Chasidut על שמות 18:1

וישמע יתרו וגו' (שמות יח א), עד אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה (שמות יח ו). ויש לדקדק טובא. (א), אהא דפירש רש"י (ד"ה וישמע) מה שמוע שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, למה דוקא אלו השנים. (ב), קשה דאחר שנאמר את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו, אם כן הרי הכל בכלל, ולמה נאמר אחר כך כי הוציא וגו'. (ג), וכי הוציא בוא"ו העיטוף מבעיא ליה. ועיין רש"י (ד"ה כי) שכתב זו גדולה על כולם, ר"ל דלכך פרט זאת בפני עצמו ולא כתב בוא"ו העיטוף, דוא"ו משמע טפילה, כנ"ל ביאור דברי רש"י, ומכל מקום הוא דוחק בפסוק. (ד), הנה בזבחים (דף קט"ז ע"א) בגמרא מה שמוע שמע ובא ונתגייר, מהיכי ידעינן זאת דבא להתגייר, דילמא רק להביא למשה אשתו ובניו. (ה), על אומרו אחר שלוחיה, עיין ברשב"ם הקשה דמקודם היה להתורה לכתוב ששלחה משה, ר"ל אם היה התורה רוצה להודיענו זאת, אלא ודאי דאין התורה מודיע לנו זאת דממילא מובן, לכך פירש ששלח לה נדונייתא עיין עליו. והוא דוחק, וכן האבן עזרא נדחק. (ו), עוד יש לדקדק דבקרא שאחר ויקח יתרו נאמר (שמות יח ג) ואת שני בניה, תלה הזכרים בה, וכן בדברי יתרו אני חותנך יתרו וגו' ושני בניה, ובקרא (שמות יח ה) ויבא יתרו וגו' נאמר ובניו, תלה הזכרים במשה.

ונתנו איש כופר נפשו לה' ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם (שמות ל יב), זה יתנו כל העובר על הפקודים (שמות ל יג), ותרגום יונתן כל דעבר בימא יתן. וגם לפרש הגמרא ב"ב (דף יו"ד ע"ב). על פי מ"ש הבית שמואל אחרון בפרשת יתרו על ועתה כתבו לכם את השירה הזאת (דברים לא יט), ותורף הדברים דמה דכפה הקב"ה על ישראל ההר כגיגית אף דכבר אמרו נעשה ונשמע וקבלו התורה ברצון (שבת פ"ח ע"א, עיין שם בתוס' ד"ה כפה), דרצה הקב"ה להגדיל שכרן, דאם לא היה כופה והיו עובדין מאהבה לקבל התורה, אין חידוש כל כך. אבל על ידי הכפיה והיה בידם לקבל התורה מיראה שלא יהרגם, ואף על פי כן לא קבלו רק מאהבה ולא מיראה, שכרם יותר גדול. ועל פי זה יתורץ קושית אומות העולם למה לא כפית עלינו וכו' (ע"ז ב' ע"ב), כיון דבאמת לא משום יראה מכפית ההר קבלו ישראל, רק הכפיה היה מטעם הנ"ל, וזה דוקא בישראל ולא באומות, כיון שהם לא רצו מתחלה לקבל, והבן עד כאן. והנה מבואר שם דבדבר שיש בו הנאת עצמו גדול מאד, וגם הוא הנאה גלוי ומיד נהנה, ועם כל זה עושה רק בשביל ציווי ית"ש ולא בשביל עצמו כלל, היא מדריגה גדולה מאד, עיין שם. והיינו ונתנו איש כופר נפשו ואין הנאה גדולה מזו, כי כל אשר לאדם יתן בעד נפשו, מכל מקום הוא רק לה'. ושמא תאמר שהיא הנאה רחוקה, לזה אמר ולא יהיה בהם נגף תיכף בפקוד אותם, והיא הנאה גלויה תיכף ומיד, ואמר הפסוק זה יתנו כל העובר על הפקודים, ר"ל שזה ודאי יתנו אף העוברים על מצות השי"ת, דמי פתי יסור הנה שלא יתן פדיון נפשו, ואף על פי כן הם יתנו רק לה'. ועל פי זה יתבאר גם כן המדרש (ירושלמי שקלים פ"א ה"ג, פסיקתא דר"כ פ"ב) כל דעבר בימא יתן, על פי מ"ש שם בספר הנ"ל על וישמע יתרו וכו' (שמות יח א) שמע קריעת ים סוף (זבחים קט"ז ע"א), עיין שם. וז"ש זה יתנו, ר"ל זה אשר אני מצוה יתנו, כל העובר כל דעבר בימא ולהם ראוי מדרגה זו כי כבר ראו בעיניהם והשיגו ובאו לידי אהבה נפלאה, וזה היה קודם מתן תורה, וכל שכן לאחר מתן תורה. וזה דברי המדרש כל דעבר בימא יתן זה, ואם כן להם דבר קל מדריגה זו. ועל פי זה יתבאר גם כן הגמרא בבא בתרא הנ"ל במה תרומם קרן ישראל, א"ל בכי תשא את ראש, כי עיקר התרוממות ישראל על ידי קבלת התורה דאז נבחרו מכל עם ולשון, אך אליה וקוץ בה דהיה בכפיה, אך עתה על ידי שיתגלה אהבתם שיתנו כופר נפשם רק בשביל אהבת ה' ולא בשביל עצמם, אף שידוע ונגלה להם שהוא כופר נפשם, מזה יובן מדריגתם בהכפיה כמ"ש בספר הנ"ל, ואדרבא מזה תעלו ודי בזה התרוממות קרן לישראל, והבן. ועוד י"ל כל דעבר בימא יתן, כי אמרנו שהיא מדריגה גדולה שכופר נפשו יתן רק בשביל ה' לנחת רוח לפניו, ושמא תאמר אין זה גלוי להם שהיא כופר נפשם אף שמשה יודיעם שמא לא יאמינו כל כך, לזה אמר כל דעבר בימא יתן זה, והם מאמינים מכבר כענין שנאמר (שמות יד לא) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, והבן.

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהַכֹּל שׁוֹמְעִין כָּל הַתּוֹרָה שֶׁאוֹמֵר, עִם כָּל זֶה לֹא יִשְׁמַע כָּל אֶחָד רַק מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְבַד. וְכַמּוּבָא עַל פָּסוּק וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ: וַהֲלֹא כָּל הָעוֹלָם שָׁמְעוּ, אֶלָּא יִתְרוֹ שָׁמַע וְכוּ' (זוהר יתרו דף סח). כִּי רַק שְׁמִיעַת יִתְרוֹ נֶחֱשָׁב לִשְׁמִיעָה, שֶׁנִּכְנַס בְּאָזְנָיו, וּשְׁמִיעַת כָּל הָעוֹלָם אֵינוֹ נֶחֱשָׁב שְׁמִיעָה כְּלָל.