Chasidut על שמות 16:32

מלא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי וגו' (שמות טז לב). הכונה בזה שיהיו כל הדורות אוכלי המן באתכסיא, על ידי השפע הנשפע שם בכל מקום שהוא נגנז, ומתפשט לכל מקום שישראל שמה, למען יראו כל הדורות של ישראל את הלחם, שגם הם יאכלו כמוהם, והבן כי נכון הוא בס"ד.

ואחר כך וסיפק צרכנו במדבר ארבעים שנה והאכילנו את המן וכו'. ויש להבין, במה שאמר סיפק צרכינו ארבעים שנה די, ול"ל שוב והאכילנו את המן, שהוא בכלל סיפק צרכינו. ונ"ל, כי הצורך לרדת מן לישראל היה צורך מעלת האמנה ובטחון, כמו ששמעתי שכתב הרמב"ם, אלו היו עכשיו בעלי האמנה ובטחון כדור המדבר שנאמר (ירמיה ב, ב) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה וגו', הי' בדורות הללו גם כן יורד מן לישראל וכו', יעו"ש. ונראה דמוכח זה מפסוק גם כן, שצוה (שמות טז, לב) קח מלא העומר מן והנח למשמרת לדורותיכם, וכמו שהוכיח ירמיה לישראל בזה (ירמיה ב, לא), ופירוש רש"י יעו"ש, אם כן שמע מינה דאפשר שירד מן לישראל לדורות גם כן, והוא על ידי האמנה ובטחון בו יתברך. אמנם שזוכה האדם להאמנה ובטחון הוא מהקדוש ברוך הוא גם כן, כמו שכתבתי במקום אחר והאמן בה' ויחשבה לו צדקה (בראשית טו, ו) שאברהם חשב להשם יתברך לצדקה שזכה לו במדת האמנה ובטחון וכו', יעו"ש. וספק צרכינו במדבר, דהיינו שנתן לנו האמונה ובטחון שהוא ספוק צורך לירידת המן, כדי שיתן לנו המן גם כן, וודאי כפולה טובתו יתברך מזה שסיפק צרכינו וכו' והאכילנו את המן.