Quotation_auto על שמות 19:11

ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את הדברים האלה. כדי להכניסם לברית. ופירש להם שראוי שיכינו עצמם יותר. וזהו והיו נכונים אל תגשו אל אשה. והוא הוא העקרי שראוי למלך שיתראה פנים בפנים אל העם כדי לקבל מצותיו. וכנגד זה אמר כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם. וכן רמז באומרו ושמרתם את בריתי ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. להורות שהיה רוצה להכתירם בשלשה כתרים כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר תורה ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה. כתר כהונה ומלכות ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכנגד כתר שם טוב עולה על גביהן. אמר והייתם לי סגולה מכל העמים. להורות כי ישראל נקראו עם סגולה מכל העמים. לפי שיש להם תורה ומצות. שיש להם סגולות נפלאות. לא עשה כן לכל גוי. לפי שהמצות פועלים בהם למעלה מן הטבע. כי אנו רואים כי שליח צבור אחד מעוטף בטליתו באומרו י"ג מדות וכיוצא בזה. משיב הרוח ומוריד הגשם. ועוצר המגפה. בלי סבה ובלי טבע שיחייב דבר זה. כי אין קישור בין זה לזה. אבל הם פועלים בזה בסגולה נפלאה. בסגולת התורה והמצוה שיש בה סגולה להמית ולהחיות. ולהוריד הגשם ולעצור המגפה. ולזה נקראו ישראל עם נבון וחכם. כאומרו ואמרו עם חכם ונבון הגוי וגו'. וזהו ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם וכו'. כשיראו שאין פעולותיכם טבעיות. אלא בדרך סגולה. וזהו שאמר בכאן ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה. כי אפילו בעשיית המצוה בלי טעם. תחשבו חכמים. לפי שאתם פועלים בסגולה בעשיית המצות. וכן רמז באומרו והייתם לי סגולה מכל העמים. לרמוז על מעלת ישראל בסבת אהבת האבות. ובכאן רצה לתת סבה לאהבת ישראל. ומה טעם לקח הש"י לנחלה לו. כי אחר שהש"י חלק העולם לע' שרים. נראה שישראל היו בכללם. וא"כ איך זכה השם בהם. ואיך לקחם לחלקו. לזה בא לומר שהוא זכה בהם. לפי שהוא מלך המלכים וכל הארץ שלו. וידוע שאע"פ שהמלך יעשה פרשים ואלופים ויתן להם נחלות וארצות. כל המטמוניות שימצאו טמונים באדמה הם של המלך. כי זה מחוקי המלכות. ועל זה התנאי נתן להם הארץ. ולכן אע"פ שהש"י חלק הארץ לע' שרים. עם כל זה הארץ של הקב"ה. וכל מטמוניות שימצאו בארץ הם שלו. והנה השי"ת מצא מטמון טמון בארץ. הוא אברהם אבינו שיצא מתרח ואבותיו הרשעים. ואברהם נמצא טמון במדבר. כאומרו ימצאהו בארץ מדבר. ולכן אמר בראשונה בהנחל עליון גוים לע' שרים. בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים. בשביל מספר שבטי ישראל. ומכל אלו העו"ג לא לקח אלא יעקב חבל נחלתו. והלא בכלל ע' שרים היה והיאך לקחו. לזה אמר ימצאהו בארץ מדבר. שזה רמז לאברהם שמצאו בארץ מדבר טמון בין הצורים. כמו האוצר והסגולה הטמונה בארץ. ואח"כ תקנו בכל מיני יופי. והכניסם בכור ההתכה ללבנם ולצרפם ככסף צרוף מזוקק שבעתים. וזהו יסובבנהו וגו'. ולכן נקרא אברהם צור. לפי שיצא מבין הצורים למלוך. כאומרו הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם הביטו אל צור חוצבתם וגו'. כי זהו אברהם שנקרא צור. ואמרו רז"ל אם לא כי צורם מכרם זה אברהם. ולפי שידוע שהאוצר כשיוצא מתחת הארץ בין רגבים ידובק. וכשמכניסין אותו לכור ההתכה יוצא רובו סיגים. כן היה אברהם רובו סיגים שהוליד לישמעאל וי"ב נשיאים יוליד. ומכולם לא יצא אלא יצחק הצדיק זהב מזוקק. ולכן הוצרך אברהם לנסותו בי' נסיונות לצרפו וללבנו. וזהו לך לך מארצך. מה עושים אחר כך לסגולה. חוזרים להכניסה לכור הברזל להסיר הסיגים. ואז יוצא מחצה במחצה. זה כנגד יצחק שיצא ממנו יעקב ועשו. מחצה זהב ומחצה סיגים. אח"כ כשחוזרים אותו לכור ההתכה יוצא כולו זהב מזוקק. כן היה יעקב ובניו שירדו למצרים להכניסם בכור הגליות לצרפם וללבנם. כאומרו ויוציאך מכור הברזל ממצרים. ולפי שהיה מטתו שלימה. יצאו כולם בלא סיגים מזוקקים ולא שינו את שמם:

דבר אחר אמרו רצוננו לראות מלכנו לא דומה שומע לרואה אמר לו המקום תן להם מה שבקשו כי ביום השלישי ירד ה' וגו'. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים אמר ר' אשי אמר לי הונא בר נתן הוה קאימנא קמיה דיזגדר מלכא והוה מדלי לי המינאי ותיתייה ניהליה אמר לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כתיב בכו. כי אתאי לקמיה דאמימר אמר לי איקיים בך והיו מלכים אומניך. כל אשר דבר ה' (בפרשת יתרו כתיב רק נעשה, אבל בפרשת משפטים כתיב נעשה ונשמע והפסוק הזה קדריש). נעשה ונשמע ראוי היה לומר נשמע ונעשה אלא אמרו ישראל להקב"ה רבון כל העולמים עד שלא שמענום קיימנום. אנכי קיים יעקב שנאמר ויאמר יעקב אל ביתו וגו' הסירו את אלקי הנכר. לא תשא קיים אברהם שנאמר הרימותי ידי אל ה'. זכור קיים יוסף שנאמר וטבוח טבח והכן. כבר קיים יצחק כשנעקד על גבי המזבח. לא תרצח קיים יהודה מה בצע כי נהרוג את אחינו. לא תנאף קיים יוסף באשת פוטיפרע. לא תגנוב קיימו השבטים ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב. לא תענה קיים אברהם שהעיד לכל באי עולם שאתה רבון כל המעשים אף הוא קיים לא תחמוד אם מחוט ועד שרוך נעל:

וירדתי ודברתי. להודיע שיום מנוי הזקנים היה חביב לפני הקב"ה כיום מתן תורה שנאמר כי ביום השלישי ירד ה' וגו' והכא כתיב וירדתי. משל לה"ד למלך שהיה לו פרדס ושכר לתוכו שומר ונתן לו שכר שמירה שישמור את הפרדס לאחר זמן אמר ליה השומר איני יכול לשמור כולו לבדי אלא תן לי אחרים שישמרו עמי, אמר לו המלך לך נתתי את כל הפרדס לשמרו וכל שכירות שמירתו לך נתתי ועכשיו תאמר לי הבא אחרים שישמרו עמי, הרי אני מביא אחרים שישמרו עמך אלא הוי יודע שאיני נותן להם שכר שמירה משלי אלא מתוך שכרך שנתתי לך. כך אמר הקב"ה למשה אני נתתי בך בינה ודעת לפרנס את בני תתיחד אתה באותה גדולה עכשיו משלך הם נוטלים שנאמר ואצלתי מן הרוח אשר עליך, ואעפ"כ משה לא חסר כלום. תדע לסוף מ' שנה אמר [הקב"ה] למשה קח לך את יהושע בן נון וגו' וכתיב ויהושע בן נון מלא רוח חכמה למה כי סמך משה אמר הקב"ה בעוה"ז יחידים נתנבאו אבל לעוה"ב כל ישראל יהיו נביאים שנאמר והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר: