Chasidut על שמות 3:12

וזה שהיה משה ירא שלא יאמרו ישראל לא נראה אליך ה' ותרגומו לא אתגלי וכו', פירוש פן לא יהיה בבחינה זו התגלות עצמיות ופנימיות אלהות לבר מהיכלו בבחינת רחמים מרובין, רק שיהיה בבחינת החסד והדין על פי המלאך שמספרו הוי"ה ואדנ"י ואז יתגבר הקיטרוג והדין לומר מה נשתנו אלו מאלו ולא נוכל לצאת. ועל כן הראה לו הקב"ה את האות במטה שנהפך לנח"ש הרומז על קליפת מצרים נחש עקלתון כמו שהוא במדרש רבה (שמות ג', י"ב) ואחר כך ויאחז בזנבו ויהי למטה בכפו להראות כי כולם בידו של משה הם בלי שום דין וקיטרוג למען יאמינו כי נראה אליך ה' בהתגלות אמיתי וישראל יתרפאו ומצרים ידונו ככל האמור.

ועל כן אמרו חז"ל (תנחומא בפרשה זו י') בזה הלשון: בחודש השלישי וגו', ולמה לא ניתנה התורה כשיצאו ממצרים לא כך נאמר (שמות ג', י"ב) בהוציאך את העם תעבדון וגו', משל לבן מלכים שעמד מחוליו אמר אביו נמתין לו שלושה חדשים עד שתשוב נפשו וכו' ואחרי כן אוליכנו לבית הרב וכו' כך כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן בעלי מומין מן השיעבוד אמר הקב"ה אמיתין להן עד שיתרפאו ואחרי כן אתן להם את התורה. ולכאורה זה לפלא, כי מה זה הדמיון ממלך בשר ודם מלך אביון שאין בידו לרפאות את בנו תיכף כאשר ירצה ומוכרח הוא להמתין לו שלושה חדשים עד אשר יתרפא ולא כן אלהינו ברוך הוא מלך המלכים רופא נאמן אשר בידו הכל, יעכב נתינת התורה בשביל מומי ישראל, הכי לא היה בידו לרפאות את מומם תיכף, ועוד הלא גם אחרי כן בחודש השלישי לא נתרפאו מעצמן בטבע בהרחב הזמן כי אם הקב"ה שלח מלאכיו מן השמים וריפאו אותם כאשר מבואר בדבריהם שם בעצמם (למעלה ח' סמוך למאמר הנזכר), וזה היה יכול להיות תיכף. ואמנם כי ודאי לא כיוונו ז"ל על מומי וחולי הגוף, כי על זה ודאי היו יכולים להתרפאות ברגע אחד ולא היה צורך לעכבם עבור זה, ועיקר חוליים היה חולי הנפשות אשר עדיין לא נשלמו בבחינת נשמתם להיות ראוין לקבל התורה, וזה הדבר הגם שבודאי אם ירצה הקב"ה ישלח אורם אליהם בפתע פתאום ברגע ויושלמו, אך אין זה רצון מלך המלכים ברוך הוא, כי עיקר הבריאה היה על עבודת בני ישראל שיעבדו בעצמם בכח מוחם ושכלם וגופם, בעזר אלהי, ויהנו מיגיע כפם. ולזה היה צריך חושבנא לדכיותא להמתין להם שיטהרו עצמם מעט מעט מידי יום ביומו עד כלות שבע שבתות ז' נקיים כאמור למעלה. ואולם תדע עוד דבר אחד, כי כבר כתבנו אשר השגת כל בחינת השלימות בכל חלקי הנשמה הוא על ידי התורה בשלוש בחינותיה, ועם אשר יצא ממצרים לא היה להם עדיין התורה שישיגו על ידיה שלימותם, ואף שכתבנו שעבור זה ניתן להם קצת מצוות התורה במרה שיעסקו בהם שיקנו על ידי זה חלקי הנפש, מכל מקום לא היה זה די סיפוקם להשיג כל השלימות על נכון מאחר שלא ראו אור כל רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה שהוא הוא השגת השלימות, וזולתם הוא דבר חסר לא שלם. ונמצא צריך להבין באיזה אופן השיגו שלימותם.

נראה לבאר מפני מה על כל המצות מתרי"ג מצות מברכין שהחיינו ועל מצות ספירת העומר אין מברכין שהחיינו. דהנה איתא בכתבי האריז"ל על פסוק (שמות ג, יב) תעבדון את אלהים על ההר הזה, דהנה ידוע שכשהיו ישראל במצרים היו משוקעים במ"ט שערי טומאה והקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו גאלם ממצרים כדי לקרבם תחת כנפי השכינה ועל זה הוצרך להם לספור ז' נקיים ובלא ספירת הז' נקיים לא היה באפשר לקרבם תחת כנפי השכינה כידוע. וזהו פירוש הפסוק תעבדון את האלהים, פירוש תעבדו נו"ן עד כאן לשונו. ונמצא שהיו מצפים תמיד מתי תעבור המספר ושיגיע הקירוב ותמיד היה רצונם לכלות ימי הספירה ואם היה באפשר לכלות ימי הספירה ברגע אחד ותיכף ומיד יתחיל הקירוב אזי מה טוב ומה נעים היה להם בזה. ונמצא לפי זה אין שייך ברכת שהחיינו על זה: