Chasidut על שמות 3:11

(ה) עוד נ"ל, על פי דאיתא בספר קדושת לוי בכללות הניסים בפסוק (שמות ג י-יא) לכה ואשלחך וגו', (שמות ג יא) מי אנכי כי אלך וגו'. ובפסוק (שמות יב יב) והכתי כל בכור וגו' אני ה', אני הוא ולא השליח אני הוא ולא אחר (הגדה של פסח). ועל אמרם (פסחים קי"ח ע"ב) הללו את ה' כל גוים (תהלים קיז א), על הניסים דעבד בהדייהו וגו'. ועל הפסוק (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה וגו'. ותורף דבריו כי מאתו ית' לא תצא הרעות רק הכל טובות, וכל מכה היא טובה כפולה ומכופלת שעל ידי זה נתגדל ונתקדש שמו ית' בעולם, וזהו תשוקת של הצדיקים שעל ידם יהיה קידוש שם שמים בעולם אפילו על ידי הכאות ויסורין, וכדמצינו ברבי עקיבא (ברכות ס"א ע"ב) שאמר מתי יבא לידי ואקיימנו, אך האומות ערלי לב ואטומים להבין התועלת הזה, עיין שם מ"ש בכל זה ותמצא נחת. ועל פי דבריו שם נראה ליישב הקושיא הנ"ל שעמדו בו כל המפרשים על הכבדת הלב וכי שדי יעוות משפט ח"ו, דלא קשה מידי דכיון דבאמת טובה היא להם שיתקדש שם שמים על ידם על ידי האותות והמופתים, אם כן אין בזה עיוות אם הכביד לבם, כדי שיעשה על ידם אותות ומופתים ויהיו הם כלים להאותות שיתקדש בו שם שמים, ואדרבה חסד גדול הוא לעשות טוב לאיש אשר אינו חפץ בזה מחמת סכלותו, והשי"ת אוצה בתקנתו, והבן זה, והנה מבואר עוד שם מדבריו דמשה לא רצה לילך אל פרעה, כי לא רצה להיות שליח לרע, רק לישראל ודאי רצה לילך בשליחות כי להם הוא טוב, עד שאמר לו הקב"ה כי גם למצרים טוב הוא, עיין שם. ועל פי זה מבואר בא אל פרעה דייקא, ולא תאמר שאתה שליח לרע לו כי אני הכבדתי וגו', ואיך יתכן זה וכי יש עול לפני, אלא דהוא למען שיתי אותותי אלה בקרבו דייקא, דהיינו שהוא יהיה כלי להאותות וטובה גדולה הוא לו, לכך הוי הכבדת הלב, ואם כן כיון שטובה היא בא אל פרעה, והבן.

בהפטרה (זכריה ב, יד) רני ושמחי בת ציון כו'. נקדים פסוקי משלי בסופו שמדבר בשבח עסק התורה, ואמר (משלי לא, י) אשת חיל מי ימצא כו' וביאורו במשל ידוע. וביאורו בנמשל, דלכאורה התורה מונחת בקרן זוית וכל הרוצה יטול, ואיך אמר מי ימצא, דמי שהוא במדרגת מי ימצא הוא ימצא התורה, כי התורה עוזבת מקום גבוה ויורדת למקום נמוך, ולכן משה רבינו ע"ה שאמר מי אנכי (שמות ג, יא) זכה לתורה, וכן מצינו באברהם אבינו ע"ה שקיים כל התורה עד שלא ניתנה, לפי שגם הוא היה עניו כאומרו (בראשית רבה יח, כז) ואנכי עפר ואפר לכן גם לו ניתנה התורה והשיג. בטח בה לב בעלה כו' גמלתהו טוב ולא רע כו' מובן פירושו במשל ונמשל. רק יש לדקדק דמאחר דקאמר שגומלתו טוב כל ימי חייה מאי ולא רע דקאמר תו. דרשה צמר כו' יש לדקדק אטו ליכא מקח וממכר אחר בעולם רק צמר ופשתים. ותו מאי ותעש בחפץ כפיה, בודאי אין אדם עושה דבר אלא אם כן חפץ עשות הדבר ההוא.

במשנה (פרק א משנה א) משה קיבל תורה מסיני. יש לדקדק דהוה ליה לומר בסיני. ונראה לבאר, דהנה כתיב (במדבר יב, ג) והאיש משה עניו מאד מכל האדם כו', וכן במצרים אמד (שמות ג, יא) מי אנכי כי אלך וכו' וכי אוציא, וכשאמר לו הקדוש ברוך הוא שיתן התורה על ידו והוא יהיה רבן של כל ישראל לא סירב כלל והיכן ענותנותו. אמנם אדרבא היא הנותנת, כי משה רבינו ע"ה הסתכל שהתורה תנתן על הר סיני והטעם כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ה.) לפי שהוא נמוך מכל ההרים, וראה שאין התורה ניתנת, כי אם על ידי השפל והגרוע מהכל לכן מיד נתרצה שתנתן התודה על ידו מחמת רוב ענותנותו שחשב שאין בישראל גרוע ממנו ואין התורה ניתנת כי אם על ידי השפל והגרוע מהכל. וזהו משה קיבל תורה, וקשה כנזכר והיכן ענותנותו. לזה אמר מסיני, שלמד מסיני שניתן עליו התורה ולא על שאר ההרים מפני שהוא נמוך מכל ההרים לכן גם הוא נתרצה מיד להנתן התורה על ידו: