Chasidut על שמות 25:9

עוד ביאור על המדרש הנ"ל (שמו"ר ל"ג א') הדה"ד (משלי ד ב) כי לקח טוב וגו'. ובזה יתיישב גם הא דאיתא במדרש תנדב"א (רבה פי"ז) בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע (שמות כד ז), מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה. על פי מה דאיתא בכתובות (דף ס"ב ע"ב) גבי בריה דרבי דאמר אכנס והדר איזל, וא"ל בני מדעת קונך יש בך, מעיקרא כתיב (שמות טו יז) תביאמו ותטעמו וגו', והדר כתיב (שמות כה ח) ועשו לי מקדש וגו', עיין שם. והיינו דאיתא במדרשים דנתינת התורה הוי כמו אירוסין, כמו שנאמר (הושע ב כא) וארשתיך, והשראת שכינה במשכן לדור בתוכם, דוגמת נישואין, והבן. והנה נלמד זה באמת מפסוק דכתיב קודם, דהיינו ויקחו לי תרומה דהיינו תרומת המשכן, ובפרט לפי מה שפירשו המפרשים דלי לשמי, ר"ל שיעשו משכן ששם יקרא השם ככתיבתו, רק דגמרא נקט קרא דמפורש טפי, והבן. ועדיין יש להבין לכתחילה מאי קסבר דאמר תביאמו, כי לא אדם הוא להנחם. ונראה דזה ידוע דהשי"ת אינו מזדקק לבחירה, והנה השראת שכינה היא על ידי התורה, כמו שאמרו (אבות פ"ג מ"ו) מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה שרוי עמו, ואין לו להקב"ה בעולמו, ר"ל מקום לשרות בו, אלא ד' אמות של הלכה היא מקומו (ברכות ח' ע"א), ולכך לא הוי מצלו אלא היכי דהוי גרסו וכו' (ברכות דף ח'.), כנ"ל ברור. וכמו שאמרו במדרש בפרשה דילן שאמר הקב"ה אני נמכרתי עמה כביכול, וחשש השי"ת שאם יגלה השראת שכינתו בביתו ובמשכן בקבע, יסברו שלא יצטרכו לעסוק בתורה כל כך, ובהתחלה היה צריך שקידה, לכך חשב יורגלו בה קודם ויקבלו אותה היטב, ואחר כך אגלה השראתי בקבע, ושוב לא יסירו כיון שכבר הורגלו, והבן. אבל כשקבלו עליהם בפה מלא שיעסקו בה, אז ה' אמר לשכון ביניהם. ולענ"ד נעשה, מרמז על עשיית המשכן שנקרא עשיה כמ"ש (שמות כה ט) וכן תעשו, והיינו נעשה מרמזי רמיזי שידור ביניהם, ואף על פי כן ונשמע, ולכך אתי שפיר מה שהקדימו נעשה לנשמע. ועל פי זה יובן מה דאמר מדעת קונך יש בך, דהוא ממש דוגמת זה דקבל עליו ללמוד תורה אחר כך, ומבואר על פי זה המדרש בשעה שאמרו וכו', והבן. והנה אמרו (ברכות ח' ע"א) כי נסיב וכו' מצא אשה מצא טוב (משלי יח כב), וגם אמרו במסכת קדושין (קידושין ו' ע"א) שלקיחה הוא לשון קידושין דאקרי לקיחה דכתיב (דברים כב יג) כי יקח, וגם אמרו (יבמות ס"ב ע"ב) כל השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה וכו'. ועל פי זה יתבאר המדרש ויקחו לי תרומה, זה מלמד דיש למהר לנשואין, ומיהו דוקא באופן אם מקבלין עליהם עול תורה כמו שהיה שם, על זה אמר זה שאמר הכתוב כי לקח טוב נתתי טוב, היינו לקיחת אשה דאיקרי ליקוחין ואיקרי טוב, אם כן הוא לקח טוב נתתי לכם רשות על זה ממתן תורה כנ"ל, רק תורתי אל תעזובו אחר כך, על אופן זה יש לכם רשות, והבן כי נכון הוא בס"ד.

ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו (שמות כה, ט). ופירש רש"י וכן תעשו לדורות. ומקשה התוספות הלא לא היה שוה מזבח שעשה משה למזבח שעשה שלמה וכן הקשה הרמב"ן. אך לפי דברינו הנ"ל ניחא, דכוונת הכתוב וכן תעשו, הוא המכוון לדבר אחר. דהנה באמת תבנית המשכן וכל כליו אשר הוכרח הכל להיות מציור על נכון בגובה ובקומה ובמשקל ובמדה וזה היה לבוש וציור לרוחניות הקדושה וכפי הנבואה שראה משה בהר סיני וכל ישראל וכפי שהמשיכו רוחניות הקדושה בעבדות שלהם כך היה בערך זה צריך להיות הלבוש דהוא הכלי והמשכן עשוי כתבניתו. וידוע דברי חכמינו ז"ל (סנהדרין פט.) דאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, רק כל אחד לפי בחינתו וכפי שעובד השם באותו הבחינה עצמה נראה אליו רוח הנבואה. משום הכי משה ודור המדבר כפי ערך עבודתם ורוח גבורתם אשר השיגו בהר סיני כך היו צריכין לעשות צורת המשכן ותבנית הכלים אשר נעשים לבוש לאורות הרוחנים של הקדושה. ואם כן כך הוא פירוש הכתוב ככל אשר אני מראה אותך כו', כפי גדר הנבואה כך יהיה תבנית המשכן וכל כליו. וכן תעשו, לדורות, רצה לומר בכל דור ודור כשתרצה לבנות בית המקדש יהיה עשייה כתבנית הנבואה אשר ישיג אז כך יעשה הציור של המקדש והכלים ושלמה כפי עבודתו ורוח נבואתו אשר השיג כך היה עושה הציור. ולא קשה כלל קושית הרמב"ן דהלא המזבח לא היה דומה עיין שם. וזהו אינו, דאדרבה כך היה הציווי שלא יעשה תמיד על ציור אחד רק כפי השראת הנבואה כך יהיה מצויר למטה תבנית הכלים:

ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו' (שמות כה ט). עיין רש"י ורמב"ן, ובמזרחי מה שטען נגד הרמב"ן ודבריו נעמו, ואני הדל רוצה ליתן טעם ותבלין לדבר על שבאורך ורוחב לא ישתנה על כל פנים בערך צלעות שטחיהן, ובגובה ישתנה מכל וכל. כי הנה האורך והרוחב יומדדו תיכף למטה גם כן, כי האורך הוא ממזרח למערב ורוחב מצפון, אבל הגובה הוא מלמטה למעלה, והוא הרומז על הנגלה והנסתר. כי האורך והרוחב על הנגלה שהם רק מעשה בתחתונים, ועליו נאמר (איוב יא ט) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, אבל מכל מקום יש לה אורך ורוחב, ואם כן יש לה סוף, ובגמרא דעירובין (דף כ"א ע"א) נתפרש כמה הוא המדה. אבל על הנסתר נאמר (איוב כח כג) אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה, כי הוא אין סוף ב"ה ומשיג עד אין סוף, ואורייתא וקב"ה חד הוא (זוהר ח"ג ע"ג ע"א), והבן זה. ומיושב שפיר הסתירה של ארוכה מארץ וגו', ושל אלקים הבין דרכה וגו', ולכך נאמר אצל אלקים הבין דרכה ומעוף השמים נסתרה (איוב כח כא), והיינו ממלאכי השרת (עיין זוהר ח"א קמ"ה ע"א), וכתיב נסתרה וקאי על הנסתרה. והגובה מרמז על הנסתר, כי הוא גבוה מעל גבוה מלמטה למעלה, ונאמר (ישעיה נה ט) כי גבהו דרכי מדרכיכם, והיינו בלתי בעל תכלית, וכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה ומדותיו והבן. ועוד כי הגובה מתייחס להשי"ת שנקרא גבוה, ועיין בהקדמת הראב"ע למגילת אסתר שכתב שהשי"ת נקרא מעון עיין שם, ולכך לזה אין שיעור קצוב כלל כי זה אין לו שיעור. ועוד כי ענין עשיה בפועל לא ישתנה בשום זמן, אבל ענין טעם והתיקון ישתנה, וחכמתו ית' שיער מעשים שיכלל כל הזמנים לפי התיקונים שיצטרכו לעדי עד, והבן זה כי עמוק הוא. וההיקש זה בטעם של שילוח הקן המבואר בתיקונים (תיקו"ז הקדמה א' ע"ב) טעם להמצוה בזמן שבית המקדש קיים לכונה אחרת, ובזמן הגלות לכונה אחרת, והמעשה אחד, וההיקש על זה בכל, וכבר כתב האר"י ז"ל כי מעולם לא נדמה תפלה לחברתה, והבן זה. ועל כן נאמר בפסוק את תבנית, שהוא רומז על התאר בפועל, כמו שכתב במורה בשיתוף שם תבנית, וכן תעשו דייקא, ר"ל עשיה בפועל הנגלה לא ישתנה לעולם, והדרש שלו דקאי על כל המצות והפשוט אחד הוא, והבן.