Chasidut על שמות 22:1

ויירא יעקב מאוד ויצר לו. אמרו חז"ל (לשון רש"י על פי הילקוט רמז קל"א) ויירא שמא ייהרג ויצר לו אם הוא יהרוג את אחרים, לכאורה יפלא הלא הלכה רווחת היא בישראל אשר רודף ניתן להצילו בנפשו ומקרא מלא אמר הכתוב (שמות כ"ב, א') אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים כידוע ולמה צר ליעקב אם יהרוג הוא את אנשים המבקשים את נפשו. ואמנם על פי מה שכתבנו למעלה כי היה הולך באהבה ואחוה בדברי פיו און ומרמה לרמות את יעקב ולהרגו בלט, נכון הוא כי זה אשר צר לו כשמעו שהוא לא יבוא עליו למלחמה מפורשת ויהיה הוא המתחיל במלחמה נגד אחיו ויהרוג את אחרים אשר למראית עין לא ארב לו ולא קם עליו וח"ו יתחלל שם שמים על ידו וגם איך ישא פני אביו לומר כי הרג את בנו אשר אהבו, על דברים שבלב שאין מכיר אותם.

גם יאמר מכה איש עברי מאחיו. על פי מה שכתבנו למעלה כי אחר גדולת משה הגיד לכל כי הוא אח להעברים והם אחיו, ועל כן כשראה המצרי מכה נפש אחיו אמר בדעתו הלא המצרי הזה יודע שאחיו המה כי כבר היו הכל יודעין זאת, ואף על פי כן הוא מכהו לעיני, אף על פי שיודע שבודאי לא אשתוק בהכותו אחי לעיני מכל מקום הנה דעתו שכאשר אומר לו איזה דבר יכני נפש כיון שכבר יצאתי מבית המלך, ואין לך הבא במחתרת יותר מזה שאין לו דמים מפני שיודע שבודאי בעל הבית יעמוד נגדו ונותן דעתו להרוג אותו אם יפגענו והבא להרגך וגו' וכן הדבר הזה שהמצרי יודע שבודאי אעמוד לנגדו, וסובר שיהרוג אותי אם אומר לו דבר ועל כן כבר כמת הוא חשוב, כפירוש רש"י שם בפסוק (שמות כ"ב, א') אין לו דמים, אין זו רציחה הרי הוא כמת מעיקרו וכו', ועוד נוסף לזה שהרי רודף הוא שמבקש להרוג אחד מישראל כמאמר חז"ל (שמות רבה שם) שהיה מבקש להרוג את זה שהכהו וניתן להצילו בנפשו, הרי ממה נפשך בן מיתה הוא. וזה שאומר הכתוב,

ויהי הגשם על הארץ מ' יום וגו'. רש"י ז"ל פירש בפסוק כי לימים עוד שבעה טעם מ' יום הללו כנגד יצירת הולד שקלקלו להטריח ליוצרם וכו' והנראה לומר עוד טעם בדבר הזה, לצד שהיה נח ניתן בתיבה כעובר הניתן בבטן האם כנזכר למעלה ולמענו היה צריך ארבעים יום לצור צורתו צורת השלימות שניתן לארבעים יום, ועבור זה היה הגשם יורד מ"ם יום נודע בחינת הגשם שהיא הארת יסוד אבא (כמו שאיתא בדברי האר"י בכוונת מוריד הגשם) שהוא הוא בחינת נח ועל ידי האור הזה, נתגדל ונתחדש באורות ומוחין חדשים, והם נאבדו באור הזה כידוע מכוונת פורים אשר נתגלה בצדקת הצדיק מרדכי הארת אור הזה ועל ידי זה ומרדכי יצא מלפני המלך (אסתר ח', ט"ו) מלכו של עולם בלבוש מלכות תכלת וחור וגו' וחשיב שם עשרה לבושים עם אורה ושמחה כנודע כי אור הזה הוא אור החכמה הנשפעת מיו"ד שבשם הגדול הוי"ה וכשהשיג אור הזה נתלבש בעשרה לבושים נגד היו"ד הלז, והמן הרשע הושב גמולו בראשו על ידי אור הזה ונתלו עשרת בניו על העץ (כי הוא לבדו היה כמת בחייו מדין הבא במחתרת שאין לו דמים ופירש רש"י שם (שמות כ"ב, א') שהרי הוא כמת מעיקרו והמן בא להרוג את מרדכי והבא להורגך וכו' והבן) כי הוא והם היו תוקף הקליפות, וכאשר נתגלה אור הנפלא הלזה כל הקליפות נכנעין ואובדין בטלין ומבוטלין. וגם כאן לפי שהיו נאחזין בתוקף הקליפות נמחו ונאבדו מן העולם בהתגלות האור הזה.