Chasidut על שמות 3:18

וְעַל־כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִקְרָא אֱלֹקֵי הָעִבְרִיִּים (שמות ג), מִלְּשׁוֹן עֵבֶר הַנָּהָר (יהושע כ״ד:ג׳), לְשׁוֹן צְדָדִין, הַיְנוּ שֶׁאֱלֹקוּתוֹ מְסַבֵּב גַּם עַל הֶחָלָל הַפָּנוּי, הַבָּא עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּם, שֶׁצִּמְצֵם הָאוֹר לִצְדָדִין. וְעַל־כֵּן יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים עִבְרִיִּים, שֶׁעַל־יְדֵי אֱמוּנָתָם, שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֱלֹקֵי הָעִבְרִיִּים כַּנַּ"ל, הֵם עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת וְעַל מַה שֶּׁאֵינָם חָכְמוֹת, הַיְנוּ הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַשֵּׁנִית כַּנַּ"ל.

ואמנם כי שני דברים היה בזה, אחת כי האמונה היה צורך הגאולה כי אם לא היו אז מאיינים בה' בזה, לא היו יוצאין משם לעולם, כי באמת ישראל לא היו ראויים אז לגאולה כל כך מצד עצמן כי נשקעו ראשם ורובם בטומאה עד מ"ט שערים ולא נשאר להם כי אם שער אחד לצאת בו, ובזכות האמונה בה' זכו לגאולה כמו שאיתא כמה פעמים בדברי חכמינו ומפורש אמר (במכילתא מובא בילקוט רמז ר"ם) לא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות אמונה שהאמינו וכו', וגם על הים אמר הקב"ה כדי הוא האמנה שהאמינו בי שאקרע להם הים כמו שאיתא (בשמות רבה כ"א, ח') ועד היום הקב"ה זוכר לנו חסד נעורינו מאז בזה כמו שאמר הכתוב (ירמיה ב', ב') זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו'. והשנית הוא מה שהיה נצרך שישאל איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות בכדי לנצל את מצרים, וזה היה צורך הגאולה בהכרח כמו שאמרו חז"ל (ברכות ט'.) בפסוק (שמות י"א, ב') דבר נא וגו' אין נא אלא לשון בקשה וכו' שלא יאמר אותו צדיק אברהם ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים וכו' (וגם לפי קבלת הרב האר"י זללה"ה שההתנצלות היה להוציא כל הניצוצי הקדושה מהם וזה ודאי שהיה בהכרח אל הגאולה). ועל כן קודם כל נשתלח אל בני ישראל להכניס האמונה בלבם כי בלתי זה לא יעשה אלהים דבר, ועל כן תיכף אמר לו הקב"ה (שמות ג', י"ח) ושמעו לקולך וגו' כי עיקר הגאולה הוא האמונה ותיכף אמר לו (שם שם, כ"א) ונתתי את חן העם הזה וגו' ושאלה אשה משכנתה וגו' כי גם זה מעיקרי הגאולה ואחר כך נאמר כי כן היתה ויאמן העם וישמעו כי פקד וגו' ויקד וגו' (שם ד', ל"א)), ואחר כך כאשר הכביד פרעה את עולו עליהם מאוד לקשש קש לתבן נפלו קצת מאמונתם ואמרו אל משה (שם ה', כ"א) ירא ה' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו וגו' ועל כן תיכף וידבר אלהים וגו' עד לכן אמור לבני ישראל וגו' והוצאתי והצלתי וגאלתי וגו' ואין לכן אלא שבועה כמאמר חז"ל (שמות רבה ו', ד') כי נשבע להם על זה לצד כי זה העיקר שיתחזקו בו באמונתם ויאמינו בה' כי ודאי יוציאם ויביאם וגו', ונאמר על זה ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וגו' ונמצא שח"ו אין כאן גאולה ו לא יועיל לזה אף זכות אבותיהם כי העיקר הוא האמונה משני הטעמים.