פירוש על שמות 25:10

ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו וגומ' ועשית כפרת זהב טהור אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה ועשית שני כרובים וגו' ואיתא במדרש ד"א ועשו ארון מפני מה בכל הכלים האלה כתיב ועשית ובארון כתיב ועשו אמר ר' יהודה בר שלום אמר לו הקב"ה יבואו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה הענין הוא עפ"י שאמרנו למעלה שכל איש הישראלי יש לו חלק באות מאותיות התורה ועיקר עסק התורה שילמוד למען יחוד קוב"ה ושכינתא וכפי כוחו שיוכל לעסוק בתורה יקבץ על יד הגם שאינו יוכל ללמוד כל התורה כולה אם יעשה על כונה הנ"ל לעשו' נ"ר ליוצרו ובוראו הוא רצוי' כהובא במדרש ע"פ וקובץ על יד ירבה שהשוטה אומר מי יוכל ללמוד כל התורה נזיקין ל' פרקים וכו' והחכם אומר אלמוד היום שני פרקים ולמחר שני פרקים וכו' גם איתא במדרש ע"פ ועשו ארון הה"ד שדי לא מצאנוהו שגי כח וכו' אלא כך אמר אליהו לא מצינו כח גבורתו של הקב"ה עם בריותיו שאין הקב"ה בא בטרחות עם בריותיו לא בא על האדם אלא לפי כוחו אתה מוצא כשנתן הקב"ה התורה לישראל אילו הי' בא אליה' בחוזק כוחו לא היו יכולים לעמוד שנאמר אם יוספים אנחנו לשמוע וגו' אלא לא בא אליהם אלא לפי כוחן שנאמר קול ה' בכח בכוחו לא נאמר אלא בכח לפי כוחו של כל או"א ולכך הביא המדרש הזה על פסוק ועשו ארון להורות לנו שיעסוק האדם בתורה כפי כוחו אשר יוכל להשיג רק שיהי' על כונת הנ"ל והנה אמרנו כמה פעמים והובא בספרי קודש באורייתא ברא קוב"ה שמשם הוי' ב"ה נשתלשלו הכ"ב אתוין דאורייתא ברל"א שערים נמצא כל אות ואות היא כלולה משם הוי' ב"ה ובשם הוי' כלולים כל העשר ספירו' שיו"ד ה"א הן המוחין והוא"ו הוא הששה קצוות והה"א תתאה היא מלכות נמצא הכ"ב אתוין עולין בגימ' ר"ך כי בכל אות ואות יש שם הוי' ב"ה שהוא כולל מעשר ספירות לכן עיקר עסק התורה צריך להיות עד"ז דהיינו שידבק עצמו באותיות התורה בעת לימודו וליחד האותיות עם השם הוי' ב"ה הגם שעבדות זה הוא יקר מאד ולאו כל אדם זוכה לזה כי אם יחו"ס עכ"ז כל אחד מישראל יש בו חלק מהתורה וע"י עסקם בתורה לעשות נ"ר ליוצרם נעשה היחוד זה ואיתא בזוה"ק השם הוי' נקרא אמה. ומזה נבוא לביאור ועשו ארון כתיב ועשו שיבואו כולן ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה כנ"ל עצי שטים שטים בגימ' שט"ן ור"ל שהתורה היא עצה נגד השטן כמאמר חז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו התורה תבלין ורמז לנו הכתו' גודל יקר העבדות של עסק התורה איך תהיה אמר הכתוב אמתים וחצי ארכו אמה הוא שם הוי' כנ"ל ובשם הוי' הוא ד' אותיות נמצא אמתים וחצי הן עשר אותיות היינו שעסק הלימוד תהי' ליחד השם הוי' מתתא לעילא דרך העשר ספירות ואמה וחצי רחבו אמה וחצי הן ששה אותיות דהיינו שצריך לתקן ע"י עסק הלימוד הששה מדות ואמה וחצי קומתו הן ג"כ ששה אותיות נמצא הכל יש כ"ב אותיות רומז שצריך ליחד ע"י לימודו הכ"ב אותיות עם השם הוי' ב"ה שיעלה למספר ר"ך כנ"ל ועשית כפורת זהב וגומ' אמתים וחצי ארכו אמתים וחצי הן עשר אותיות ואמה וחצי רחבו הן ששה אותיות ועשית שנים כרובים כרובים גימ' שני מאות ושבעים ושנים ונשאר על ר"ך שהן מספר הכ"ב אתווין נשאר עוד נ"ב ועם הששה עשר אותיות הנרמזים בהאמות של הכפורת כנ"ל יש ס"ח כמנין חיים כמספר אהי' הוי' אהי' ורומז אם האדם לומד עד"ז שמיחד הכ"ב אתוין עם השם הוי' ב"ה זוכה לחיים הנצחים.

ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו וגו'. ספר הזוהר (בראשית ל"ג ב) כתיב הנה ארון הברית אדון כל הארץ. <תרגום - כתוב "הנה ארון הברית אדון כל הארץ">. הנה ארון הברית דא מאורות דברקיע השמים. <הנה ארון ברית זה מאורות שברקיע השמים>. ארון תיבותא לאעלא ביה תורה שבכתב. <ארון הוא תיבה להכניס בתוכה תורה שבכתב>. הברית דא שמשא דנהיר ביה ואיהי ברית בהדיה. <הברית הוא השמש המאיר לנוקבא והיא נקראת ברית כמוהו>. ארון הברית דייקא אדון כל הארץ. <ארון הברית בדיוק, בזמן שז"א מחובר לנוקבא אז נקרא אדון כל הארץ>. הברית איהו אדון כל הארץ ובגין דא האי ארון איהו אדון. <הברית שהוא ז"א נקרא אדון כל הארץ ולכן אותו ארון הוא אדון>. בגין שמשא דנהיר ליה ונהיר לכל עלמא מינה נקטא שמא ואתקרי האי אדון. <משום שהשמש המאיר לה ולכל העולם ממנו לוקחת הנוקבא את השם אדון>. ברזא דאל"ף דלי"ת נו"ן יו"ד כמו דאמרי צדיק וצדק. <בסוד שם אדנ"י כמו שאנו אומרים צדיק על זכר וצדק על נוקבא>. כך אדון דא בדא תליה. <כך אדון ואדנ"י תלויים זה בזה>. הנה כוונתם כי הארון רמז לשכינה והיה מצופה זהב דכתיב ממשבצות זהב לבושה (תהלים מה יד). והזר שעליו רמז לאשת חיל עטרת בעלה (משלי יב ד) ואמר ויצקת לו ארבע טבעות זהב לרמוז לד' נהרות המשפיעין אליה כמה דאת אמר כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א ז') כי היא כלולה מן הכל והיתה תורה שבכתב מונחת בתוכו כענין כי שמי בקרבו. ויש אומרים כי ב' לוחות רומזים ללמודי ה' המקבלים ממכריע ראשון להשפיע שם. ועל כן מלת ארן חסר ו' והבן. ודע כי הלוחות ו' טפחים אורך על ו' רוחב ועובי כל אחת שלשה טפחים הרי הן בתשבורת ו' פעמים ל"ו שהם רי"ו טפחים כמספר אותיות שם של ע"ב אותיות. גם מספר התנועות היוצאות מאותיות יה"ו הם רי"ו כי הקריאה של שתי אותיות בכל השש תנועות עם תנועת שבא הם ל"ו וכשתצרף אות שלישית הם ו' פעמים ל"ו קריאות שהם רי"ו כמספר הנזכר. והכפורת אשר על הארון רמז לתפארת ישראל. ועל כן הוא עליו כעין של מעלה והכרובים אשר על הכפורת רומזים לזרועות עולם המשפיעין לתפארת ישראל להורות לכבוד למעלה מכבוד. ועל כן כרובים בגימטריא מראה כבוד. ענין אחר יש מפרשים כי הכרובים רומזים לדיו פרצופין וכן נראה דעת הרמב"ן ז"ל. ולזה נוטה מאמר רז"ל שאמרו ב' כרובים כנגד יי' אלהים. אמנם מה שכתבתי נראה לי עיקר לפי סדר המרכבה העליונה וכן נראה כוונת רז"ל במדרש רות (זוהר חדש פ"ז ע"ג) אמר עלמא עילאה שהיא בינה אריק ברכאן בקדמיתא לתרין כרובים דתחותה ואינון ימינא ושמאלא חסד וגבורה. <תרגום - אמר עולם עליון שהוא בינה משפיע ברכות תחילה לשני הכרובים שמתחתיה שהם ימין ושמאל חסד וגבורה>. וכו'. והיו הכרובים והכפורת מקשה רמז לייחוד הכל כי הכל כח א' ואין שם פירוד כלל. אמנם לא היו מקשה עם הארון כי הוא רגל בפני עצמו כענין הלולב ומיניו שאינו נאגד על האתרוג והבן זה כי הוא אצילות הראשונים ואינו באחדות שלהם וכבר רמזתי זה. והיו הכרובים משני קצות הכפורת אחת לימין ואחת לשמאל והכפורת באמצען והיו פורשי כנפים להורות כי הם מקבלים ושואבים האור הפנימי מן המקור העליון סוככים בכנפיהן על הכפורת להשפיע בו היין והחלב ופניהם איש אל אחיו כמער ולויות. במסכת יומא אמר רב קטינא בשעה שישראל עולין לרגל מגלין להן את הפרוכת ומראין להם הכרובים שהיו מעורין זה בזה ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר עם הנקבה מאי כמער איש ולויות (מלכים א' ז לו) אמר רב בר רב שילא כאיש המעורה בלויה שלו. אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו גוים להיכל מצאו כרובים מעורין זה בזה והוציאום לשוק ואומרים הללו שאומר עליהם ברכתן ברכה יעסקו בדברים הללו מיד הזילום שנאמר כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה (איכה א ח'). ובפרק המוכר אמרו רז"ל כרובים בנס עומדים כיצד הם עומדין רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר פניהם איש אל אחיו וחד אמר פניהם אל הבית למאן דאמר פניהם איש אל אחיו הא כתיב ופניהם אל הבית (ד"ה ב' ג יג) לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. והרב הגדול ז"ל כתב ואם תחשוב למה היו הכרובים פניהם איש אל אחיו והיו מקשה תוכל לדעת כי ראוי להם שיהיו פורשי כנפים למעלה כי הם כסא עליון וסוככים על העדות שהוא מכתב אלהים וזה טעם לתבנית המרכבה כי הכרובים שראה יחזקאל נושאים הכבוד תבנית לכרובים שהם כבוד ותפארת והכרובים אשר במשכן ובמקדש תבנית להם כי גבוה מעל גבוה שומר (קהלת ה ז') וזה טעם ואדע יחזקאל י כ) שראה באחת וידע באחת ולפיכך אמר המה והמשכיל יבין עכ"ל ז"ל. וכוונתו ידוע כי מכתב אלהים רמז לבית דוד ובה ראה אמנם בתפארת לא ראה רק הבין וכבר כתבתי לך למעלה כי כוונת הרב ז"ל בכרובים לדיו פרצופין ואנו כתבנו מה שהראונו מן השמים:

ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ועשית עליו זר זהב סביב. יובן בס"ד דרך רמז שהאדם צריך ללמוד תורה שיהיה גופו כדוגמת הארון שמונח בו לוחות התורה וכן הת"ח נמי התורה מונחת בקרבו ושם חרושה על לוח לבו ונמצא הגוף הוא כמו הארון שבתוכו לוחות התורה. והנה אמרו רז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם כי הת"ח צריך לילך מחיל אל חיל כדי ללמוד תורה וז"ש ועשו ארון ר"ל שיעשו גופם כמו ארון שיהיה גופם כלי שרת לתורה שהתורה תהיה שמורה ומונחת בקרבם וזה יהיה ע"י שיהיו עצי שטים מלשון שטו העם ולקטו כלומר שיהיו שטים ונדים מחיל אל חיל כדי ללמוד תורה אמתים וחצי ארכו הנה האמתים וחצי המה ט"ו טפח כי כל אמה היא ששה טפחים והנה ידוע מ"ש רז"ל בן ט"ו לתלמור והכוונה שכל מה שיתרשל האדם לא יתרשל יותר מזה וכשהוא בן ט"ו שנה הוא זמנו ללמוד בתלמוד שצריך סברא ושכל ישר וז"ש אמתים וחצי שהם ט"ו טפחים ארכו שאורך הזמן הוא ט"ו שנים ויותר מזה אל יתרשל אלא צריך שילמוד ואמה וחצי קומתו הנה רמוז בזה שאם כה יעשה וילמוד יהיה נדבק בדרגא דחיי ונקרא איש חי כי התורה נותנת חיים לעושיה וכמ"ש הפסוק כי מוצאי מצא חיים וכאלה רבות והנה אמה וחצי ואמה וחצי המה ח"י טפחים לרמוז לזה שאז נקרא חי. וצפית אותו זהב טהור הנה עתה מדבר ברמז לעשיר וא"ל מאחר שזה יושב ולומד אם כן עליך לפרנסו ולהספיק בידו לתת לו כל צרכו וז"ש וצפית אותו זהב טהור ואמר טהור הכוונה שלא תתן לו מעות רעים שאין החנווני מקבל אותם כ"א בדוחק וצריך זה הת"ח לטרוח בהם עד שיוציאם בהוצאותיו אלא תתן לו זהב טהור מטבע נקי ובר שיוכל להוציאו במהרה מבית ומחוץ תצפנו כלומר שיהיה פיך ולבך שוין בזאת ההספקה שאתה מתנדב לו: