Chasidut על שמות 24:1

ויקרא אל משה (ויקרא א, א). ויקרא אל"ף זעירא. יבואר על דרך שבארנו (שמות כד, א) ואל משה אמר עלה אל ה', כי כשאדם עושה מצוה זה המצוה עושה רושם למעלה וזה מעורר אותו לעשות תמיד רצון הבורא בזה המצוה. והנה משה רבינו עליו השלום רצון שלו היה לעשות ולעלות תמיד אל ה' כמבואר בזוהר הקדוש ומשה עלה אל האלהים (שם יט, ג) . ונמצא זה שהיה רצונו תמיד לעלות אל ה' זה היה מעורר אותו תמיד לעלות אל ה'. וזהו ואל משה אמר עלה אל ה', זה שהיה רצונו לעלות אל ה' זה אמר לו עלה אל ה'. וזהו הרמז באלף זעירא, כי משה רבינו עליו השלום מדתו היה שהיה עניו מכל אדם ולכך האל"ף זעירא לרמוז על מדתו. הכלל, כי קרבן בדמות השפע שהקדוש ברוך הוא משפיע מחמת חסדו הגדול בלא מעשה התחתונים לזה הקרבן הוא חי, כי חי הוא מהקדוש ברוך הוא והנסכים הם מצומצמים והוא על ידי מעשה התחתונים שאדם צריך לעשות בו איזה פעולה לנטוע או לזרוע. והנסכים מורים על השפע הנשפע מהבורא ברוך הוא מחמת מעשה התחתונים שישראל ראוים מחמת מעשיהם הטובים שהבורא ברוך הוא ישפיע עליהם טובות. והנה ישראל במדבר היו בבחינה שהקדוש ברוך הוא השפיע להם מחמת חסדו הגדול ולכך היה השפע הנשפע להם בדוגמא זו, דהיינו המן והבאר שאין בהם כלל מעשה מאדם אבל בארץ ישראל היה השפע הנשפע עליהם מחמת מעשה התחתונים כנ"ל ולזה היה השפע הנשפע עליהם מה שזרעו ונטעו מזה אכלו דוגמת השפע הנשפע עליהם מחמת מעשה התחתונים כנ"ל. וזהו הרמז בפסוק (במדבר טו, ב-ג) כי תבואו אל ארץ מושבותיכם כו' ועשיתם עולה לה' וכו', ותלוים הנסכים בארץ לרמוז על הנ"ל שהנסכים מורים על השפע שנשפע אל הארץ כנ"ל. וזו שפירש רש"י שאין אומרים שירה אלא על היין, כי זה השפע הנשפע לאדם מחמת מעשה התחתונים הוא שמחה לאדם:

והשתחויתם מרחוק (שמות כד, א). יש לומר, דהנה הבורא ברוך הוא אצלו יש כביכול שני בחינות רחוק וקרוב. בחינת רחוק, הוא שאנו מאמינים שהאור אין סוף ברוך הוא הוא קדמון לכל הקדומים ואין שום בריה בעולם יכול להשיגו, כי אי אפשר למחשבה להשיגו מחמת דהמחשבה הוא מחודש והקדוש ברוך הוא קדמון לכל ואין שום אופן ושרף אשר ישיג אותו, כי הוא למעלה מן השגה וזהו בחינות רחוק, שהוא רחוק ומובדל מן השגה. ובחינת קרוב, הוא שאנו מאמינים שהבורא ברוך הוא ממלא כל עלמין ובגו כל עלמין ומקיף כל עלמין לית אתר פנוי מיניה כי מלא כל הארץ כבודו וזו הוא בחינת קרוב. ואנו בני ישראל צריכים להאמין בשני בחינות הנ"ל. האחד הוא רחוק והשני הוא קרוב. וזהו פירוש הכתוב שלום לרחוק ולקרוב אמר ה', לאותו צדיק שיאמין שהשם יתברך הוא רחוק וקרוב לזה השם יתברך ברוך הוא ממשיך כל מיני השפעות לעולם. והנה יש בחינות אהבה ויראה. והנה יראה לא שייך רק שאנו מתיראים מפני הדבר שהוא למעלה ממנו וזהו בחינות רחוק ששם נופל היראה אבל מבחינות קרוב מגיע האהבה. וזה שכתוב והשתחויתם, דהוא בחינות יראה שמשתחוה לזה אמר מרחוק, כנ"ל מאותו הבחינה של רחוק השיגו בחינות היראה. או יש לומר, דהנה האר"י ז"ל כתב בכוונת עלינו בואנחנו כורעים בהשתחויה שאנו משתחוים אנו ממשיכין שפע רב מאין סוף ברוך הוא לתוך העולמות. וזה שכתוב והשתחויתם, היינו שתמשיכו שפע רב מבחינת רחוק הנ"ל ודו"ק:

ועל פי זה נ"ל לבאר הפסוק הנאמר בציץ הקודש ופתחת עליו (מכתב) פתוחי חותם קודש לה' (פרשת תצוה (שמות כח לו) ופרשת פקודי). דהנך שלשה תיבות מכתב פתוחי חותם הוא שפת יתר, דבאמרו ופתחת עליו קדש לה', היה די. ונ"ל שהחוקק היה צריך להשרות עליו בכוונתו השלשה בחינות אהיה הנ"ל, שהוא החותם הקדש שלא ישלטו בו החיצונים בקנאתם בו. והיינו ופתחת עליו מכתב שהוא פתוחי, ר"ל מפתח של חותם, דהיינו שיהיה נפתח מקור קדושת החותם, כדי שישאר קדש לה' ולא ישלטו בו ידי זרים. וגם הפשוט הוא אמת, שיחקוק עליו השני תיבות קדש לה' כאמרם ז"ל במסכת יבמות (דף י"א ע"ב), אף על גב דדרשינן אין מקרא יוצא מידי פשוטו, והבן. היוצא מזה דללשון הקודש יש טעמים וסודות על כל ענין למה נקרא, ומזה יובן כמה גדלה חכמתו של אדם הראשון שהיה יכול לקרא שמות לכל (בראשית ב יט-כ), והבן. והנה קרב בלשון הקודש הוא לשון התקרבות, כמו קרב אל המזבח (ויקרא ט ז), ולשון מלחמה כמו המלמד ידי לקרב (תהלים קמד א), והטעם כי לשון הקודש עקרו בענינים גבוהים ורמים, והנה מבואר בספרי חכמים כמה גדלה מלחמת היצר הרע, כמו שדרשו רז"ל בפסוק (תהלים ד ה) רגזו ואל תחטאו (ברכות דף ה' ע"א) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, וכמו שדרשו בפסוק (תהלים לז לג) ה' לא יעזבנו בידו, אלמלא הקב"ה עזרו וכו' (סוכה דף נ"ב:). והנה באמת היצר הרע הפשוט שמסית לעשות עבירות, בקל הוא לנצחו, כי מי פתי יסיר הנה לשמוע לו נגד מלך גדול וקדוש רם על כל רמים ונשא על כל נשאים, והבחירה בידו חפשית שלא לשמוע להיצר ולא לעשות אשר מצוה היצר, רק אשר מצוה היוצר ב"ה וב"ש. רק עיקר המלחמה היא כשרוצה להתקרב לאיזה מדריגה של קדושה, אז המנגד מאמץ בכל כחו ומערבב המוח והשכל בקושיות וספיקות מנין לך ומנא לך, ומקטין האמונה, ולית אינש על יבשתא די יכול למיקם קמיה אלולי סייעתא דשמיא. ועל זה אמרו רז"ל אלמלא הקב"ה עזרו וכו', ועזר השי"ת בא אחר שמאמץ בכל כחו האדם לנגד המנגדו, ואז כאשר קרב לגדר שיופסק כח האנושי, אז הביט ה' וראה כי הוא עושה כל מה שבכחו, אז שולח לו עזרו מקדש ומבטל היצר מכל וכל. ועל כן קרב הוא התקרבות והוא מלחמה, כי בכל התקרבות יש מלחמה, ואין התקרבות בלא מלחמה גדולה וחזקה. והנה אמרו רז"ל במסכת ב"ב (דף ע"ה ע"ב) עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה, שנאמר (ישעיה מג ז) כל הנקרא בשמי וגו', ושם אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן שלשה נקראו על שמו של הקב"ה, צדיקים, ומשיח, וירושלים וכו', עיין שם. והנה גם במט"ט מצינו שדרשו רז"ל (סנהדרין דף ל"ח ע"ב) ואל משה אמר עלה אל ה' (שמות כד א), עלה אלי מבעי ליה, אלא זה מט"ט ששמו כשם רבו. ומובן דהוראת שם הויה בעצם, לא יתכן רק על עילת כל העילות, היה הוה ויהיה, בלי ראשית ובלי תכלית ואחרית, מהות כל הויות, מאציל כל הנאצלים, בורא כל הנבראים, ויוצר כל היצורים, ועושה כל המעשים, ולא על זולתו, רק הדבקים בו ית"ש ויתעלה בתכלית הדבקות ומבטלים עצמם בביטול גמור נגד אורו ית"ש, כהטיפה שאין לה מציאות כלל בפני עצמה בעודה מחוברת בים הגדול, וקל וחומר אין סוף ב"ה דלית אתר פנוי מיניה, אז כבוד ה' חופף עליו, ונקרא בשמו על שם דבקותו הטהור, מה שאין כן כשהוא נפרד ויש ישות בפני עצמו. ומט"ט הוא חנוך שנאמר בו (בראשית (ה כד) פ"ה כ"ד) ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כי לקח אותו אלקים. דהיה ראוי לומר ולקח אותו אלקים, או ויקח אותו אלקים, והנך שני תיבות ואיננו כי, הוא שפת יתר. רק דהכי פירושו ואיננו, שהיה לו ביטול המציאות מדריגת משה ואנחנו מה (שמות טז ז), לכך משה ר"ת מ"ט"ט ש"ר ה"פנים, ומביא לנו הפסוק ראיה כי לקח אותו אלקים למעלה עם גופו וכו', ואם היה דבר נפרד לא יתכן להיות נלקח בשר גשמי למעלה, והבן זה. ולכך נקרא בשם ה', כי כבוד ה' חופף עליו ונקרא עליו אף שבעצם לא יתכן עליו, והיינו ששמו כשם רבו, כשם רבו דייקא, אבל בעצמותו לא יתכן. ועל פי זה מבואר הפסוק (ישעיה (מב ח) מב ח') אני ה' בעצם ולא זולתי, הוא שמי, וכבודי לאחר לא אתן, מי שהוא אחר ר"ל נפרד ממני, ותהלתי לפסילים. אבל להדבקים בו ית"ש, חולק ומשפיע מכבודו להם ועליהם, והיינו (דברים (כח י) כ"ח י') וראו כל עמי הארץ כי שם ה' דייקא נקרא עליך, שכבוד השי"ת חופף עליך, אבל בעצם לא יתכן על זולתך. והנה איש פירושו לשון אדון, כמו אשי כהן גדול (יומא י"ח ע"א), וזה פירוש הפסוק ה', ר"ל ה' המהוה כל הויות היה הוה ויהיה בלי ראשית ובלי תכלית, הוא מי שהוא ה' ולא יתכן על זולתו. אבל איש מלחמה, ר"ל אדון המלחמה, דהיינו מי שמנצח המלחמה ומתקרב ומתדבק אליו ית"ש, ה' שמו ונקרא בשמו על שם הדבקות הטהור, וביאר התרגום מרי נצחן קרביא, דהיינו שמנצח ההתקרבות שמשיג אותו וגם נוצח המלחמה, ה' שמו, והבן.