Chasidut על שמות 31:16

במדרש תנחומא היום הזה ה' כו' מצוך לעשות את החקים כו' לכו נרננה כו' נשתחוה ונכרעה כו' צפה מרע"ה שביכורים עתידין ליפסק תיקן תפלה כו'. אא"ז מו"ר ז"ל פי' שגם תפלה הוא ליתן הראשית בכל יום להש"י כמו ביכורים כו' ע"ש. אך השייכות להיום הזה צריך ביאור. ובמד' וברש"י הביאו היום הזה בכל יום יהי' בעיניך כחדשים. וכי הרצון להטעות להאדם אף שבאמת אינו התחדשות ח"ו. אך בכח האדם לחדש כל דבר. כי וודאי יש בחי' התחדשות בכל דבר שהרי הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מ"ב ופי' תמיד בכל רגע. וגם כי הלא אין דבר בלתי חיות הש"י והנקודה שממנו ת' לעולם לא יתישן כי דבריו חיים ונובעין תמיד. אך כי החושך יכסה ארץ הקליפה חיצוניות היא המסתרת נקודה הנובעת. דכ' אין כל חדש תחת השמש והיא הטבע ועוה"ז שמסתיר ההתחדשות. אך בכח האדם להאיר הנקודה מהחשיכה וז"ש היום הזה ה"א מצוך לעשות פי' למצוא בחי' היום הזה שהיא התגלות האור בחי' אספקלריא דנהרא. גם תוך המעשה ממש שהיא המסתיר הנקודה הנ"ל. והיא ע"י מצות דכ' נר מצוה שכיון שמצוה הוא במעשה גשמיי ויש בה חיות הש"י בהציוי לעשותה בכח האדם להתדבק על ידה באור הגנוז כנ"ל כמ"ש במ"א. וז"ש את החוקים כו' כלומר ע"י המצות הש"י נותן לך כח למצוא בחי' היום הזה גם במעשה. והוא גם בחי' שבת דכ' לעשות השבת. כי כ' ששת ימי המעשה יהי' סגור כו'. ופי' אא"ז מו"ר ז"ל פי' הפונה קדים כענין שכ' בנ"י קדמו במחשבה ע"ש. והוא כנ"ל שבשבת נתגלה המקור והשורש שמשם נמשך תמיד חיות חדש לכל הנבראים. וי"ל כן הפי' מתעטרין בנשמתין חדתין שנתחדש החיות שבנשמת בנ"י. ופ' לעשות השבת שצריכין להביא בחי' התחדשות הנ"ל של השבת תוך ימי המעשה כמ"ש בר"ח שער הקדושה ע"ש וכמ"ש במ"א פי' וביום השבת יפתח גם בימי המעשה ע"י בחי' יום השבת כנ"ל. וכפי מה שהאדם מברר החיות שבכל דבר ובעיניו כחדשים נתגלה לו ההתחדשות באמת וז"ש שמוע בישן תשמע בחדש. שכפי מה שמאמין שיש בחי' גנוזה מהש"י אף שנסתר מבחוץ כך זוכה להתגלות הפנימיות כנ"ל. וכן נשתחוה ונכרעה. פי' השתחוי' שרוצה להכניע עצמו ונכרעה לשון נפעל שכפי הרצון באמת זוכה להתגלות האמת להיות נכנע באמת לאמיתו:

ועל פי זה מבואר הפסוק (בפרשת תשא ל"א י"ג (שמות לא יג)) כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדישכם. מלבד הפשוט שנתן לנו יום גנוסיא שלו, דהיינו דאות זה מורה שהוא יתברך המקדש אותנו להיות תחת ידו ולא תחת המזל והשר והכוכבים, ועל פי זה מבואר גם כן מה שאנו אומרים בתפילת שמונה עשרה ושמרו בני ישראל אם השבת (שמות לא טז), כי לאומות העולם אין ראוי לשמירה באותו יום. והנה באותו עון לפי המבואר בכוזרי ובראב"ע והרלב"ג, ועיין באברבנאל (בפרשת תצא) דטעותם היה בזה לומר דמזל שולט, וכיון שראו מפלת מזל טלה, נתנו הממשלה למזל הבא אחריו, ואם כן בזה נתקלקל חירות משיעבוד מלכיות מה שהיה ראוי אחר מתן תורה שנלקחו לגוי קדוש, ושבת הוא התיקון לזה, והבן כי נכון הוא מאד. ועל פי זה אתי שפיר גם כן מה שאין מלאכת המשכן דוחה שבת, לפי שראשית המחשבה לא היה להקים את המשכן, רק הוצרך לכפר כאמור, ואם כן שבת שבעצמותו מכפר כאמור, אין צריך למלאכת המשכן ולמה ידחה, והוא נכון בס"ד.

וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּרִית בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ל״א:ט״ז-י״ז): בְּרִית עוֹלָם בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכוּ'. וְזֶה (ירמיהו ל״ג:כ״ה): אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי, כִּי חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, הַיְנוּ הַגַּלְגַּלִּים, תְּלוּיִים בַּבְּרִית: