מדרש על שמות 3:18

מנהסערה (איוב ל״ח א׳) למה נו״ן עקומה? לפי שהיה איוב מטיח דברים כלפי מעלה ואומר רבון העולמים שמא נתחלף לך בין איוב לאויב, שנאמר למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך, וכשנגלה אליו הקב״ה שנאמר ויען ה׳ את איוב מנהסערה אמר לו הקב״ה אני מונה שערותיו (מלשון סערה) של אדם ולא נתחלף לי בין נימא לנימא ונתחלף לי בין איוב לאויב?! ומה השיב איוב להקב״ה: מי זה מעלים עצה בלי דעת לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע. אשם תרין בכל המקרא: אשם אשם לה׳ (ויקרא ה׳ י״ח) חסר וי״ו מפני שלא במזיד עשה זה אלא בשוגג, וכן הוא אומר תורה אחת יהיה לכם ולעושה בשגגה (במדבר ט״ו כ״ט), ואחד מלא דיחזקאל (כ״ה י״ב) עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה ויאשמו אשום, מפני שעשו את הדבר הזה במזיד כדי להכעיס להקב״ה. ושמעו לקולך וגו׳ אלהי העבריים (שמות ג׳ י״ח) בב׳ יו"דין רמז לעשר מכות וזה שכתוב אחריו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וגו׳.

אלהי העברים. (שם ה ג), אמרו משה ואהרן בשביל ששנינו את הלשון הקשה עלינו, חזרו ואמרו אלי העברים. ר"ש בן יוחי אומר התחיל לחרק בשיניו כנגדם ואמר נרפים אתם נרפים וגו' (שם שם יז).

וַיַּעַן משֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי, אוֹתָהּ שָׁעָה דִּבֵּר משֶׁה שֶׁלֹא כַּהֹגֶן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ (שמות ג, יח): וְשָׁמְעוּ לְקוֹלֶךָ, וְהוּא אָמַר: וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי. מִיָּד הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשִׁיטָתוֹ, נָתַן לוֹ אוֹתוֹת לְפִי דְּבָרָיו. רְאֵה מַה כְּתִיב אַחֲרָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מַזֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה, כְּלוֹמַר מִזֶּה שֶׁבְּיָדֶךָ אַתָּה צָרִיךְ לִלְקוֹת, שֶׁאַתָּה מוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בָּנַי, הֵם מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים, מַאֲמִינִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, לא): וַיַּאֲמֵן הָעָם. בְּנֵי מַאֲמִינִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, ו): וְהֶאֱמִן בַּה', תָּפַשׂ משֶׁה מַעֲשֵׂה הַנָּחָשׁ שֶׁהוֹצִיא לָשׁוֹן הָרָע עַל בּוֹרְאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, ה): כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כְּשֵׁם שֶׁלָּקָה הַנָּחָשׁ כָּךְ זֶה עָתִיד לִלְקוֹת, רְאֵה מַה כְּתִיב: וַיֹּאמֶר הַשְּׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ, לְפִי שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה נָחָשׁ לְכָךְ הֶרְאָה לוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, כְּלוֹמַר עָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה שֶׁל זֶה. וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו, מַטְרוֹנָה אָמְרָה לְרַבִּי יוֹסֵי, אֱלֹהַי גָּדוֹל מֵאלֹהֶיךָ, אָמַר לָהּ לָמָּה, אָמְרָה לוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה אֱלֹהֵיכֶם לְמשֶׁה בַּסְּנֶה הִסְתִּיר פָּנָיו משֶׁה, אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁרָאָה אֶת הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא אֱלֹהַי, מִיָּד: וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו. אָמַר לָהּ תִּפַּח עַצְמוֹתָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה אֱלֹהֵינוּ בַּסְּנֶה לֹא הָיָה לוֹ מָקוֹם לִבְרֹחַ, אָנָא הָיָה בּוֹרֵחַ, לַשָּׁמַיִם, אוֹ לַיָּם, אוֹ לַיַּבָּשָׁה, מַה נֶּאֱמַר בֵּאלֹהֵינוּ (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה'. אֲבָל הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא אֱלֹהַיִךְ, כֵּיוָן שֶׁאָדָם בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ שְׁתַּיִם אוֹ שְׁלשָׁה פְּסִיעוֹת יָכוֹל לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, לְכָךְ כְּתִיב: וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נָס, לְפִי שֶׁחָטָא בִּדְבָרָיו, שֶׁאִלּוּ לֹא חָטָא לֹא הָיָה נָס, שֶׁאֵין נָחָשׁ מֵמִית אֶלָּא הַחֵטְא מֵמִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמַעֲשֶׂה רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה שְׁלַח נָא יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ, וַהֲרֵי אָמַרְנוּ לָמָּה הָיָה הַנָּחָשׁ כְּנֶגֶד משֶׁה, אֶלָּא מַה אוֹת הָיָה לְיִשְׂרָאֵל בְּכָךְ, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְכָךְ נֶהְפַּךְ הַמַּטֶּה לְנָחָשׁ, כְּנֶגֶד פַּרְעֹה שֶׁנִּקְרָא נָחָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כט, ג): הַתַּנִּים הַגָּדוֹל, וְאוֹמֵר (ישעיה כז, א): עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, לְפִי שֶׁהָיָה נוֹשֵׁךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָאִיתָ פַּרְעֹה שֶׁהוּא כְּנָחָשׁ, עָתִיד אַתָּה לְהַכּוֹתוֹ בַּמַּטֶּה, וְסוֹף הַדְּבָרִים הוּא יֵעָשֶׂה כָּעֵץ, מַה הַמַּטֶּה אֵינוֹ נוֹשֵׁךְ כָּךְ הוּא לֹא יִשֹּׁךְ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב: שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ. לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ ה', לֵךְ עֲשֵׂה לָהֶם אוֹת זֶה כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִינוּ שֶׁאֲנִי נִרְאָה אֵלֶיךָ: