Chasidut על שמות 2:14

ויהי בימים ההם ויגדל משה וגו' וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו וגו' (שמות ב יא). הנה דקדקו המפרשים מאחיו למה לי, הלא בודאי עברי הוא מאחיו וכבר אמר אל אחיו. (ב) (שמות ב יב), ויפן כה וכה למה, והיה די באמרו וירא כי אין איש, דלמה לן לידע איך היה ענין ראייתו. (ג), אכן נודע הדבר (שמות ב יד), שתיבת אכן משמעו על דבר המובן ולא על דבר הריגה, דאם כן היה לו לומר נודע הדבר, ולכך דרשו רז"ל מה שדרשו (שמו"ר א' ל'), וגם אני אענה חלקי. והנ"ל בהקדים דדקדקו תיבת בסבלותם, הבי"ת של בסבלותם למה, והיה לו לומר וירא סבלותם או את סבלותם, כמו וירא את ענינו (דברים כו ז), ופירשו שהיו מעיין ומחשב בסבלותם למה ועל מה עשה ה' ככה לעם הנבחר, עד כאן דבריהם. ובדרכם אלך לפרש מכאן ולהלאה וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, שהיה מבין שהיה נצמח מאחיו שהסיתו אותו לכך, (וכדכתיב (ישעיה מט יז) מהרסיך ומחריביך ממך יצאו) (שמות ב יב), ויפן כה וכה להבין בשל מי הרעה הזאת דהיינו מי המסית, וירא כי אין איש שהיו כולם מכחישין ומנקין עצמם, ואף על פי כן ידע בודאי שהיא הסתה רק לא ידע מי, והנה אחר כך כאשר אמר לו כאשר הרגת את המצרי (שמות ב יד), אז אמר כיון שחרה לך דבר הריגתו, נודע שאתה הוא המסית כנ"ל.

ועוד י"ל, ולבאר מה דנאמר למשה מיד בנבואה ראשונה ושאלה אשה משכנתה וגו' כלי כסף (שמות ג כב). דהנה מבואר במדרש שמואל דהיכי דהורגו שלא כדין, הקב"ה מזמין עדים שיראו, עיין שם. ועל פי זה מבואר (שמות ב יב) ויפן כה וכה וירא כי אין איש רואה, אם כן דן משה ודאי דחייב מיתה כיון שלא הזמין השי"ת רואים, דהיה מסופק אם חייב על הכאתו, כיון שהוא על מצות פרעה ודינא דמלכותא דינא, אך אם אינו משוה גזירתו על כל בני מלכותא לא הוי דינא. והיינו וירא כי איש דייקא, אך הלא לעומת זה הלא נמסרו לכך בברית בין הבתרים (בראשית טו יג). אך י"ל הלא לא נאמר בפירוש למצרים (עיין רמב"ם הלכות תשובה פ"ו ה"ה). ועוד אף אם נגזר עליהם המצרים חייבים, כדרך שנאמר (אבות פ"ב מ"ו) על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך וכו'. והנה נסתפק אם זכה בהן או לא, ומזה שאין רואה, שפט שחייב מיתה בדין, על כן ויך את המצרי. והנה אחר כך כששמע שהדבר נודע, חישב שזה אולי מורה שעשה שלא כדין, על כן ויירא מהשי"ת ונצטער ואמר אכן נודע וכו' (שמות ב יד), אבל לא מחמת מורא מבשר ודם שיעלה על גבר בוטח בה'. ועל כן כששמע פרעה, החליט משה בלבו שעשה שלא כדין, על כן ויברח (שמות ב טו), ולא החזיק עצמו למזיד ויקבל עליו המיתה רק לטועה ושוגג, ועל כל פנים אינו ראוי לנס, על כן ויברח וגם קבל עליו גלות בנפשו כדין. ומ"ש מפני פרעה, ר"ל מפני שמיעת פרעה, כי על ידי שמיעת פרעה נודע לו לפי דעתו שעשה שלא כדין, ועל כן היה שפל מאד בדעתו כי החזיק עצמו להורג נפש, ואם כי היה בשגגה, פגם גדול מאד היא ומה גם בחיק משה, על כן וינהג את הצאן אחר המדבר (שמות ג א-ב), שקבל על עצמו גלות במדבריות ועשה שם תשובות גדולות במקום שאין רואה, ועל כן נקרא אז הר האלקים כי קדשו משה, ועל כן נבחר. ועל כן נקרא חורב, שהחריב שם את גופו וגשמיותו עד קצה האחרון וחטאתו נגדו תמיד, על כן (שמות ג ב) וירא ה' אליו מתוך הסנה, להראות לו כי מדבק בשפלים, על כן (שמות ג יא) ויאמר מי אנכי וגו' וכי אוציא וגו', הלא מגלגלין זכות על ידי זכאי ואני חייב גדול, על כן אמר לו השי"ת ושאלה אשה וגו', דהיינו שכר עבודה (עיין סנהדרין צ"א ע"א), ואם כן מבואר דלא נקנו לו, והמצרי חייב מיתה ושפיר עביד כדין וכדת כנ"ל.

וישמע אברם כי נשבה וכו' (בראשית יד, יד) שמנה עשר ושלש מאות וירדוף עד דן. המספר הוא בגימטריא שי"ח הוא לשון דיבור על ידי הדבור השפיל אברהם את המלכים וגם דבור הוא לשון הנהגה ולשון דבר אחר לדור וגם שי"ח הוא לשון השפלה שוחה עמוקה להשפיל בו את הרשעים האלו: