Chasidut על שמות 16:6

וְעַל כֵּן הָיָה גְּאֻלַּת מִצְרַיִם עַל־יְדֵי מֹשֶׁה, כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה – עַל־יְדֵי הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ט״ז:ו׳) וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם וְכוּ' (ויקרא כ״ג:מ״ג) לְמַעַן יֵדְעוּ וְכוּ'.

ויאמר משה וכו' ערב וידעתם וכו' (שמות טז ו). לא ידענו המכוון הזה, ואינו מובן כלל המאמר. והנראה בהקדים מה שצוה הש"י (ויקרא כב לב) ולא תחללו את שם קדשי ונתקדשתי בתוך בני ישראל וכו', (ויקרא כב לג) המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים. והוא מצוה למסור האדם את נפשו על קדושת שמו ית' למסור עצמו למיתה עבור שמו ית', ואמר הכתוב המוציא אתכם מארץ מצרים מקום הקליפה והמיתה, להיות לכם לאלקים אפילו כאשר יתנהג עמכם בבחינת דין, והבן מאוד אלו הדברים כי קצרנו בכאן ומבואר במקום אחר. והקיצור הוא כי ההוצאה מארץ מצרים תחייב האדם למסור עצמו למיתה עבור קדושת שמו ית', כי כמים הפנים לפנים כביכול, והבן. וזאת היא המצות עשה על כל אדם מישראל, ואם אינו מגיע לנפשו ענין כזה דהיינו מסירות נפש בפועל, מחוייב לקיימו בכח דהיינו הסכמה חזקה בכל לב בשעת קריאת שמע, כשיגיע לידי קידוש הש"י במסירות נפש יקבל עליו המיתה, וזה יתחשב לפני הקב"ה כאילו מסר נפשו בפועל, ועליהם אמר הכתוב (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום, אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח (תהלים נ ה). ונקדים עוד מ"ש בספר החסידים כל מה שידבר אדם איזה דיבור אפילו בהפלגה וגוזמא, בהכרח שיתקיים איזה פעם, על כן ישמור האדם את עצמו שלא להוציא מפיו איזה דבר לא טוב, כי ח"ו יתקיים באיזה זמן. והנה ישראל הוציאו מפיהם בתלונתם ואמרו הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל ברעב (שמות טז ג), וחששו משה ואהרן שיעשה דבורם רושם ח"ו, ובפרט שהש"י אמר ולקטו דבר יום ביומו (שמות טז ד), (עיין מ"ש לעיל מענין לקיטת הדיבורים וכפלים לתושיה). והנה העצה היעוצה מרבותינו הקדושים בדבר האדם איזה דבור לא טוב ח"ו, שיראה לעשות מאותן הדבורים והאותיות והתיבות צירופים אחרים לטובה, ותתבטל הגזירה ותתהפך לטובה, וככה מאמרינו על הברכה שבירכו התנאים לרבי אלעזר בן רבי שמעון תזרע ולא תחצד כו' (מו"ק ט' ע"ב), אין כאן מקומו. הנה לפי זה גם בכאן היתה עצת משה ואהרן לישראל שיתפרש מאמרם הנ"ל באופן אחר, דהיינו כי הוצאתם אותנו (מארץ מצרים) אל המדבר הזה להמית את כל הקהל, היינו ענין ההוצאה היתה לקבל כל אחד מישראל על עצמו בחינת המיתה במסירות נפש בהסכמה חזקה על דבר קדושת שמו, כי זה יחוייב לאיש הישראלי עבור ההוצאה מארץ מצרים. ונוכל להתפרש עוד אל "המדבר כו', היינו בבחינת דיבור בכח בקריאת שמע, ונשאר עדיין תיבת "ברעב שאמרו, אזי היתה עצה היעוצה לעשות מזה צירוף "בערב בהיפך אתוון. וז"ש "ערב כשיהיה "ערב, אז וידעתם כי י"י הוציא אתכם מארץ מצרים, ותמסרו נפשותיכם בכח עבור קדושת שמו ית', ויהיה נחשב לפני הקב"ה כאלו הייתם מתים בפועל, ואז יקויים המאמר שדברתם במו פיכם, ואף על פי כן אין שטן ואין פגע רע, ובוקר וראיתם את כבוד י"י בשמעו את תלונותיכם וכו' (שמות טז ז), ר"ל הגם ששמע את תלונותיכם שהיה על י"י, עם כל זה יתהפך הכל לטובה ולברכה על עולם: