Chasidut על שמות 2:4

ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו (שמות א, ד). ובו יבואר הפסוק מרחוק ה' נראה לי. הכלל, כשהעולמות הם דבוקים בגשמיות שלהם אז אינם יכולים להשיג עבודת הבורא ברוך הוא וכשהם מרחקים עצמם ומפשיטים מגשמיות שלהם אז הם יכולים להשיג עבודת הבורא ברוך הוא. וזהו הרמז בפסוק מרחוק, כשאדם הוא מרוחק מגשמיות שלו אז ה' נראה לו. וזהו הרמז ותתצב אחותו, כי אחותו לשון דביקות מלשון מאחה, מה שהוא דבוק בגשמיות שלו מרחוק להתרחק עצמו מגשמיות שבו. לדעה מה יעשה לו, לדעה, מלשון התחברות (בראשית ד, כה) וידע אדם. מה יעשה לו, שהאין הוא השופע עליו תמיד ותמיד הוא מקבל חיות מאת הבורא ברוך הוא כי האין נקרא מה:

ס"ת כל הפסוק, בגימטריא ש"ר י"ם. נרמז התנאי שהתנה הקב"ה עם ש"ר הי"ם לקרוע ולהבדיל בין מים למים לפני בני ישראל (ב"ר פ"ה ה'), הגם שחז"ל רמזוהו ביום ג', עם כל זה נרמז גם פה בתחלת מלאכת המים. וגם יאמר שרים, ר"ל יתאמרו שירות על המים. או יאמר שרים, יקרע ויבדיל לישראל השרים על הים. או יאמר שרים, כמו שאמרו רז"ל שעל ידי המים, הבריות נעשים שרים אלו עד אלו. עוד ירמוז ס"ת אותיות כ"ן מ"י מרי"ם לע"ם, רמז למה שאמרו רז"ל (במ"ר פי"ט כ"ו) שגם בארה של מרים היה מבדיל בין מים למים, שכל שבט משך אליו מים בפני עצמו, והבן. עיין בזוהר הק' ויקהל (ח"ב דף קצ"ח ע"ב) ביומא תניינא וכו', ואתני עמהון קוב"ה דמיא יהון מפרישין לישראל בין טומאה לטהרה, עכ"ל עיין שם. והנה יש לרמז ר"ת וס"ת כל הפסוק תתצ"ב, מנין בתנאי בין הטמא לטהור יבדילו במספר השוה. והנה כשהושלך אדונינו משה אל היאור, נאמר באחותו הנביאה ותתצ"ב (לא ותעמוד) אחותו מרחוק (שמות ב ד), להיות כי כל הילדים שהושלכו ליאור או שנתמסמסו בבנין, לא היו בהן צורך להתערב בישראל, כנודע שהיו מעזי פנים שבתתקע"ד דורות (חגיגה י"ג ע"ב), כנודע ממיכה שהוציאו משה (סנהדרין ק"א ע"ב, עיין שם ברש"י). והנה כשהושלך אדונינו משה ידעה אחותו שמחוייבין המים להפריש בין הטמא לטהור, על כן נאמר ותתצ"ב מנין הנ"ל, והבן. וכן היה ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור (שמות ב ה), ודרשו חז"ל (מגילה י"ג ע"א) לרחוץ מטומאתה ומגילולי בית אביה, והמים עשו פעולתם ונטהרה היא גם כן כנודע, והשפחות שמיחו בה מתו ונמחה שמם מן העולם, והבן]: (עד כאן מועתק מספר דרך עדותיך):