Chasidut על שמות 26:15

פרשה ל"ה (שמו"ר פל"ה). ועשית את הקרשים למשכן (שמות כו טו). לא היה צריך לומר אלא ועשית את הקרשים משכן, מהו למשכן. אמר ר' הושעיא על שום שהוא עומד למשכן, שאם נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה יהיה מתמשכן עליהם, אמר משה לפני הקב"ה והלא עתידים שלא יהיה להם לא משכן ולא מקדש ומה תהא עליהם, אמר הקב"ה אני נוטל מהם כו', עכ"ל. לא ידעתי מהיכן למד זה מפסוק הזה. ונראה דלמד זה מדקאמר ועשית כו' עצי שטים עומדים, דבשעת עשייתן אינם עומדים, רק בשעת הכנסתן לבנין בעינן בעמידה, על כן דרש ברמז ועשית את הקרשים למשכן, (היינו שיהיו לצורך משכון באם נתחייבו שונאיהם, ועל ידי כך) עצי שטים (היינו הצדיקים הנמשלים לארזים על יבלי מים), עומדים (לחיים ולשלום):

ועשית את הקרשים (שמות כו טו). מה כתיב למעלה וזאת התרומה וכו' (שמות כה ג), זהב זו בבל כו', וכסף זו מדי כו', נחשת זו יון, אבל ברזל אין כתיב כאן וכו', למה שנמשלה בו אדום הרשעה שהחריבה בית המקדש, ללמדך שמכל המלכיות יקבל הקב"ה דורון לעתיד לבא חוץ מאדום, עכ"ל (שמו"ר פל"ה ה'). הנה יש להתבונן איזה שייכות יש לזה עם הפסוק ועשית את הקרשים, ומאי הוקשה לו בפסוק. והנראה דהוקשה לו אומרו ועשית את הקרשי"ם בה"א הידיעה, על כן דרש דרך דרוש שצוה הש"י לקבוע במשכן שאר מתכיות, מה שאין כן ברזל שמשולה בו אדום שלא יקבל מהן דורון לעתיד על שהחריבה את ביתו, הגם שבבל גם כן החריבה, לא החריבה עד היסוד כאדום. והנה יש להתבונן מהו הדורן שיביאו, על כרחך הוא אותן הניצוצי קדושה שיהיה בהם כדי ציור אל הקודש, הנה ישארו קצת מן הגוים לרקחות ולטבחות ולאופות מצורפים אל הקודש, מה שאין כן אדום לא יהיה שריד לבית עשו (עובדיה א יח), יוציאו את כל בלעם מפיהם והמה יהיו לחרפות, והנה זאת תהיה המגפה אשר יגוף י"י את כל הגוים המק בשרו וכו' (זכריה יד יב), הנה יתמסמסו וימקו, ואותן שישארו בחיים מחמת הניצוצות הק', המה יהיו נקרשים ולא יתמקמקו. הנה כל האומות נקראים קרשי"ם שישארו מהם נקרשי"ם, מה שאין כן אדום. וז"ש ברמז ועשית את הקרשים (דווקא) למשכן, שתביא רק המיני מתכתיות המרמזין לנקרשין, מה שאין כן ברזל המרומז לאדום, ואמר הטעם עצי שטים עומדים, כל המלכיות הגם שהריעו לישראל, עם כל זה נשארו עצי שטים של בית המקדש עומדים במלכותם, מה שאין כן אדום החריבה עד היסוד, ובמהרה ינקום י"י נקמת מקדשו: