Chasidut על שמות 16:3

ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן וכו'. כתיב (משלי ח',ט"ו) בי מלכים ימלוכו, והנה כפי הפשט היה לכתוב בי ימלוכו מלכים, אך רמז בזה שאין הקב"ה ממנה למלך רק מי שיוכל למלוך תחילה על עצמו, אותו ממנה גם על אחרים כענין שנאמר (אבות פ"ד,מ"א) איזהו גבור הכובש את יצרו. וזהו בי מלכים ימלוכו היינו מי שמולך על עצמו ושכלו מושל על תאותו אז ימלוכו היינו יהיה מלך על כל ואין צריך להשגיח על המתנגד לו, אחרי שכל כוונתו לש"ש. וזה שכתוב ומלכי צדק מלך שלם, היינו שהיה בתחלה מלך צדק שמלך על עצמו בצדקו ואח"כ מלך שלם הוא ירושלים, וזה הטעם שחודש ניסן הוא ר"ה למלכים, ומהראוי להיות בר"ח סיוון כי בו נתנה תורה לישראל שכתיב בה בי מלכים וכו' אך לאשר שנאמר תחילה בי מלכים ואח"כ ימלוכו היינו שיהיה מלך על עצמו וזהו בחודש ניסן שישראל מצומצין באכילת לחם עוני ומקבל עליו עול הבורא ית' ולאכול מידו פת יבש בלי טעם ולא מעדנים תחת עול בשר ודם, כי באמת במצרים היה להם רב טוב כמ"ש (שמות ט"ז,ג') בשבתינו וכו' עי"ז ימלוכו היינו על כל העולם וזהו בחודש סיון ע"י שנתנה בו תורה. וזה שנאמר כאן ומלכי צדק מלך שלם, וע"ז יקרא מלך שלם כי שם בן נח היה דורש וחפץ מאד בטובת ירושלים, ולכן כאשר ראה שאברהם תלמידו הלך להציל את לוט אשר כפי משפט דעתו והבנתו לא נודע לו מה זאת, הלא אדרבה מהראוי היה שלא לעזרו כי יצמח מאתו עמון ומואב אשר המה שיבבי בישא דירושלים (סנהדרין צ"ו:) וגם ה' שונא אותם כי הזהיר עליהם שלא יבאו בקהל ואיך מסר אאע"ה את נפשו עליו להצילו. אך לפי שידע את אברהם תלמידו והכיר אותו לצדיק גמור ומסתמא לא יאונה לו שום מכשול, התפלל להש"י שיאור עיניו בזה להודיע לו סיבת מעשה אאע"ה, ולזאת נאמר והוא כהן לאל עליון היינו בשעת הוצאות הלחם והיין אז היה כהן עובד להש"י ומתפלל אליו שיאיר עיניו למען ידע הדברים על מכונם אשר המה למעלה משכלו והשגתו, ואח"ז האיר הש"י את עיניו להראות לו כי ח"ו לא נעשה ע"י אאע"ה שום דבר לבטלה, כי אף אמנם שמלוט יצאו עמון ומואב שנאמר עליהם (איכה א',י') לא יבואו וכו'. רק זאת הוא הזכרים אבל נקבותיהם מותרות מיד, ואדרבה מזה נצמח מלכות בית דוד ושלמה אשר הם עיקר קיום מלוכת א"י וירושלים, ולזאת אמר ברוך אברם לאל עליון. והקדים ברכות אברהם, כי גם אברהם עשה פעולה למעלה מהשגתו רק הש"י העיר לבו לזה והוא מסר את נפשו, ולפי שעל ידו נודע לו זאת לפיכך הקדים ברכתו, ועי"ז נטלה ממנו הכהונה ונתנה לאברהם (נדרים ל"ב:), כי הודה שאברהם גדול ממנו, וכמ"ש אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק היינו שאני הארתי עיניו של מלכי צדק שיראה שאברהם גדול ממנו והודה מעצמו.

ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתינו על סיר הבשר וגו' (שמות טז ג), ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וגו' (שמות טז ד) והיו ביום הששי והכינו את אשר יביאו וגו' (שמות טז ה). נ"ל ביאור המקראות האלה, כי לכאורה יפלא מאד על אומרם מי יתן מותינו וגו', כי אם ימותו מה להם בסיר הבשר. והנ"ל שיש כונה פנימות בנעימות דבריהם כתפוחי זהב במשכיות כסף כי דור דעה היו, והוא כי כבר ידעו שהשם יתברך יעשה להם ניסים ונפלאות, כי כבר ראו בעיניהם כמה ניסים ונפלאות אשר עשה להם, רק שחשבו הלא ידוע אמרם ז"ל (שבת דף ל"ב ע"א) אם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, ואם כן אם מדי יום יום יהיה מעשה ניסים, לא ישאר להם מאומה לעולם הבא, ומאן דאכל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באנפוהי (ירושלמי ערלה פ"א ה"ג), ויהיו מרוחקין ממנו ית'. על כן עלה ברצונם שיתנהג עמהם על פי הסדר ומנהג הטבעי לבל יצטרכו לנס. וזה שאמרו מי יתן מותינו ביד ה' בארץ מצרים, ר"ל שאז אם מתנו היה ביד ה' ולא מרוחק ממנו, בשבתינו על סיר הבשר וגו' ולא הוצרכנו למעשה ניסים. ועל זה בא התשובה הנני ממטיר לכם וגו', ואשר יאמר נא ישראל כי זה מעשה ניסים הוא, ואם כל יום ויום יהנו ממעשה ניסים יאכלו חלקם שבעולם הבא בעולם הזה, לזה הבטיחם ואמר והיה ביום הששי, ר"ל ביום הששי הידוע שאז יקבלו התורה, וכמו שדרשו (שבת דף פ"ח (ע"א) א') על הפסוק (בראשית א לא) ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, והיינו בששה בסיון שבו יקבלו התורה, (כי אז עדיין לא היו להם תורה ואין להם מה להכין, אבל אחר שיקבלו התורה) והכינו יראו להכין את אשר יביאו עמם לעולם הבא, כי אין מלוין לו לאדם וכו' (אבות פ"ו מ"ט), והיו משנה, ר"ל שכר כפול דהיינו גם בעולם הבא על אשר ילקטו יום יום בעולם הזה, יהיה עוד שכר בעולם הבא ולא ינוכה להם.

ויאמר משה וכו' ערב וידעתם וכו' (שמות טז ו). לא ידענו המכוון הזה, ואינו מובן כלל המאמר. והנראה בהקדים מה שצוה הש"י (ויקרא כב לב) ולא תחללו את שם קדשי ונתקדשתי בתוך בני ישראל וכו', (ויקרא כב לג) המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים. והוא מצוה למסור האדם את נפשו על קדושת שמו ית' למסור עצמו למיתה עבור שמו ית', ואמר הכתוב המוציא אתכם מארץ מצרים מקום הקליפה והמיתה, להיות לכם לאלקים אפילו כאשר יתנהג עמכם בבחינת דין, והבן מאוד אלו הדברים כי קצרנו בכאן ומבואר במקום אחר. והקיצור הוא כי ההוצאה מארץ מצרים תחייב האדם למסור עצמו למיתה עבור קדושת שמו ית', כי כמים הפנים לפנים כביכול, והבן. וזאת היא המצות עשה על כל אדם מישראל, ואם אינו מגיע לנפשו ענין כזה דהיינו מסירות נפש בפועל, מחוייב לקיימו בכח דהיינו הסכמה חזקה בכל לב בשעת קריאת שמע, כשיגיע לידי קידוש הש"י במסירות נפש יקבל עליו המיתה, וזה יתחשב לפני הקב"ה כאילו מסר נפשו בפועל, ועליהם אמר הכתוב (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום, אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח (תהלים נ ה). ונקדים עוד מ"ש בספר החסידים כל מה שידבר אדם איזה דיבור אפילו בהפלגה וגוזמא, בהכרח שיתקיים איזה פעם, על כן ישמור האדם את עצמו שלא להוציא מפיו איזה דבר לא טוב, כי ח"ו יתקיים באיזה זמן. והנה ישראל הוציאו מפיהם בתלונתם ואמרו הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל ברעב (שמות טז ג), וחששו משה ואהרן שיעשה דבורם רושם ח"ו, ובפרט שהש"י אמר ולקטו דבר יום ביומו (שמות טז ד), (עיין מ"ש לעיל מענין לקיטת הדיבורים וכפלים לתושיה). והנה העצה היעוצה מרבותינו הקדושים בדבר האדם איזה דבור לא טוב ח"ו, שיראה לעשות מאותן הדבורים והאותיות והתיבות צירופים אחרים לטובה, ותתבטל הגזירה ותתהפך לטובה, וככה מאמרינו על הברכה שבירכו התנאים לרבי אלעזר בן רבי שמעון תזרע ולא תחצד כו' (מו"ק ט' ע"ב), אין כאן מקומו. הנה לפי זה גם בכאן היתה עצת משה ואהרן לישראל שיתפרש מאמרם הנ"ל באופן אחר, דהיינו כי הוצאתם אותנו (מארץ מצרים) אל המדבר הזה להמית את כל הקהל, היינו ענין ההוצאה היתה לקבל כל אחד מישראל על עצמו בחינת המיתה במסירות נפש בהסכמה חזקה על דבר קדושת שמו, כי זה יחוייב לאיש הישראלי עבור ההוצאה מארץ מצרים. ונוכל להתפרש עוד אל "המדבר כו', היינו בבחינת דיבור בכח בקריאת שמע, ונשאר עדיין תיבת "ברעב שאמרו, אזי היתה עצה היעוצה לעשות מזה צירוף "בערב בהיפך אתוון. וז"ש "ערב כשיהיה "ערב, אז וידעתם כי י"י הוציא אתכם מארץ מצרים, ותמסרו נפשותיכם בכח עבור קדושת שמו ית', ויהיה נחשב לפני הקב"ה כאלו הייתם מתים בפועל, ואז יקויים המאמר שדברתם במו פיכם, ואף על פי כן אין שטן ואין פגע רע, ובוקר וראיתם את כבוד י"י בשמעו את תלונותיכם וכו' (שמות טז ז), ר"ל הגם ששמע את תלונותיכם שהיה על י"י, עם כל זה יתהפך הכל לטובה ולברכה על עולם: