מדרש על שמות 22:1

אם במחתרת ימצא הגנב. במסכת סנהדרין אמר רבא מאי טעמא דמחתרת חזקה (דאדם) [אין אדם] מעמיד עצמו על ממונו, והאי גנבא אמר אי אזילנא וקם לאפי ולא שביק לי קטילנא ליה, ורחמנא אמר הבא להרגך השכם להרגו, ואע"פ דאין הורגין בלא התראה, מחתרת זו היא התראתו:

וּכְבָר הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, [וְרַבִּי עֲקִיבָא], וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְלֵוִי הַסַּדָּר, וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְהַלְּכִין אַחֲרֵיהֶן. נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ לִפְנֵיהֶם: מִנַּיִן לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ, שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת? נַעֲנָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר: (שמות כ״ב:א׳) "אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת", וּמַה זֶּה, שֶׁסָּפֵק עַל מָמוֹן בָּא, סָפֵק עַל נְפָשׁוֹת בָּא, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים מְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ, וְגוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל, נִתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ, קַל־וָחֹמֶר לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ, שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. נַעֲנָה רַבִּי עֲקִיבָא [וְאָמַר]: (שם כא) "וְכִי יָזִיד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וְגוֹ', מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת", "מֵעִם מִזְבְּחִי" וְלֹא מֵעַל מִזְבְּחִי. וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְהָמִית, אֲבָל לְהַחֲיוֹת, אֲפִלּוּ מֵעַל מִזְבְּחִי. וּמַה זֶּה, שֶׁסָּפֵק יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו, סָפֵק אֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו, וַעֲבוֹדָה חֲמוּרָה דּוֹחֶה שַׁבָּת, קַל־וָחֹמֶר לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ, שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. נַעֲנָה רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר: וּמַה מִּילָה, שֶׁהוּא אֶחָד מִמָּאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים שֶׁבָּאָדָם, דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, קַל־וָחֹמֶר לְכָל גּוּפוֹ, שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: (שם לא) "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ", יָכוֹל לַכֹּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'אַךְ', חִלֵּק. רַבִּי (יוחנן) [יוֹנָתָן] בֶּן יוֹסֵף אוֹמֵר: (שם) "כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם", מְסוּרָה הִיא בְּיֶדְכֶם, וְלֹא אַתֶּם מְסוּרִים בְּיָדָהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: (שם) "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת", אָמְרָה תּוֹרָה חַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת אַחַת, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמֹר שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: אִי הֲוָאִי הָתָם, הֲוָה אַמִינָא: דִּידִי, עֲדִיפָא מִדִּידְהוּ: (ויקרא י״ח:ה׳) "וָחַי בָהֶם", וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם. אָמַר רָבָא: לְכוּלְּהוּ אִית לְהוּ פִּירְכָא, בַּר מִדִּשְׁמוּאֵל, דְּלֵית לֵיהּ פִּירְכָא.

אם במחתרת אין לי אלא במחתרת מניין לרבות חצרו וגנתו וקרקיפו ת"ל ימצא הגנב מכל מקום אם כן למה נאמר במחתרת אלא במחתרת הכה ומת אין לו דמים יצא חוץ למחתרת דמים לו: יכול יהא צריך עדים ת"ל במחתרת מחתרת היא עידותו אם כן למה נאמר ימצא לענין שלמעלה חמשה בקר ישלם יכול ישלם על פי עצמו ת"ל ימצא אין ימצא מכל מקום אלא בעדים [פ]: והכה. בכל אדם: ומת. בכל דבר: אין לו דם. אין לו דמים. בין בחול בין בשבת: [ולהלן חוא אומר דם לו דמים לו בין בחול בין בשבת]: