Chasidut על שמות 28:28

עוד יש לפרש ואתה תצוה וגו' (שמות כז כ). בהקדים לפרש הפסוק (תהלים קפיטל ל"א פסוק כ') מה רב טובך וגו' (תהלים לא כא) תסתירם בסתר פניך וגו'. ונראה לפרש על פי מ"ש בשבילי אמונה (נתיב תשיעי), בענין הגן עדן במה שעמד חנוך על ענינו, והנה הפנימי שבכולן הוא לצדיקים גמורים יראים האמיתים. והנה אותן הלומדים ומקיימין שלא לשמה, יושבין ברחוק כמה מחיצות וכיתות, ושכרן במה שאף על פי כן למדו תורה וקיימו מצות אין הקב"ה מקפח, הוא במה שנהנין מרחוק על ידי מחיצות מזיו וזוהר הצדיקים האמיתים, אבל של עצמן אין להם, עיין שם. ונראה דזה הוא ההפרש בין חלק לעולם הבא (סנהדרין צ' ע"א), ובין בן עולם הבא (ברכות ד' ע"ב), והבן. והנה מהמבואר כי של אלו אינו טמון וצפון, כי הם מבחוץ, אבל של האמיתים הוא צפון וטמון, והבן. והנה הצדיקים הגמורים הם הנהנים מטובו ית' לבד, מה שאין כן אלו הן הנהנים מטובת הצדיקים, והנה משכרן של אלו יובן כמה הוא עצם השכר הצפון. והנה הצדיקים הם החוסים בצילו, וזה שאמרו מה רב טובך דייקא, דהיינו טובה אשר צפנת ליראך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, דהיינו שאינו אמת רק נגד בני אדם, והבן. והנה נקט החוסים, לפי שהבוטח האמיתי לא יעבוד עבודת החונף כמבואר בחובת הלבבות, ושער יחוד המעשה תולה בשער הבטחון, ועל פי זה תבין מה שאנחנו אומרים בתפלת שמונה עשרה ושים חלקנו עמהם דייקא, לעולם היינו להנצחי והבן, ולא נבוש היינו לישב חוץ כמ"ש שם והם מתבוששים, כי בך בטחנו, והבן. והנה ידוע דהצדיק נקרא איש, והנה הצדיק הוא הדבק בה' כמבואר שם, ומפרש מה הוא השכר של אלו, היינו תסתירם בסתר פניך היינו השראת שכינה, כי יאר ה' פניו (במדבר ו כה), פירש התרגום יזהר ה' שכינתיה לוותך, אשר הוא מרוכסי איש, היינו הדבקות של הצדיק כמ"ש המפרשים שהוא מגיזרת וירכסו את החשן (שמות כח כח). ומזה יובן מה רב טובך וגו'. ואמר לפעמים תצפנם היינו לאינם ראוים, בסוכה היינו במדור הצדיקים, כי הוא סוכה והוא החופה שכתב שם שעושין לצדיקים, כי סוכך וחופף הכל אחד והבן, מריב לשונות כי החיים והמות ביד הלשון (משלי יח כא), וכמ"ש במסכת אבות (פ"ה מ"כ) על המאמר בושת פנים לגן עדן בארוכה, והבן זה כי נכון הוא מאד. ועל פי זה יש להמשיך עוד על פי מ"ש (בפרשת בראשית (א ג) ד"ה ויאמר אלקים יהי אור), לפרש הפסוק (ירמיה ח' י"ד) ונבא אל ערי המבצר. וכן בפסוק (ישעיהו נ״ד:ג׳ בהפטורת תצא עיין שם) כי ימין ושמאל תפרוצו וגו', כי באותן עירות אשר סובבים בשוק בדברים בטלים, וברוב דברים לא יחדל פשע באים לידי מריבה ולשון הרע ורכילות ושקר וליצנות והלבנת פנים וכדומה, מה שאין כן בעירות היושבים בהם הוגים ומשנים אין בה מריבה, והנה הראשונה עיר פרוצה והשנית עיר מבצר.