מדרש על שמות 16:3

במדבר. מלמד שהוכיחם על מה שעשו במדבר, מלמד שהיו נוטלים בניהם ובנותיהם קטנים וזורקים לתוך חיקו של משה, ואומרים לו: בן עמרם, מה אנונא התקנת להם? לאלו מה פרנסה התקנת להם? ר' יהודה אומר: הרי הוא (שמות טז) ויאמרו להם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים.

אָמַר רַבִּי לֵוִי, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יַד ה', מַכַּת דֶּבֶר הִיא, וּבִנְיַן אָב שֶׁבְּכֻלָּם (שמות ט, ג): הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה. בַּר קַפָּרָא אָמַר יָד תָּבְעוּ וְיָד פָּגְעָה בָּם. אָמַר רַבִּי סִימוֹן בַּיּוֹצְאִין הָיְתָה מַגֵּפָה, בַּיּוֹשְׁבִין לֹא הָיְתָה מַגֵּפָה. תַּלְמִידֵי דְרַבִּי נְחֶמְיָה מַיְיתֵי לָהּ מֵהָתָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים ב, טו): בְּכֹל אֲשֶׁר יָצְאוּ יַד ה' הָיְתָה בָּם לְרָעָה, בַּיּוֹצְאִין הָיְתָה מַגֵּפָה בַּיּוֹשְׁבִין לֹא הָיְתָה מַגֵּפָה. אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן אַף בְּנֵיהֶן הָיוּ מְצֵרִין אַחֲרֵיהֶם וְאוֹמְרִים מָתַי יָמוּתוּ אֵלֶּה וְנִכָּנֵס אָנוּ לָאָרֶץ.

וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה וגו', מֵהֵיכָן בָּאת עֲלֵיהֶם הַצָּרָעַת, רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן אָמַר מִן מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וְרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים מִן הַמִּתְאוֹנְנִים, לְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ מִן הַמִּתְאוֹנְנִים בָּאת עֲלֵיהֶם הַצָּרָעַת, כֵּיצַד, בְּשָׁעָה שֶׁהוֹרִיד לָהֶם הָאֱלֹהִים אֶת הַמָּן עָשָׂה לָהֶם אֱלֹהִים כַּמָּה נִסִּים, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (גמרא יומא עה-ב): לֹא הָיוּ נִצְרָכִין לְהִפָּנוֹת כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם, לָמָּה כֵן, אֶלָּא אָמַר הָאֱלֹהִים יִהְיוּ בָנַי נִצְרָכִין לְהִפָּנוֹת וְהֵיאַךְ הִכְתַּבְתִּי עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם אֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, ו): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם, אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַמַּלְאָכִים צְרִיכִין לְדָבָר זֶה, אַף הֵן לֹא יִצָּרְכוּ לְדָבָר זֶה עוֹד. דָּבָר אַחֵר, אָמַר הָאֱלֹהִים הָאֻמּוֹת אוֹכְלִין וְנִצְרָכִין וְהֵיאַךְ אֲנִי נוֹתֵן הֶפְרֵשׁ בֵּין בָּנַי לְבֵין הָאֻמּוֹת, לְפִיכָךְ לֹא הָיוּ נִצְרָכִין. מֶה עָשׂוּ, בַּטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה לָהֶם הָאֱלֹהִים הִתְחִילוּ אוֹמְרִים לֵיצָנוּת עָלָיו, אוֹמֵר זֶה לָזֶה אִי אַתָּה שׁוֹמֵעַ שִׁמְעוֹן אָחִי, וְזֶה אוֹמֵר מָה אַתָּה אוֹמֵר רְאוּבֵן אָחִי, אָמַר לוֹ בְּחַיֶּיךָ רָאִיתָ בְּיָמֶיךָ אָדָם נוֹתֵן חִטִּים בָּרֵחַיִם וְאֵינָן נִטְחָנוֹת וְיוֹרְדוֹת, אַף אָנוּ אוֹכְלִין אֶת הַמָּן וְאֵינוֹ יוֹרֵד. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁלְּיוֹם אַחֲרוֹן תִּנָּפַח כְּרֵסִי וְתִבָּקַע, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ מוֹצִיאִין אוֹתוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הָאֱלֹהִים לְמשֶׁה אֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל וְלִכְבּשׁ (במדבר יד, יא): עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי וגו', וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכָל נִפְלְאוֹתָי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה עִמּוֹ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי כַּמָּה אוֹתוֹת וְנִפְלָאוֹת עָשִׂיתִי בְּקִרְבֵּיהֶן וְהֵן מְנַאֲצִין אוֹתִי, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א, יג): וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם וגו', וּמִנַּיִן שֶׁלֹא הָיָה יוֹצֵא מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, כה): לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ, אַל תְּהִי קוֹרֵא אַבִּירִים אֶלָּא לֶחֶם אֵיבָרִים, לֶחֶם שֶׁהוּא נִמּוֹחַ בְּאֵיבְרֵיהֶם, אַף עַל פִּי כֵן לָמַד משֶׁה סָנֵיגוֹרְיָא עֲלֵיהֶם וְחָזַר בּוֹ אֱלֹהִים מִן הָרָעָה, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ זֶה לָזֶה יִהְיוּ זְכוּרִין אוֹתָן הַיָּמִים שֶׁהָיִינוּ בְּמִצְרַיִם בְּשָׁעָה שֶׁהָיִינוּ מְבַשְּׁלִין קְדֵרוֹת קְדֵרוֹת שֶׁל בָּשָׂר וְיוֹשְׁבִין וְאוֹכְלִין פַּכְּסָמִין, וּפוֹתִין בְּתוֹךְ הַזּוֹם שֶׁל בָּשָׂר, לְוַאי מַתְנוּ שָׁם וְלֹא הוֹצִיאָנוּ הָאֱלֹהִים מִשָּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ג): מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְּיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ וגו', וְעַכְשָׁו אֵין לָנוּ אֶלָּא הַמָּן הַזֶּה בִּלְבָד בָּעֶרֶב כֵּן בַּבֹּקֶר כֵּן בַּחוֹל כֵּן בַּשַּׁבָּת, עָשָׂה אָדָם יוֹם טוֹב אֵין לוֹ לֶאֱכֹל אֶלָּא מָן, עָשָׂה יוֹם רָע אֵין לוֹ לֶאֱכֹל אֶלָּא מָן, הֲרֵי נְפָשׁוֹת יְבֵשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, ו): וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל וגו'. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְכִי בָּשָׂר הָיוּ מְבַקְּשִׁין, וַהֲלוֹא כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם טוֹעֲמִין בַּמָּן, כָּל מִי שֶׁהָיָה מִתְאַוֶּה בָּשָׂר הָיָה טוֹעֲמוֹ, וְכָל מִי שֶׁהָיָה מִתְאַוֶּה דָּגָה הָיָה טוֹעֲמוֹ, מִי שֶׁהָיָה מִתְאַוֶּה תַּרְנְגוֹל אוֹ פַּסְיוֹן אוֹ טַוָּס כָּךְ הָיָה טוֹעֵם, כָּל מַה שֶּׁהָיָה מְבַקֵּשׁ, וְלָמָּה מִתְרַעֲמִים, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְבַקְּשִׁים עֲלִילָה הֵיאַךְ לַחֲזֹר לְמִצְרַיִם, וְאַף עַל פִּי כֵן אָמַר הָאֱלֹהִים לְמשֶׁה מָה הֵם מְבַקְּשִׁים, בָּשָׂר, אֱמֹר לָהֶם שֶׁאֲנִי אֶתֵּן לָהֶם בָּשָׂר, וְאֵין אַתֶּם אוֹכְלִים מִמֶּנּוּ יוֹם אֶחָד בִּלְבָד אוֹ יוֹמַיִם, אֶלָּא חֹדֶשׁ יָמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר יא, יט כ): לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וגו' עַד חֹדֶשׁ יָמִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָתַן לָהֶם הָאֱלֹהִים בָּשָׂר, כָּל מִי שֶׁלֹא נִתְרַעֵם לִפְנֵי הָאֱלֹהִים הָיָה אוֹכְלוֹ וְנֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ, וּמִי שֶׁהָיָה מְנַאֵץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, הָיָה אוֹכְלוֹ וְהָיָה בּוֹדְקוֹ וְיוֹצֵא מֵאַפּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, כ): עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וגו'. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר לְאַסְכְּרָא. רַבִּי הוּנָא הַכֹּהֵן בַּר אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּגּוֹלָה אוֹמֵר לְזָרָא וּלְבוּטְנָא. רַבִּי אֶבְיָתָר אוֹמֵר מַאי לְזָרָא לְקַרְדָא, אוֹ שֶׁאֶהְיֶה נוֹתֵן דּוּרָא בְּמֵעֵיהֶן. רַבִּי אַיְּבוּ בַּר נַגָּרִי אוֹמֵר וְהָיָה לָכֶם לְאַזְהָרָה, שֶׁמִּיכָּן וָאֵילָךְ יַזְהִירוּ לָהֶם. רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן אָמַר מַה וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא, שֶׁנַּעֲשׂוּ כֻּלָּם זָרִים, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב, יג): וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ, כָּךְ כָּל מִי שֶׁנִּאֵץ לֵאלֹהִים נַעֲשָׂה זָר, וְהֵיאַךְ נַעֲשָׂה זָר, אֶלָּא שֶׁבָּאת עֲלֵיהֶם הַצָּרָעַת, אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים לָמָּה הֵם נִאֲצוּ אוֹתִי הֲרֵי הֵם זָרִים מִן הַקָּהָל, וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וגו', וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן דְּאָמַר מִן מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל בָּאת עֲלֵיהֶם הַצָּרָעַת, מַפִּיק לֵיהּ מֵהַאי קְרָא (ישעיה יז, יא): בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי וגו'. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ אַחַר אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל, מִנַּיִן, שֶׁכֵּן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהָאֱלֹהִים רָמַז לְמשֶׁה עַל כָּךְ, אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים משֶׁה אֵין אַתְּ רוֹאֶה לְיִשְׂרָאֵל הֵיכָן הֵם עוֹמְדִים וְאוֹמְרִים (שמות כד, ח): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, חַיֶּיךָ בִּכְזָבִים הֵם עוֹמְדִים, אֵינָם מֻשְׁלָמִים לִי אֶלָּא אַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, ו): וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וגו', חָסֵר מִקְרָא כְּלוּם לִי, למ"ד שְׁלשִׁים, יו"ד עֲשָׂרָה, הֲרֵי אַרְבָּעִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אֶחָד מֵהֶם הָיָה אוֹמֵר עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יָמִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל מֻשְׁלָמִין, וְחַד מִנְהוֹן הָיָה אוֹמֵר אַחַד עָשָׂר יוֹם הָיוּ יִשְׂרָאֵל מֻשְׁלָמִין, וְתַרְוֵיהוֹן מֵחַד קְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א, ב): אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב וגו', אֶחָד מֵהֶן אוֹמֵר מַהוּ אַחַד עָשָׂר, אָמַר לָהֶם משֶׁה, לֹא עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יוֹם הֱיִיתֶם מֻשְׁלָמִין לֵאלֹהִים, וְאַחַד עָשָׂר אַחֲרוֹנִים הֱיִיתֶם מִתְחַשְּׁבִין הֵיאַךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הָעֵגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: אַחַד עָשָׂר יוֹם. וַחֲבֵרוֹ אוֹמֵר אַחַד עָשָׂר יוֹם, הָיוּ מֻשְׁלָמִים לֵאלֹהִים וְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה הָיוּ מִתְחַשְּׁבִין הֵיאַךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הָעֵגֶל. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אוֹמֵר יוֹם אֶחָד הָיוּ מֻשְׁלָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, י): יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לֹא כְדִבְרֵי אֵלּוּ וְלֹא כְדִבְרֵי אֵלּוּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים (שמות כד, ח): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, הָיוּ אוֹמְרִים בְּפִיהֶם אֶחָד וּבְלִבָּם אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, לו לז): וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ, הֲרֵי אֲפִלּוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי הַר סִינַי לֹא הָיָה לִבָּם נָכוֹן לְבוֹרְאָם, הוּא שֶׁיְּשַׁעְיָה אוֹמֵר לָהֶם: בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי, אָמַר לָהֶם הָאֱלֹהִים בְּיוֹם שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם נְטִיעָה לִשְׁמִי עֲשִׂיתֶם סִיגִים, הֱוֵי: בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי. מַהוּ (ישעיה יז, יא): וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי, רַבִּי חָמָא וְרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, חַד מִנְּהוֹן אָמַר לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ גִּנָה אַחַת מְלֵאָה בִּכְרוּב נָאֶה וּמְשֻׁבָּח, נִכְנַס לְתוֹכָהּ בֵּין הָעַרְבַּיִם וְרָאָה אוֹתָהּ, וְאָמַר מַה נָּאֶה וּמְשֻׁבָּח, לַבֹּקֶר אֲנִי מוֹכֵר אוֹתָהּ לַתַּגָּרִין וַאֲמַלֵּא כִּיסִי זְהוּבִים. בַּבֹּקֶר נִכְנַס לִרְאוֹתָהּ וּמָצָא אוֹתָהּ שֶׁהִפְרִיגָה, אָמַר לָהּ תִּפַּח רוּחֵךְ, בָּעֶרֶב הָיִית נָאָה וּמְשֻׁבַּחַת וּבַבֹּקֶר הֲרֵי הִפְרַגְתְּ. כָּךְ אָמַר הָאֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל: וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי. וַחֲבֵרוֹ אוֹמֵר לְמִי שֶׁהָיָה לוֹ שָׂדֶה שֶׁל פִּשְׁתָּן נִכְנָס לְתוֹכָהּ בָּעֶרֶב וְהָיְתָה נָאָה, בָּא לְהִכָּנֵס בַּבֹּקֶר וּמְצָאָהּ שֶׁנַּעֲשָׂה גִבְעוֹלִין, כָּךְ אָמַר לָהֶם אֱלֹהִים וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי. (ישעיה יז, יא): בְּיוֹם נַחֲלָה, בַּיּוֹם שֶׁסָּבַרְתִּי לַעֲשׂוֹתְכֶם נַחֲלָה לִשְׁמִי לֹא קִיַּמְתֶּם מַלְכוּתִי עֲלֵיכֶם. וּכְאֵב אָנוּשׁ, בּוֹאוּ וְקַבְּלוּ אֶת הַצָּרָעַת. וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ וּכְאֵב אָנוּשׁ, לְשׁוֹן גֶּבֶר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכָּה הַגְּבַרְתָּנִית. דָּבָר אַחֵר, וּכְאֵב אָנוּשׁ, שֶׁהִיא מְנַתֶּשֶׁת אֶת הַגּוּף שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת בּוֹ, לְפִיכָךְ אָמַר הָאֱלֹהִים לְמשֶׁה הַפְרֵשׁ הַמְצֹרָעִים שֶׁבֵּינֵיהֶם שֶׁהֵם עָשׂוּ אוֹתָהּ הַמַּעֲשֶׂה, וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וגו'.