Chasidut על שמות 2:5

וְזֶה: מַטְבֵּעַ תִּקֵּן – שֶׁתִּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן. וּכְשֶׁתִּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן, נִתְתַּקֵּן פְּגַם עֲבוֹדַת אֱלִילִים. וְזֶה: מֶרְחֲצָאוֹת תִּקֵּן לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַתֵּרֵד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ, וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יג וסוטה יב:): לִרְחֹץ מִגִּלּוּלֵי בֵּית אָבִיהָ.

או יבואר, שלח לך וכו' ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל. וכבר צווחו על תיבת לך. ונראה, כי עיקר כוונת הבורא ברוך הוא לשלוח אנשים יריאים ושלימים אשר כל מגמתם עבודת הבורא ברוך הוא ולא חס ושלום לתור את ארץ ישראל גשמיותה של ארץ רק צוה הבורא ברוך הוא למשה רבינו עליו השלום לשלוח עבדי השם מקודם שיעשו רשימה שמה בעבודה, דהיינו בתורה ובתפלה להמשיך חיות ושפע מהארץ עליונה לארץ תחתונה בכדי שהארץ בעצמו יתאוה שיבאו בני אברהם יצחק ויעקב. וזהו שלח, לשון המשכה מגזרת ותשלח את אמתה (שמות ב, ה) כמאמר חכמינו ז"ל (סוטה יב:) דהיינו שימשיכו מהם אנשותם שיבואו למדריגת משה רבינו עליו השלום. וזהו שלח לך אנשים , שימשיכו את אנשותם , דהיינו התפשטות הגשמיות עד שיבאו לך, דהיינו מדריגת שלך, היינו שיבאו לארץ כנען לא לתור אותה בגשמיותיה חס ושלום , רק מיד כשיבואו שמה יעמדו על התורה ועל העבודה. וזהו ויתורו, מגזרת תורה. והעיקר כשישראל עוסקים בתורה ובמצות יש להם חלק בארץ ישראל מלבד ירושת אבותיהם, כי יש להם חלק מהתפעלות שלהם, דהיינו מהתורה והמצות. וזהו אשר אני נותן לשון הוה, היינו כשישראל עוסקים בתורה ובמצות אני נותן תמיד ארץ הקודש לבני ישראל אבל לא כן עצת הכסילים הם סברו ששלח משה רבינו עליו השלום לתור ארץ ישראל בגשמותיה. וזהו שהתפלל משה רבינו עליו השלום י"ה יושיעך מעצת מרגלים, דהיינו שלא תהיה עמהם בעצה להיות מרגלים בגשמיות, רק שהעיקר ויתורו מגזרת תורה:

ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וכו' והול"ך וכו' (במדבר יז יא). והול"ך מלא ו', לית מלא בתור"ה נמסר. נ"ל כי הנה בכל מקום דרשינן על שונאי ישראל, כמו ונערותיה הולכת על יד היאור (שמות ב ה), שדרשו רז"ל (סוטה י"ב ע"ב) בא גבריאל וחבטן, והוא על פי גזרה שוה דאשכחן בעשו (בראשית כה לב) והנה אנכי הולך למות, על כן בכל מקום הליכה חסר ו' שהוא אות חיים, כנודע מהסימן שנתן הש"י לקין לבלתי הכות וכו' (בראשית ד טו), הוא אות ו' (עיין תיקו"ז סט קי"ח ע"ב). והנה בכאן אדרבא ההליכה היתה לעצור המגפה ולהשפיע חיים, על כן הוא מלא ו' אות חיים. ועוד טעמא רבא אית ביה, הל"ך אותיות כל"ה בלא ו', הוא פירוד בין הדבקים ומתמן איתמשך מיתה לשונאי ישראל, שהוא סוד אשא תכלא דגמיר ושצי, מה שאין כן כשנהורא חיוורא שרי על נהורא תכלא, (נהורא חיוורא הוא ו' הנמשך אל הכל"ה, זה סוד ואתה הדבקים בי"י אלקיכם חיים כולכם היום (דברים ד ד), עיין בזהר (ח"א נ"א ע"ב) על זה הפסוק, על כן בכאן ההליכה לחיים הול"ך מלא ו' ו' כלה, הבן: