Musar על שמות 31:16

בא וראה כמה גדול כח השבת מצינו שהבטיח הקב"ה לעתיד שכר גדול למחזיקים במצות שבת ואין צריך לומר שיזכו להקריב קרבנות בביהמ"ק ולהתפלל שם ושיקבל תפלתם והוא שאמר ישעיה על הסריס והנכר (ישעיהו נ״ו:ו׳-ז׳) והביאותים אל הר קדשי וגו'. והטעם שהזכיר בן הנכר והסריס לפי שהשבת נתנה לדורות שנאמר (שמות ל״א:ט״ז) לעשות את השבת לדורותם ברית עולם. ולכך אמר (ישעיהו נ״ו:ג׳) ואל יאמר בו הנכר הבדל יבדילני ה' מעל עמו שהוא מיוחד לו ולא יתן לי שכר בכללם משמירת השבת לפי שאין לי דורות לפני ולא עמדו על הר סיני, ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש ואין לי דורות לאחרי והשבת היא מצוה שניתנה לדורות והיא כח הדורות, כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי כלומר משעה שהם משמרים את השבת הם בוחרים באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי כי כן השבת נקראת ברית. ודרז"ל שקילה שבת כנגד כל מצות שבתורה, וביאור הענין אל יחשבו עצמן בכך פטורין ממצות שבת לא הסריסים ולא בני הנכר לפי שאני עתיד ליתן שכר לסריסים ויד ושם שיהיה להם טוב מבנים ומבנות ואפי' לבני הנכר אתן שכר בשביל זאת שאקבל תפלתם וקרבנותם זהו שאמר והביאותים אל הר קדשי, וי"מ הסריסים אותן שמבטלים עצמם ומחשבתם מכל מלאכה בשבת כשם שהסריס מבוטל מכח התולדה:

וגרסי' במ' שבת בפרק כל כתבי הקדש, אמ' ר' חייא בר אשי אמ' רב, כל משמר את השבת כהלכה, אפי' עובד ע"ז כאנוש, מוחלין לו, שנאמר (ישעיהו נו, ב) אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו, אל תקרי מחללו אלא מחול לו. אמ' רב יהודה אמר רב, אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה כהלכתה לא שלטה בהם אומה ולשון, שנא' (שמות טז, כז) ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו, וכתב בתריה, ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. אמ' ר' יוחנן משום ר' שמעון בן פזי, אלמלא ישמרו ישראל שתי שבתות [כהלכתן, מיד נגאלין, שנא' (ישעיהו נו, ד) כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי] וגו', וכתיב בתריה, והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. וגרסי' במכילתא ויאמר משה אכלוהו היום. ר' יהושע אומר, אם תזכו לשמור את השבת, עתיד הב"ה ליתן לכם שלש מועדות, פסח ועצרת וסוכות, לכך נאמר אכלוהו היום. ר' אלעזר המודעי אומר, אם תשמרו את השבת, עתיד הב"ה ליתן לכם חמש מתנות טובות, ארץ ישראל, והעולם הבא, ומלכות בית דוד, וכהונה, ולויה, ולכך נאמר אכלוהו היום. ר' אליעזר אומר, אם תזכו לשמור את השבת תנצלו משלש פורעניות, מיומו של גוג [ומגוג], ומחבלו של משיח, ומיום הדין הגדול, לכך נאמר אכלוהו היום. ר' אלעזר בן פרטא אומר, מנין אתה אומר שכל מי שהוא משמר שבת אחת שמעלין עליו כאלו שומר שבתות מיום שברא הב"ה את עולמו עד שיחיו המתים, שנא' (שמות לא, טז) ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם, ביני ובין בני ישראל, מגיד שאין השבת סרה מישראל לעולם.

ועתה אבאר איך השבת מורה על החידוש. דע כי החידוש היה בעצם ששת ימי המעשה שהיה ברוך הוא מהווה ומחדש, ואח"כ פסק ונח ביום השביעי. ואלו לא נח ופסק והיה מחדש ומהווה תמיד ולא היתה בריאה פוסקת, אז היה סוברין שהעולם קדמון ולא סר ולא יסור. אמנם מאחר שפסק מלבראות חדשות, רק הכל נוהג כפי מה שעשה בששת ימים חוזר וחוזר חלילה, ומה שהיה הוא שיהיה, וכל שבוע ושבוע הוא כדמות שבוע שהיה. ובאמת השם יתברך מחדש בכל יום תמיד, אבל אינו אלא מעשה בראשית, שהשגחתו אינו פוסקת מלהיות מעשה בראשית חוזרין חלילה, וכאשר הארכתי לעיל במסכת חולין (פרק תורה אור ד"ה כבר האריך) כי שבת היא נקודה, וששת ימים הם הקצוות היוצאים מהנקודה, וחוזרים אליה וחוזרים ויוצאים ונכנסים עד זמן שהיה רצון האל יתברך. נמצא מבואר היטב בענין שבת חידוש העולם, כי ששת ימים עשה יי' את השמים והארץ וביום השביעי שבת וינפש (שמות לא, טז). ואנחנו מעידין על זה בשביתתנו בשבת. והוה, נגד ששת ימי המעשה הנכנסים ויוצאים משבת לשבת, כמו שהארכתי לעיל במסכת חולין: