מדרש על שמות 26:15

[ב] אפריון עשה לו המלך שלמה (שה"ש ג:ט). אפריון, זה אהל מועד. עשה לו המלך שלמה, המלך שהשלום שלו. א"ר יהודה בר אלעאי למלך שהיתה לו בת קטנה, עד שלא הגדילה ובאת לידי סימנין היה רואה אותה בשוק מדבר עמה, במבואות מדבר עמה, כיון שהגדילה ובאת לידי סימנין אמר אין כבודה של בתי שאהא מדבר עמה בפרהסיא, אלא עשו לה פאפיליון ואהא מדבר עמה בתוך פאפיליון. כך מתחלה, כי נער ישראל ואהבהו (הושע יא:א). במצרים ראו אותי, ועברתי בארץ מצרים (שמות יב:יב). בים ראו אותי, וירא ישראל את היד הגדולה (שמות יד:לא). בסיני ראו אותי, פנים בפנים דבר י"י עמכם (דברים ה:ד). וכיון שקיבלו את התורה ונעשו לי לאומה שלימה אמר אין כבודן של בני שאהא מדבר עמם בפרהסי', אלא עשו לי משכן ואהא מדבר מתוך משכן, הה"ד ובבא משה אל אהל מועד וגו' (במדבר ז:פט). מעצי הלבנון (שה"ש שם), עצי שטים עומדים (שמות כו:טו). עמודיו עשה כסף (שה"ש ג:י), ווי העמודים (שמות כז:י). רפידתו זהב (שה"ש שם), ואת הקרשים תצפה זהב (שמות כו:כט). מרכבו ארגמן (שה"ש שם), ועשית פרכת תכלת וארגמן (שמות כו:לא). תוכו רצוף אהבה (שה"ש שם), ר' יודן אומר זו זכות תורה וצדיקים. ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון אומ' זו שכינה. א"ר אחא בר כהנא כתי' ונועדתי לך שם (שמות כה:כב), ללמד שאפי' מה שאחורי הכפורת אינו פנוי מן השכינה. גוי אחד שאל את רבן גמליאל, אמ' ליה מפני מה נגלה הב"ה למשה בסנה, א"ל אלו נגלה לו על חרוב אחד או על תאינה אחת מה היית אומ', אלא שאין מקום בארץ פנוי מן השכינה. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי למה היה אוהל מועד דומה, למערה שהיא נתונה על שפת הים ועלה הים והציף המערה נתמלאת מן הים והים לא חסר. כך אוהל מועד נתמלא מזיו השכינה, לכך נאמר ויהי ביום כלת משה (במדבר ז:א).

[ג] צאינה וראינה בנות ציון (שה"ש ג:יא), בנים המצויינין לי במילה ובתגלחת ובציצית. במלך שלמה (שם), במלך שהשלום שלו. ד"א במלך שלמה, המלך שהשלים מעשיו עם בריותיו. השלים אש לאברהם אבינו, השלים חרב לאבינו יצחק, השלים מלאך לאבינו יעקב. ד"א במלך שלמה, המלך שהוא עושה שלום בבריותיו. א"ר יוחנן המשל ופחד (איוב כה:ב), א"ר יעקב דכפר חנן המשל זה מיכאל, ופחד זה גבריאל, עמו (שם), ומשלימים עמו ולא זה מזיק את זה. וא"ר יוחנן מימיה לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, ולא מזל קדים לחבריה, ולית מזל חמי מה דקדמוי. אמ' ר' כולהון סלקין כהדין דסליק בסולמא הפיך. כתיב המקרה במים עליותיו וגו' (תהלים קד:ג), תני ר' שמעון בן יוחאי הרקיע של מים והככבים של אש והן דרים זה עם זה ואינן מזיקי' זה את זה. הרקיע של מים והמלאך של אש והם דרים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה. א"ר אבין לא סוף דבר בין מלאך למלאך, אפי' מלאך עצמו חציו אש וחציו מים והוא עושה שלום בם. ואית ביה חמש אפין, וגוייתו כתרשיש וגו' (דניאל י:ו). וכתי' ויהי ברד ואש וגו' (שמות ט:כד), ר' יהודה אומר צלוחית של ברד מלאה אש. רבי נחמיה אמר אש וברד פתוכין זה בזה. אמר ר' חנין טעמיה דר' יודה כהדא פרטתא דרמונא דחרצנייתיה מתחמיה מלגאו. אמר ר' חנין טעמיה דר' נחמיה כהדא שאשתא דקנדילא דמיא ומשחא מערבין כחדא דהיא דלקא מן גביהון. ויהי ברד ואש מתלקחת (שם), מהו מתלקחת, א"ר יודה בר סימון מיתא מתקריא לעשות שליחותיה. א"ר אחא למלך שהיו לו שני ליגיונות קשים והיו דבובין זה בזה, וכיון שהגיעה מלחמתו של מלך עשו שלום ביניהם. כך אש וברד דבובים זה לזה, וכיון שהגיעה מלחמתו של הב"ה במצרים ויהי ברד ואש מתלקחת (שם), נס בתוך נס. בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו (שה"ש ג:יא). א"ר יצחק חיזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה, אלא זה אוהל מועד שהוא מעוטר בתכלת וארגמן ותולעת שני. א"ר חוניא, שאל ר' שמעון בן יוחאי את ר' אלעזר בר' יוסי, אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו, א"ל למלך שהיה לו בת והיה אוהבה יותר מדאי, לא זז מחבבה עד שקראה אחותי, לא זז מחבבה עד שקראה אמי. כך בתחלה חיבב הב"ה את ישראל וקראן בתי, שמעי בת וראי (תהלים מה:יא). לא זז מחבבה עד שקרא אותן אחותי, שנא' אחותי רעייתי (שה"ש ה:ב). לא זז מחבבה עד שקרא אותן אמי, שנ' שמעו אלי עמי ולאומי וגו' (ישעיהו נא:ד), ולאמי כתי'. עמד ר' שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו, א"ל אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי. ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי בשעה שאמ' הקב"ה למשה עשה לי משכן היה לו להביא ד' קונטיסין ולמתוח את המשכן עליהן, אלא מלמד שהראה לו הב"ה למשה למעלה אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה ואמר לו עשה לי משכן. אמר לו משה להקב"ה רבון העולמים וכי מניין לי אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה, א"ל בתבניתם אשר אתה מראה בהר (שמות כה:מ). ר' ברכיה בשם ר' לוי למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש אולו מרגליטון. א"ל עשה לי כזה. א"ל אדני המלך וכי מניין יש לי לבוש אולו מרגליטון, א"ל אתה בסימננך ואני בכבודי. כך אמר הב"ה למשה, משה אם אתה עושה מה של מעלה למטה אני מניח סנקליטין שלי של מעלן ויורד ומצמצם שכינתי ביניכם למטן. מה למעלה, שרפים עומדים (ישעיה ו:ב), אף למטן, עצי שטים עומדים (שמות כו:טו). מה למעלה ככבים אף למטה קרסים. א"ר חייא בר אבא מלמד שהיו קרסי זהב נראין במשכן ככוכבים הקבועין ברקיע. ביום חתונתו (שה"ש ג:יא), חיתונים היו. וביום שמחת לבו (שם), זה אהל מועד. ד"א ביום חתונתו, זה אהל מועד. וביום שמחת לבו, זה בניין בית העולמים. לכך נאמר ויהי ביום כלות משה (במדבר ז:א).

יט אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי: כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן, אֵין אָדָם יוֹצֵא בָּהֶן אֶלָּא דֶּרֶך גְּדִילָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כו) "עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים". תַּנְיָא נַמִּי הָכִי: "עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים", שֶׁמַּעֲמִידָן דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן. דָּבָר אַחֵר: 'עֹמְדִים', שֶׁמַּעֲמִידִין אֶת צִפּוּיָן. דָּבָר אַחֵר: 'עֹמְדִין', שֶׁמָּא תֹּאמַר אָבַד סִבְרָן וּבָטֵל סִכּוּיָן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים", שֶׁעוֹמְדִים לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.