מדרש על שמות 19:11

[א] "ויהי ביום השמיני קרא" – זה אחד מן הכתובים שצריך לדרוש. נאמר כאן "ויהי ביום השמיני" ונאמר להלן (שמות יט, טז) "ויהי ביום השלישי". אין אנו יודעים אם שלישי לשבת אם שלישי למנין? כשהוא אומר (שמות יט, יא-טז) "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני ויהי ביום השלישי בהיות הבקר" – הוי אומר שלישי למנין. וכאן נאמר "ויהי ביום השמיני" – אין אנו יודעים אם שמיני למנין אם שמיני לחדש? כשהוא אומר (ויקרא ח, לג) "כי שבעת ימים ימלא את ידכם" – הוה אומר שמיני למנין ולא שמיני לחדש. אותו היום נטל עשר עטרות: ראשון למעשה בראשית ראשון לנשיאים ראשון לכהונה ראשון לעבודה ראשון לירידת האש ראשון לאכילת קדשים ראשון לאיסור הבמות ראשון לראשי חדשים ראשון לשכון שכינה בישראל ראשון לברך את ישראל

[ח] דומה דודי לצבי או לעופר האילים וג' (שה"ש ב:ט). דומה דודי לצבי, אמ' ר' יצחק את או' לנו דיאו דיאו את לגבן, דאי אתא את לגבן קדמיי. א"ר יצחק מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן מסוכה לסוכה מגדר לגדר, כן הקב"ה מדלג ממצרים לים, ומים לסיני. במצרים ראו אותו, ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה (שמות יב:יב). בים ראו אתו, וירא ישראל את היד הגדולה (שמות יד:לא). בסיני ראו אותו, ויאמר י"י מסיני בא וזרח משעיר למו (דברים לג:ב). או לעופר האילים (שה"ש ב:ט), ר' יוסה בר' חנינה א' לעזילהן דאיילתה. הנה זה עומד אחר כתלינו (שם), כי ביום השלישי ירד י"י לעיני כל העם וג' (שמות יט:יא). משגיח מן החלונות (שה"ש שם), וירד י"י וג' (שמות יט:כ). מציץ מן החרכים (שה"ש שם), בשעה שא' אנכי י"י אלהיך (שמות כ:ב). ענה דודי ואמר לי (שה"ש ב:י), מה אמר לי, אנכי י"י אלהיך (שמות שם). ד"א דומה דודי לצבי (שה"ש ב:ט). א"ר יצחק מה הצבי הזה מדלג על ההרים ומקפץ מאילן לאילן מסוכה לסוכה מגדר לגדר, כך הקב"ה מדלג מבית כנסת זו לכנסת זו, מבית מדרש זה לבית מדרש זה. בשביל מה, בשביל לברך את ישר'. בזכות מי, בזכות מי שהיה יושב באלוני ממרא, הד"ה דכת' וירא אליו י"י באלוני ממרא וג' (בראשית יח:א). ר' ברכיה בשם ר' לוי, יושב (שם), ישב כתב. כיון שנגלה עליו הקב"ה ביקש אבינו אברהם לעמוד, א' לו הקב"ה שב, ישב אבינו אברהם. א' לו הקב"ה, אברהם כל זמן שבניך ניכנסין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות יהיו יושבין וכבודי עומד. ומה טעמא, אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב:א). א"ר חגי בשם ר' יצחק אלהים עומד אין כת' כן, אלא ניצב, איטמוס. ר' שמואל בר חייה בר יהודה בשם ר' חנינה כל קילוס וקילוס שיש' מקלסין להקב"ה כבודו יושב ביניהם. ומה טעמא, ואתה קדוש יושב תהילות ישראל (תהלים כב:ד). או לעופר האילים (שה"ש שם), ר' יוסה בר' חנינה אמ' לעזליהן דאיילתה. הנה זה עומד אחר כתלינו (שם), אחר כתלי בתי כנסיות ובתי מדרשות. משגיח מן החלונות (שם), מבין כתיפות של כהנים. מציץ מן החרכים (שם), מבין אצבעותיהם של כהני'. ענה דודי ואמר לי (שם), מה א' לי, יברכך י"י וישמרך (במדבר ו:כד). ד"א דומה דודי לצבי (שה"ש ב:ט). א"ר יצחק מה הצבי הזה ניראה וחוזר וניכסה, כך משיח ראשון ניגלה להם וחוזר ונכסה מהם. כמה נכסה מהם, יהוד' בר' א' שלשה חדשים, הד' הי' דכת' ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם וג' (שמות ה:כ). או לעופר האילים (שה"ש שם), ר' יוסה בר' חנינה או' לעזליהן דאיילתא. הנה זה עומד אחר כתלינו (שם), אחר כותל מערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם. משגיח מן החלונות (שם), בזכות אבות. מציץ מן החרכים (שם), בזכות אימהות, ללמדך שכשם שיש הפרש בין חלון לחרך, כך יש הפרש בין זכות אבות לזכות אימהות. ר' ברכיה בשם ר' לוי כגואל הראשון כך הוא גואל האחרון. מה גואל הראשון ניגלה להם וחזר וניכסה מהם, כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר וניכסה מהם. כמה הוא נכסה מהם, ר' תנחומה בשם ר' חמא בר' הושעיא ר' מנחמ' בשם ר' חמא בר' חנינא, ארבעים וחמשה יום, ה"ה דכ' ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה (דניאל יב:יא, יב). אילין מותרייה דהכה מה אינון, אילו ארבעים וחמשה יום שהמשיח יגלה להם וחוזר ויכסה מהן. לאיכן הוא מוליכם, אית דאמרין למדבר יהוד', ואית דאמרין למדבר סיחון ועוג, הד' דכת' לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר וג' (הושע ב:טז). מי שהוא מאמין בו אוכל מלוחים ושרשי רתמים וחייה, הד"ה דכת' הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם (איוב ל:ד), ומי שאינו מאמין בו והולך לו אצל אומות העולם הן הורגין אותו. א"ר יצחק בר מריין לסוף ארבעים וחמשה יום הקב"ה ניגלה להם ומוריד את המן. למה, שאין כל חדש תחת השמש (קהלת א:ט). ומה טעמ', ואנכי י"י אלהיך מארץ מצרים עוד אושיבך באהלים כימי מועד (הושע יב:י).

וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל (דברים כט, א), הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעָמַד לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לִקְרוֹת פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים. לִמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ לָמָּה הִתְקִינוּ שֶׁלֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים, כְּנֶגֶד אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד משֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם, שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה עַל יְדֵיהֶן. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רָאָה הַפָּחוּת בִּימֵי משֶׁה מַה שֶׁלֹא רָאָה יְחֶזְקֵאל גָּדוֹל בַּנְּבִיאִים, בְּנֵי אָדָם שֶׁדִּבְּרָה עִמָּהֶם שְׁכִינָה פָּנִים בְּפָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, ד): פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם וגו'. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר אִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרִים אֲפִלּוּ אָדָם אֶחָד לֹא הָיְתָה הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית עֲלֵיהֶן, דִּכְתִיב (שמות יט, יא): כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי, מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שֶׁהָיָה דוֹרֵשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל, וּכְשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִכָּנֵס לִדְרשׁ הָיָה אוֹמֵר רְאוּ אִם נִתְכַּנְסוּ כָּל הַקָּהָל, וּמֵהֵיכָן אַתָּה לָמֵד מִמַּתַּן תּוֹרָה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, י): בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי. דָּבָר אַחֵר, רַבָּנָן אָמְרֵי אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה בִּקְרִיאָה נְתָנָהּ לוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, כ): וַיִּקְרָא ה' לְמשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל משֶׁה, אַף משֶׁה רַבֵּנוּ כְּשֶׁבָּא לִשְׁנוֹת אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶם כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת הַתּוֹרָה בִּקְרִיאָה כָּךְ אֲנִי מוֹסֵר לְבָנָיו בִּקְרִיָּה, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בָּעִנְיָן (דברים כט, א): וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם.