Chasidut על שמות 19:11

וירד ה' על הר סיני. (שמות יט, כ) ידוע מאמר רבותינו ז"ל (ברכות ה.) שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם כו'. וכאן המוכר והלוקח שמח דאיתא במסכת בבא מציעא דף נ"ט עיין שם גבי מעשה תנור דעכנאי אמר ר' יהושע אין משגיחין בבת קול לא בשמים היא, דהנה התורה ניתן לנו כמו שאנו משיגים התורה ועושים פירוש לתורה כן הוא, הגם שבת קול יוצאת אין אנו משגיחין בבת קול וכביכול אנו מנצחין הבת קול כמאמר (מו"ק טז:) צדיק מושל ביראת אלהים, מי מושל בי צדיק, הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה וצדיק מבטלה. וזהו וירד ה' על הר סיני, כשנתן לנו התורה היה כביכול ירידה, כי נתן לנו התורה ואנו מנצחים הבת קול. ובזה נראה בגמרא הוסיף משה מדעתו יום אחד, ולכאורה כי דבר ה' לא ישוב חס ושלום ריקם, כי מאמר השם יתברך היה כי ביום השלישי ירד ה'. אך הכלל הוא, אברהם אבינו עליו השלום קיים כל התורה כולה עד שלא נתנה, כי התורה קדומה הוא, רק זאת בשעת ימי הגבלה היה לנו גודל פרישות והזדככות הגופניות שמחמת גודל הזדככות היה זאת להועיל שיהיה בשכלנו ובידינו התורה שיהיה שלנו כמו שאנו עושין פירוש לתורה כן יקום. הגם שבת קול יצא להיפוך אין אנו משגיחין בבת קול, כי לא בשמים היא, רק לנו מסר פירוש וזאת היה בשלשת ימי הגבלה על כן צדקו דברי השם יתברך היו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' (שמות יט, יא) כביכול לשון ירידה שהתורה תהיה לנו ולא למעלה כשאנו אומרים הפירוש ובת קול להיפוך אין משגיחין בבת קול, ולא היה כוונת השם יתברך שביום השלישי יהיה קבלת התורה, רק שביום השלישי יגמור שהתורה תהיה לנו על כן הוסיף יום אחד משה מדעתו, שבשלשת ימי הגבלה מסר לנו שיהיה בידינו הפירוש של התורה ויום אחד על קבלת התורה:

וְזֶה בְּחִינַת לְעוֹלָם יַשְׁלִים אָדָם פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר שֶׁכָּל יָחִיד וְיָחִיד אַף-עַל-פִּי שֶׁשּׁוֹמֵעַ בְּכָל שַׁבָּת קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּצִבּוּר, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינוֹ יוֹצֵא בָּזֶה לְבַד וְצָרִיךְ לִקְרוֹת בְּעַצְמוֹ הַפָּרָשָׁה תְּחִלָּה, כַּמְבֹאָר לְשׁוֹן זֶה בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ אֹרַח חַיִּים (סימָן רפה סְעִיף א) כִּי צָרִיךְ לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ קֹדֶם שַׁבָּת לִקְרוֹת הַפָּרָשָׁה שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְהִכָּלֵל יַחַד בְּתוֹךְ נַפְשׁוֹת הַצִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ בְּעֵת קְרִיאַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל עַד שֶׁיַּמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ מַמָּשׁ כִּנְתִינָתָהּ מִסִּינַי עַל-יְדֵי זֶה, עַל-יְדֵי קִבּוּץ הַנְּפָשׁוֹת יַחְדָּו וְכַנַּ"ל וְעַתָּה מְדֻקְדָּק הֵיטֵב הַלָּשׁוֹן, לְעוֹלָם יַשְׁלִים אָדָם פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר וְלֹא אָמְרוּ, לְעוֹלָם יִקְרָא אָדָם הַפָּרָשָׁה תְּחִלָּה, אַךְ דִּקְדְּקוּ וְאָמְרוּ, לְעוֹלָם יַשְׁלִים אָדָם פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר כִּי כָּל כַּוָּנַת קְרִיאַת הַפָּרָשָׁה תְּחִלָּה הוּא כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִים פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר, שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁלָם וְנִכְלָל חֶלְקוֹ בַּתּוֹרָה כְּפִי שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פָּרָשִׁיּוֹתָיו, שֶׁהֵם פָּרָשִׁיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ-שֶׁל נַפְשׁוֹ כַּנַּ"ל, שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁלָמִים עִם הַצִּבּוּר, שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁלָם וְנִכְלָל עִמָּהֶם יַחַד עַל-יְדֵי שֶׁהֵכִין אֶת עַצְמוֹ לָזֶה מִקֹּדֶם כַּנַּ"ל וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמַתַּן תּוֹרָה (שְׁמוֹת יט), "וֶהֱיוּ נְכוֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְכוּ'" וּכְתִיב (שָׁם), "הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים". כִּי צְרִיכִים הֲכָנָה רַבָּה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁיִּזְכֶּה לְהִכָּלֵל עִם הַנְּפָשׁוֹת יַחַד וְכַנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הֲכָנָה רַבָּה דְּשַׁבָּת, בְּחִינַת (שָׁם טז) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה, שֶׁמְּרַמֵּז גַּם עַל קְרִיאַת הַפָּרָשָׁה שְׁנַיִם מִקְרָא וְכוּ', כַּמּוּבָא כִּי עִקַּר קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּשַׁבָּת שֶׁאָז נִתְּנָה תּוֹרָה, וְעַל-כֵּן צְרִיכִין הֲכָנָה רַבָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לְעוֹלָם יַשְׁלִים אָדָם פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר וְכַנַּ"ל: