Chasidut על שמות 25:10

ועוד נ"ל לפרש בהגמרא הנ"ל (מנחות צ"ט ע"א) על פי מ"ש (בפרשת ברכה ד"ה ויתמו) הטעם דהארון של שברי לוחות הוא בא עמם במלחמה, כמו שפירש רש"י בסדר דילן בפרשת עקב (דברים י א, ד"ה בעת), (והוא מהירושלמי שקלים פ"ו ה"א). וגם פירשתי על פי זה מה דאמר השי"ת ליהושע לומר לך אי אפשר, צא וטורדן במלחמה (מסכת תמורה ט"ז.), דהא דריש שם במנחות (צ"ט ע"ב) אשר שברת ושמתם בארון (דברים י ב), תני ר' יוסף כו' מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמידו כו'. והנה מבואר במפרשים דשבירת הלוחות גרם לשכחה בישראל, עיין בעיון יעקב מהגאון בעל חק יעקב שם במנחות. והנה מבואר בגמרא דשברי לוחות רומזין לשכחה, והנה איתא (בתנא דבי אליהו רבה פי"א) בפסוק (שופטים ה' ח) יבחר אלקים חדשים, דר"ל שבחר השי"ת מן כל עולמו רק חדשים, ר"ל חידושי תורה שהוא חביב על השי"ת מה שמחדשין בתורה יותר מן הכל, עיין שם. ועל פי זה יתבאר סיפא דקרא אז לחם שערים, כמו שדרשו (מכות דף י':) עומדות היו רגלינו במלחמה בשעריך ירושלים (תהלים קכב ב), בשביל שעריך ירושלים שעסקו בתורה. והיינו אז כשיש חידושי תורה בישראל, אז לחם שערים, דשערים הם הלוחמים, מגן אם יראה ורומח בישראל ר"ל דאין צריך לכלי מלחמה, דהחידושים הם כלי מלחמתם. ולכך כשנעדרו גדולי הדור, מקונן כלי מלחמה אבדו (שמואל ב' א כז). והנה מזה מבואר דהחידושים הם כלי מלחמה לפי שהם חביבים מאד, והנה כבר אמרו רז"ל (נדרים ל"ח.) פילפול ניתן למשה, ור"ל כמו שאמרו רז"ל במקום אחר (ירושלמי פאה פ"ב ה"ד) דגילה לו השי"ת כל מה שתלמוד ותיק עתיד לחדש, והוא נהג בו טובת עין ומסרה כך לישראל. ואם כן לפי זה אם לא שכחה לא היה מקום לחדש, אם כן השכחה טובה גדולה שגורם חידושין בישראל שחביב לפני השי"ת יותר מהכל, ואם כן מזה מובן דהארון עם שברי לוחות דוקא היה בא, דדוקא שברי לוחות הרומזין על שכחה וגורמין השכחה המביא לידי חידושי תורה, מנצחין במלחמה, מה שאין כן הלוחות שלימים, וזה נכון מאד. לכך נענשו אז בימי עלי שידעו שצריכין לחידושי תורה כנ"ל, ולכך אז בימי יהושיע כשנשכח שלשה אלפים, והיה לב העם מרה על יהושיע משום זה כמבואר בגמרא, אמר לו השי"ת צא וטורדן במלחמה, ויראו שדוקא הארון של שברי לוחות מנצח, מזה ידעו דהשכחה הוא טובה גדולה ולא יהיה לבם מרה עליך, ודוק כי נכון מאד בס"ד. ועל פי זה יתבאר דברי ריש לקיש פעמים שביטולה של תורה, דהיינו השכחה דנראה שהיא ביטולה של תורה, היא יסודה שגורם לחידושי תורה שהיא עיקר תורה ורצון השי"ת דכתב אשר שברת, יישר כוחך ששברת (שבת פ"ז ע"א), דהיינו משום זה דגורם לשכחה שמביא לידי חידושי תורה, ודוק כי נכון הוא בס"ד. ועיין ברי"ף חידושי אגדות במסכת יומא פרק א' (דף ג':) שם בגמרא כתוב אחד אומר (דברים י א) ועשית לך ארון עץ, וכתוב אחד אומר (שמות כה י) ועשו ארון עצי שטים כו', ומקשה הלא זה נאמר בארון שעשה משה, וזה נאמר בארון שעשה בצלאל, עד כאן קושיתו. ואשתמיטתיה דברי הרמב"ן פרשת עקב שהאריך לבאר כל זה בשיטות גמרתינו בכל מקום דרק ארון אחד היה, עיין שם.

ועשית ארון עצי שטים וגו' (שמות כה י), מבית ומחוץ תצפנו (שמות כה יא). פירש רש"י (ד"ה מבית) ג' ארונות עשה, שנים של זהב ואחד של עץ. ודקדקו המפרשים מאחר שעשו של זהב, של עץ למה. והנ"ל דהוא רמז לתלמיד חכם שהוא גם כן ארון הקודש, כאמרם (כתובות ק"ד ע"א) עליונים אחזו בארון הקודש וכו'. והנה בתורה כתיב (תהלים יט יא) הנחמדים מזהב, והנה הדבור צריך להיות התורה הק' במה שהוא עוסק בטהרת מחשבותיו, כי יגעתי ומצאתי תאמין (מגילה ו' ע"ב), אבל תכלית המכוון שהוא התוך הגמור, הוא יחוד שמו ית' כמ"ש בזוהר (ח"ב ס' ע"ב) ויורהו ה' עץ (שמות טו כה), שהוא היחוד הגמור. וזהו עצי שטים, היינו ששט בכל העולמות, כי שם העצם הוא יסוד כל העולמות. ובזה מיושב מה שהקשה רש"י למה נכפל (שמות כה טז) ונתת אל הארון את העדות וגו', (שמות כה כא) ואל הארון תתן וגו'. דלמה שפירשתי אתי שפיר, דפעם אחד הוא כמשמעו על נתינת הלוחות לתוך הארון, ופעם שני הוא לכל תלמיד חכם, על דרך שפירשתי בפרשת תשא בפסוק (שמות לב טז) והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות, על פי מ"ש הרמ"ע בעשרה מאמרות (מאמר חקור דין חלק ב' פרק ט"ו) לפרש ותן חלקינו בתורתיך, שחלקנו בעמל התורה המסור לשכלינו, יהיה נתון וכמוס בתורת ה' תמימה חרות על הלוחות עיין שם. ולפי זה חידושי תורה של כל תלמיד חכם, הן הן הלוחות שלו הנקראים עדות, ועל זה הזהיר הכתוב שמה שנשפע לו חלקו בהתורה הק', יתן אל הארון כנ"ל.