Chasidut על שמות 21:33

כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר וגו' (שמות כא לג), בעל הבור ישלם וגו' (שמות כא לד). הנה מה שדרשו רז"ל אם על הפתיחה חייב על הכריה לא כל שכן, אלא להביא כורה אחר כורה דאחרון חייב (בב"ק דף נ"א ע"א). כבר מילתא אמורה משמיה דהגאון מו"ה אלי' מווילנא ז"ל האיך משתמע מהפסוק כורה אחר כורה לחייב האחרון, משום דבור קמא בכי יפתח מלא, ובור בתרא בכי יכרה חסר וכתיב בר, ובעל הבור ישלם מלא, והכי פירושו כי יפתח איש בור, דהיינו שכבר היה בור מלא, דהיינו בור עשר שהוא בור גמור בשלמותו, רק שהיה מכוסה וזה פתחו, או כי יכרה איש בר, דהיינו שכבר היה בר חסר דהיינו פחות מעשר וזה כרה להשלימו, ואמר בעל הבור ישלם, דהיינו זה שעשאו מלא דהיינו האחרון שהשלימו, עד כאן דבריו וש"י. ויש להוסיף נופך לדברי הגאון הנ"ל, על פי הרמב"ם במורה נבוכים בשיתוף שם מלא, כי הוא לשון שלמות. אך כי דברי הגאון הנ"ל אינם נכללים בדברי רז"ל, ועדיין דברי רז"ל אינם מתיישבין כי דבריו היא הוכחה אחרת מן הפסוק ואינו הוכחת רז"ל. והנ"ל בזה להוסיף בפירושו של הפסוק על דברי הגאון הנ"ל, ועל פי זה יהיה נכלל הכל דברי ודברי הגאון הנ"ל ני' בתוך דברי רז"ל, ורז"ל מפרשין לקרא כמו שאבאר לפרש דבריהם ז"ל, דבודאי כל דבריהם תורה שבעל פה ואף הקושיות והתירוצים מהפלפול שניתן למשה, והכל נכלל בכתב הקושיא כמו התירוץ, ויתבארו זה על פי שני הוצעות. א', הנה מי שהדין נותן ומתוח עליו שחייב איזה חיוב, הרי הדין נותן ומתוח עליו באותו החיוב וזה פשוט. ב', מי שהוא בכל שכן בחיוב, הרי הדין מתוח עליו ביותר מעל הראשון, דהא מסתבר טפי לחיוב, והבן.