Quotation_auto על שמות 16:3

ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'. הנה יש לראות מה ראה משה רעה בדברי העם שאמר להם זה. כי לא אמרו אלא תנה לנו מים. וכי בזה היו מנסים את ה'. והלא בדבר הלחם אמרו מי יתן מותינו ביד ה' בארץ מצרים. וכן אמרו להמית את כל הקהל הזה. ולא אמר להם מה תנסון את ה'. וכאן אמר להם מה תנסון את ה'. וא"ת כי הרעב קשה מן הצמא. זה שקר והחוש לא יכילהו. וא"ת שלא היו צריכין למים אלא לנסות את ה'. והרי כתיב ויצמא שם העם למים. ואח"כ כתיב להמית את בני וגו'. ולא די זה אלא שקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה'. והנראה בזה כי לא שאלו מים לצורך מוכרח. אלא ע"ד תלונה ולנסות את ה'. והטעם בזה כי עתה מחדש נתן להם המן שהיה לחם אבירים נבלע באיברים. מאכל דק מאד ולא מצד עצמו. וכן כשירד היה טל מלמטה וטל מלמעלה. כאומרו ובבקר היתה שכבת הטל ואח"כ ותעל שכבת הטל. עד שהיה בו לחם ומים. וזהו הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כעין טל ומטר. ולכן לא היו עתה צריכין מים אלא לנסות את ה'. ולכן תמצא שבכל זאת הפ' לא הזכיר אלא העם. וירב העם ויצמא שם העם שלא כדרך העולם. וזהו ויצמא שם העם למים. במקום שהיה להם מים. וכן עבור לפני העם. בענין שלא היו בעם הזה אלא ערב רב הנקראים העם. ומה שאמר על ריב בני ישראל. לומר שנתחברו עמהם קצת מבני ישראל. ועל זה חרה למשה על היותם בני ישראל ונתחברו עם רשעים. אבל על העם לא חרה לו כי כך היה דרכם. ולכן אמר להם מה תריבון עמדי. כי אתם חפצים לריב עמדי על שהוצאתי אתכם ממצרים. מה תנסון את ה' כי אין זה אלא מיעוט אמונה. אחר שאתם אוכלים מן לחם אבירים ויש בו לחם ומים. וזהו וילן העם על משה. לא על המים. אלא למה זה העליתנו ממצרים וגומר. שהיו חושבים כי אחר שלא היו שותים מים. שהיו ראוים למות. ויצעק משה על מיעוט אמונתם. ואז א"ל השם עבור לפני העם וסבול אותם. או שא פשעם כמו ועובר על פשע. וקח אתך מזקני ישראל. שיש להם אמונה טובה. ומטך אשר הכית בו את היאור. לפי שהיו אומרים שאין בו כח אלא להשחית המים והיאור. ובו תכה בצור לתת מים להם. הנני עומד לפניך שם על הצור. לעזרך עם זכות הזקנים. כי לפי קושי חטאתם שחטאו בזאת השאלה. אם אני ברחמים לא אעמוד שם. לא יצאו מים. ואם אני עומד שם. יצאו מים ושתה העם אע"פ שהם רשעים. ויעש כן משה לעיני זקני ישראל. בענין שזכותם יסייע להוציא המים. וכשראה משה דברי הש"י. קרא שם המקום מסה ומריבה לחזק דבריו הראשונים שלא שאלו המים לצורך. אלא לריב עם משה ולנסות את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין. כלומר אם יתן מים הוא בקרבנו. ואם לא יתן מים אינו בקרבנו. ושכחו כל הניסים הראשונים:

ויבואו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים חיים מתוקים. תחת מי מרה שלא שתו. וזה כנגד י"ב שבטי ישראל. וע' תמרים כנגד ע' זקנים. להורות שהיו ראוין ומוכנים למי התורה. אח"כ נתרעמו על הלחם. לפי שראו שהיו הולכים מדחי אל דחי. פעם יחסר להם המים. פעם יחסר להם הלחם. וכל זה בכוונה אלהית לזכך שכלם. כאומרו ויענך וירעיבך וגומר. ולפי שהיו אנוסים מהרעב ולא היו מתאוה. אמרו מי יתן מותינו ביד ה' ברשותו ובהשגחתו. ולא היו כפויים טובה. ועכ"ז היו זוכרים גלולי מצרים ואמרו בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר. ואעפ"י שהבשר היה מעט. היינו אוכלים לחם לשובע. וזה אנו מבקשים ולא תענוגים. לזה השיבם השם הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. אחר ששאלתם נכונה. אני רוצה לתת לכם לחם אבירים לזכך שכלם. וזה יהיה לשובעה כמו ששאלו. וזהו הנה ממטיר לכם לחם רב כמטר. ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו. בענין שיזכרו וישובו אל ה' ויהיו עיניהם תלויות לשמים בכל יום ויום. ולכן לא רצה לתת להם דבר חדש בחדשו או לחצי שנה. בענין שלא יבעטו בה'. וזהו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. כי זה נסיון גדול לתת להם דבר יום ביומו. ושיהיו תלויים חייהם מנגד לילה ויומם. ולא יאמינו בחייהם. ואם יעמדו בנסיון הזה. הם ראוים לקבל התורה. ואם לאו אין ראוים. וזהו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. בזה יהיה אות שיוכלו לסבול תורתי ופרטיה. והיה ביום הששי. כלומר לא ירד אלא דבר יום ביומו. זולת ביום הששי שיהיה משנה מפני כבוד השבת הידוע להם ממרה. ובאומרו והכינו את אשר יביאו. הודיע למשה מעלת השבת שצריכין להוסיף ולתקן מחול על קודש. וז"ש מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. וכן אמרו אין והכן אלא שבת שנאמר והכינו את אשר יביאו. לפי שצריך הכנה וכבוד לשבת. ומשה לא נזכר מזה ולא אמרו לישראל. ולכן באו לשאול לו מה היום מיומים. ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם. ולא כמו שאמרתם כי הוצאתם אותנו. ובקר וראיתם את כבוד ה'. ולא כמו שאמרתם להמית את כל הקהל הזה ברעב. בשמעו את תלונותיכם על ה' ולא עלינו. כמו שאמר על משה וילונו על משה ועל אהרן. ופירש להם הדבר ואמר בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם לשובע כמו ששאלתם. ובזה תראו יכולת ה'. אעפ"י שאתם במדבר לא מקום זרע. וזאת היתה סבת תלונתם על שהיו נכנסים במדבר. וז"ש וילונו העם על משה ועל אהרן במדבר. ובשכר שאמרתם מי יתן מותנו ביד ה'. קרבו לפני ה' והתדבקו בו. כי שמע את תלונותיכם שהיו ראויות ומוכרחות. ולכן ויפנו אל המדבר. מהמקום שהיו נואשים מהלחם. משם בא להם הטוב. וזהו ויפנו אל המדבר והנה כבוד ה'. שמעתי את תלונות בני ישראל. כי האחת מוכרחת והאחרת רצונית. ולכן בין הערבים תאכלו בשר בפנים זועפות כדרז"ל. ובבקר היתה שכבת הטל. לפי שאמר הנני ממטיר לכם לחם כטל ומטר:

תניא אמר ר' יהודה עשרה נסיונות נסו אבותינו למקום במדבר. שנים בים שנים במים. שנים במן שנים בשלו. אחד בעגל. ואחד במדבר פארן. שנים בים אחת בירידה ואחת בעליה. בירידה דכתיב ויאמרו אל משה המבלי אין קברים. בעליה כדרב הונא ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו. כדדרש רבה בר מרי מאי דכתיב וימרו על ים בים סוף ויושיעם למען שמו מלמד שהמרו ישראל על הים ואמרו כשם שאנחנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר. אמר הקב"ה לשר של ים פלט אותם ליבשה. אמר לפניו רבונו של עולם יש עבד שנתן לו רבו מתנה וחוזר ונוטלה הימנו אמר הקב"ה אני נותן לך אחד ומחצה שבהן. אמר לפניו רבונו של עולם יש עבד שתובע את רבו אמר לו נחל קישון יהא ערב מיד פלטן ליבשה היינו דכתיב וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. שנים במים אחת במרה ואחת ברפידים. במרה דכתיב ויבאו מרתה וכתיב וילונו העם. ברפידים דכתיב ויחנו ברפידים וכתיב וירב העם עם משה. ב' במן שנאמר אל (תצא) [יצא] ויצאו לא תותירו והותירו. שנים בשלו בשלו ראשון דכתיב בשבתנו על סיר הבשר. בשלו שני דכתיב והאספסף אשר בקרבו. עגל כדאיתיה. במדבר פארן כדאיתיה. ויאמר משה אל העם אל תיראו הרי משה מזרזן להודיע חכמתו של משה היאך היה משה עומד ומפייס לכל אותן האלפים והרבבות עליו מפורש בקבלה החכמה תעוז לחכם התיצבו וראו את ישועת ה' אמרו לן אימתי אמר להם היום ישלח עליכם רוח הקדש ואין יציבה בכל מקום אלא רוח הקדש שנאמר ראיתי את ה' נצב על המזבח. ואומר ויבוא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם ואומר קרא את יהושע והתיצבו למה היו ישראל דומין באותה שעה ליונה שברחה מפני בן הנץ ונכנסה לנקיק הסלע והיה הנחש נושף בה אם תכנס לפנים וכו' יצתה לחוץ הרי בא בן הנץ לתפשה. כך היו ישראל דומין באותה שעה הים סוגר ושונא רודף ונתנו עיניהן בתפלה. עליהן מפורש בקבלה יונתי בחגוי הסלע וגו' כי קולך ערב בתפלה ומראיך נאוה בתלמוד תורה.