"ל עם זה גדול כל כך, עד שזו, ר"ל הי"ג מלאכות שהם הכרחי לכל מין אנושיי, יצרתי קשרתם בקשר של קיימא שלא יהיה עוד לי לשמי, למען תהילתי יספרו כנ"ל.

וזהו וידעת היום הוא מלשון חיבור ויחוד שנתייחד שני הבחינות ימין ושמאל שיהא נקרא היום בחי׳ יום כאמור אף החשכות וכל זה על ידי שוהשבות אל לבבך שני יצריך ואז כי ה׳ הוא האלקים הוי״ה נעשה מן האלקים בשמים ממעל שנעשה כן למעלה ועל הארץ מתחת וכן נשפע גם כן למטה אל האדם בכל עניניו הן בפנימיותו הן בחיצוניותו אך שזה אי אפשר שיהא כך תמיד בתמידות שצריך עוד אחרי זה לבא לבחי׳ צמצום מאחר שהיחוד העליון נמסר בידינו ישראל ותענוג תמידי אינו תענוג לכך צריך שוב פירוד מן היחוד שצריך לחזור ולהתפלל ולייחד יחוד שני בכדי שלא יהיה תענוג תמידי ומטעם זה הקב״ה חפץ ומתאוה לתפלתן של צדיקים שיורדים למקום הצמצום שהוא בחי׳ אלהים כדי שעל ידי זה יעוררו היחוד למעלה מחמת שייחדו כן למטה מדת חושך ואור שבקרבן. וכן תמיד הוא בכל עניני האדם צריך הצמצום לטעם הנ״ל ולטעם זה אמרו תפלה עושה מחצה כי אי אפשר שיעשה התפלה בשלימות הפעולה בכדי שלא יצטרך להתפלל עוד על דבר זה לעולם כי אם כן יהא גם כן בשרשו היחוד בתמידות וזה אינו נקרא תענוג כאמור וזהו נקרא אצלו יתברך תענוג גדול כשמבקשים ממנו בני אדם צרכיהם אף שיודע מחסורן כי למשל האב מתענג ממה שבנו הקטן מבקש ממנו ויש לו תשוקה מזה כך באלף אלפי הבדלות הבורא ב״ה יש לו תענוג מתפלות ובקשות ישראל וכל אדם הוא עולם וצריך לתקן היחוד בשרשו מה שאי אפשר לאחר לתקן זה בחינה שכנגד חלקו רק הוא כי באמת עבדא אפילו נהום כריסיה לא שוייא כי אין לך אדם שיהא מגיע לו מצד הדין אפילו לחם פרנסתו רק נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו שהוא יתברך זן בחסדו הגדול את בריותיו ע״כ צריך להתעורר החסד והרחמים עליו כי באמת גם היום הפרנסה שמגיע לכל האדם הוא החיות היורד מלמעלה בחסדו הגדול והיא בחי׳ מן שהתורה היא נצחיות וגם היום נוהגת פרשת המן כאמור אצלנו במקום אחר כי במדבר על ידי הזדככות חומרם יוכלו לקבלו החיות מבלי לבוש כמ״ש (שמות ט״ז, ט״ו) כי לא ידעו מה הוא שאין לו תפיסה אף אחר שחטאו ונתעבה חומריותן לכך נצטרכה החיות הנק׳ מן להתלבש בכלי שהוא עסק האדם כמ״ש (שם ט״ז, ל״ג) קח צנצנת אחת ותן שמה וגו׳ שהוא כלי ולבוש למשמרת לדורותיכם. ולזה אמרו בזוהר שצריך לצייר את עצמו בשעת קריאת השירה כאלו היה בקיעת ים סוף כי כמו ששם לא היה המן עד שהיתה מקודם קריעת ים סוף שעל ידי האמונה שראו האותות זכו להזדככות הנ״ל גם כן עכשיו צריך מתחלה שיהיה בחי׳ קריעת ים סוף על ידי שיצייר כך אף שאי אפשר שיהיה ממש כך הוא על ידי שאנו חומריים אך נעשה כן בפנימיות בחי׳ קריעת ים סוף ואחר כך יוכל לקבל השפע המלובש בדבר ההוא שממנו בא לו פרנסתו וכל זה מבואר אצלנו במקום אחר באריכות והעיקר לזה להמשכת השפע הוא האמונה שיאמין שפרנסתו מסורה בידו יתברך לבדו ועל ידי זה יבקש ממנו באמת ויעורר החסד עליו כאמור ואף אותו שיש לו כבר פרנסתו מוכנת מכל מקום צריך לבקש ממנו יתברך שיתן לו ויקנה לו שישליטנה האלהים לאכול ממנו כמו שמצינו בזוהר שרב ייבא סבא כשהיה השולחן מסודר לפניו היה אומר המתינו עד דתתייהב מבי׳ מלכא והיה מבקש ממנו יתברך כנ״ל כי כמה בני אדם שיש להם ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו על ידי כמה מניעות כנודע וכמ״ש שלמה המלך ע״ה בקהלת ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו כי דעתו צרה להנות מממון שהכין מאחר שלא התפלל שתתייהב מבי׳ מלכא בכדי שיתן לו הוא יתברך להנות ממנו שלא יהא הממון בבחי׳ הצמצום והבן:

ועל פי זה יתבאר המדרש (ילקו"ש רמז רס"א) (הובא בעטרת שלמה פרשה זו) ויקראו בית ישראל שמו מן (שמות טז לא), דורשי רשומות אמרו בני ישראל קראו שמו מן. והוא פליאה גדולה דאם בית ישראל ובני ישראל אחד הוא, אם כן מה חדשו דורשי רשומות, הלא פסוק מפורש הוא, ואם בית ישראל לחוד ובני ישראל לחוד, אם כן איך מכחישין הפסוק. וגם מה כונתם בזה, והנ"ל בזה, דלמעלה כתיב (שמות טז טו) ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו וגו', ואם כן שם פירושו מן הוא, כמו מה הוא, אבל כאן בקריאת שם פירושו הכנה, כמו וימן להם המלך (דניאל א ה), ולדרכי יש בזה דבר חכמה, כי ר"ל הוא רק הכנה לשכר שירשו על ידי זה עולם הבא, ולא עצם השכר, וכמו שכתב הרמב"ם על היעודים המפורשים בתורה הק', וכמו שפי' בפסוק (דברים יא יג) והיה אם שמוע וגו', ובפרט במן שאמרו רז"ל (תנחומא בשלח סי' כ') לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן. ועוד יש בזה דבר חכמה, על פי מ"ש בשפת אמת (בסימן ט'), כי השיגו כי הוא מעין עולם הבא מן בלי זו, (ר"ל דנחסר ז"ו מאותיות מזון), עיין שם, וכבר פירשתי (בהפטורת וארא) דבית ישראל הוא מדריגה פחותה מאד, ואם כן קשה דבני ישראל לא השיגו, ובית ישראל השיגו כלפי לייא. ועל כרחך צריך לומר דהנה בכל בחינה ובחינה יש בחינות שונות, כי בבחינת בני ישראל יש שלא נתעצמו רק קצת בבחינה זו, ויש שהם שלמים ותמימים בהבחינה, ואם כן הנאמר בכאן בית, הוא נוטריקון "בני "ישראל "תמימים, וכבר פירשתי דדורשי רשומות היינו דורשי נוטריקון. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל, דהיה קשה לו קושיתי, לכך אמר דורשי רשומות אמרו בני ישראל וכו', ובית הוא רק נוטריקון, כנ"ל נכון. ועל פי זה יובן הגמרא (יומא דף ע"ה ע"א) כתיב (שמות לו ג) והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר, אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן מן היורד לישראל וכו', תנא נשיאים ממש, וכן הוא אומר (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגו'. והקשו למה לא מייתי קרא (תהלים קלה ז) מעלה נשיאים וגו'. והנ"ל בזה, דהא קשה דבשלמא ליתן להם לחם, הוכרח שלא ימותו ברעב, אבל אבנים טובות למה, דבזה ודאי יאכלו חלקם בבא, וכי ח"ו כונת השי"ת היה להרע לישראל, וכרעא דדהבא דרבי חנינא בן דוסא יוכיח (תענית דף כ"ה ע"א), ואם היה רק בשביל המשכן, אם כן אין זה שלהם. רק דהכונה היא דהנה יש לדקדק בהפסוק (שמות ל"ו) דאמר והם הביאו אליו עוד נדבה וגו', דתיבת עוד הוא שפת יתר, וגם משולל הבנה, וראוי היה לומר והם הביאו אליו נדבה. רק דהכונה היא דלא מבעיא דהביאו מה שנדבו והבטיחו, אלא דהביאו עוד נוסף כדרך הצדיקים האומרים מעט וכו', ולכך כיון שקיימו מוצא שפתם ביתר שאת, אם כן הפירות לא ינוכה והם עשו בזה מצות, והבן. ולכך על זה הפסוק והם הביאו אליו עוד נדבה וגו', אמרו שהביאו להם אבנים טובות ומרגליות, וזה פירוש הברייתא נשיאים ממש, ואף על פי כן לא אכלו עולמם בזה, כיון שקיימו מוצא שפתם כל זה לא ינוכה. ועל זה דלא ינוכה אם מקיימים מוצא שפתם, אמר וכן הוא אומר נשיאים ורוח וגשם אין וגו', והפירוש הוא כמ"ש בהג"ה.) על פי מה שפירשתי הפסוק (משלי ח יז) להנחיל אוהבי יש וגו'. שמע מינה דכשמקיימין מוצא שפתם לא ינוכה, ואם כן לא קשה מידי הא דלא מייתי הפסוק המעלה נשיאים, שאין זה ראיה כלל על הא דעננים איקרי נשיאים, דזיל קרי ביה רב הוא כנ"ל. ועל פי זה נ"ל לפרש המסורה (שמות לו ו) ויכלא העם מהביא. (בראשית ח ב) ויכלא הגשם מן השמים, כי כבר כתבתי כי נוסף על הבטחה אמר הביאו עוד, אם כן סתם הבאה היא כפי ההבטחה. והיינו ויכלא העם מהביא, ר"ל אם מונעים אפילו מסתם הבאה, דהא לא כתב שם עוד, אז ויכלא הגשם מן השמים, כמו שפירשתי בהג"ה בפסוק נשיאים ורוח וגו', והבן.