Quotation_auto על שמות 31:16

אך את שבתותי תשמורו. סמך שמירת שבת למלאכת המשכן. לפי שהמשכן הוא רמז לכל שלשה מעלות כמו שכתבתי למעלה. ולפי שהשבת דומה לעוה"ב. סמכו אצל המשכן ואמר שבתותי. וחזר לומר ושמרתם את השבת. להורות על ג' שבתות הרמוזים בפרשת ויכולו. ושם הארכתי בהם ובענין ג' סעודות. ולפי הפשט נראה שרמז שבתותי על שתי שבתות המיוחדים בשנה. והם שבת הגדול ושבת בנתים. וזהו אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם. ר"ל שהם אות על קדושת הגוף ועל קדושת הנפש. שבת הגדול הוא רמז לגאולת הגוף שבו נגאלו ממצרים. שבת בנתים הוא רמז על גאולת הנפש. כי לפי חטאתם ורוע הכנתם ממצרים וממעשה העגל. לא נגאלו גאולה אמיתית עד יוה"כ. ולכן ושמרתם את השבת הידוע. הוא רמז לשבת הגדול. ולפי שגאולת מצרים היתה בלילה. ומכת מצרים היתה במדת כה אמר ה'. שהיא פחד לילה. אמר לשון נקבה מחלליה מות יומת. ואחר שיציאת מצרים היא סימן מלכות וחופש לפי שהיו בני חורין. ראוי שלא יעשו בה מלאכה. וזהו כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא. כי אחר שהגאולה היא גאולת הגוף ובגאולת הגוף באה גאולה לנפש. שזהו סוד השבת סוד העוה"ב והוא אינו רוצה לגאול נפשו מני שחת. ראוי שתכרת הנפש ההיא. ששת ימים יעשה מלאכה שהם סימן עבדות. אבל יום השבת הוא סימן גאולת הגוף והנפש. ואחר שהוא אינו רוצה ראוי שימות גופו ולא יהיה נגאל. וזהו מות יומת כנגד הגוף. ולמעלה דבר כנגד הנפש. וחזר לומר ושמרו בני ישראל את השבת. כנגד שבת בנתים שהוא שבת גאולת הנפש האמיתית. ואמר לעשות את השבת. כי זה רמז על תשובה ומעשים טובים שצריך האדם לעשות באותם עשרת ימי תשובה. וצריך האדם להמתין לאותו יום הקדוש לשוב אל ה'. וזהו ושמרו בני ישראל את השבת. שהוא כמו לעשות תשובה בהפוך אותיות השבת. וזהו ושמרתם ועשיתם. ובתשובה נאמרה עשייה. דכתיב כי המצוה הזאת שהיא התשובה. לא נפלאת היא ממך כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. וזהו לעשות את השבת בתשובה ובמעשים טובים. וכן רמז לעשות את השבת לתקן לכבוד השבת. כמו ובן הבקר אשר עשה אשר תקן. והורה בזה שצריך האדם לתקן ולעשות הוא בעצמו הדברים הצריכים לצורך השבת לכבוד השבת. ואע"פ שיהיו לו אלף אלפי שמשים צריך לעשות הוא בעצמו. כדאמרינן בשבת ובפ"ב דקדושין רב יוסף מחריך רישא ורבא מלח שבוטא הוא דג גדול ומוחו דומה למוח חזיר. וזהו לעשות את השבת ואמר בזה השבת ביני ובין בני ישראל. מה שלא אמר בשבת שלמעלה. להורות שזה מדבר באותו שבת שנקרא שבת בנתים. וזהו ביני ובין בני ישראל. שהוא אות ועד שהשם יתברך מכפר להם עונותיהם כשם שכיפר עון העגל. וכן נקרא שבת בנתים. לפי שהוא בין ר"ה ליוה"כ. והוא עומד בין הדין של ר"ה ובין הרחמים של יוה"כ. אם יזכה בדין ירחמו עליו. ואם לאו ישוב למדת הדין. ולכן אלו י' ימים נותנים קורת רוח לישראל. ועתה שמע טעמי מקוראי לחמה של תורה. לחם רב עבד בטעם שבת בנתים העולה בלכתו ומן הג' הכי נכבד. כבר ידעת טעם חמץ ומצה של שבת הגדול. שצריך האדם להרחיק מעליו הצפוני. הוא שטן הוא יצר הרע שנקרא מעול וחומץ. והוא מחמיץ היין הטוב והוא מעפש העיסה. כאומרם ז"ל אבל שאור שבעיסה מעכב. והנה זה נקרא צר הצורר תמיד ומעות אדם בריבו. ותיקונו לשבר כחו דכתיב וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ובקול שופר. בענין שבזה נזכרתם לפני אלהיכם. ולכן צוה אלינו שנעשה יום ר"ה בתקיעת שופר. לשבר כח יצר הרע העומד על ימיננו לשטננו. וז"ש בו זכרון תרועה. מאותה תרועה שנאמר בפסוק וכי תבוא מלחמה בארצכם על הצר הצורר. שהוא יצר הרע שאמר שם והרעותם. וכל זה מאהבת הש"י לישראל. ולכן באלו י' ימים שבין ר"ה ליוה"כ צריך תשובה גדולה ומעשים טובים לעשות את השבת. בענין שזה השטן לא ישלוט ולא יהיה לו כח להשטין בתוך אלו הימים. ודע נא וראה כי זה השטן המשטין נקרא איש הבינים. הוא גלית הפלשתי אשר יצא ממערכות פלשתים להלחם במערכות אלהים חיים הם מערכות ישראל. ועליו אמר המשורר אמר נבל בלבו אין אלהים. כי הוא מטעה את האדם מאחרי ה' ואומר לית דין ולית דיין עד שכופר בעיקר. וזהו אין גם אחד. ולכן תמצא שאמר שם. זה הבליעל הפלשתי גלית שמו על ששלח ידו וגלה אותה נגד ה'. ברו לכם איש. ויבא אלי לא כתיב אלא וירד אלי. כביכול אמר נגד השם. ברו לכם איש שהוא ה' איש מלחמה. וירד אלי מן השמים. ולכן נקרא איש הבינים שעמד בין הארץ ובין השמים נגד ה' ונגד משיחו. והוא שטן והוא יצר הרע. ולכן בא דוד שהוא אדמוני עם יפה עינים לעשות דין ודם והריגה באיש הבינים. וזה לא בחיל ולא בכח אלא בשם ה' צבאות. ובכח שבת בנתים שכפר בו איש הבינים ואמר ברו לכם איש וירד אלי. כי אין לו כח להלחם בי. ובזה כפר ביציאת מצרים ובחדוש העולם שהשבת עדות עליו. ודוד הוא הראש להלחם עמו בכח שיריו באומרו זמירות היו לי חוקיך. והוא כמו זמיר עריצים. לא תזמור. והמזמורים הם מזמרות לכרות כל כחות הדין וכח יצר הרע. כאומרם ז"ל שיר של פגעים. שהוא מסוגל להבריח המזיקים ולשברם. ולכן דוד הרג גלית הפלשתי הוא שטן הוא יצר הרע. ולפי שזה הצר הצורר יש לו כח באלו הימים לעוות אדם בריבו. ולהזכיר חטאתם של ישראל בין ישראל ובין אביהם שבשמים. נקרא איש הבינים. ולכן נקרא זה השבת שבת בנתים. לפי שבכח התשובה. וסוד השבת שהיא תשובה כמו שכתבתי. מסתלק איש הבינים מישראל ואינו שולט עליהם ביוה"כ. ולכן אמרו בסוף נדרים השטן בחושבניה שס"ד. לפי שיש לו רשות להשטין בכל שס"ה ימי השנה חוץ מיום א' שהוא יוה"כ. ולכן אמר בכאן ושמרו בני ישראל את השבת. הוא שבת בנתים לעשות את השבת. בפיך ובלבבך לעשותו. ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. כי אני מכפר לכם בזכות התשובה שהוא יום השבת. וזהו ביני ובין בני ישראל. ואיש הבינים לא יבא בינינו בזה היום בזכות שבת בנתים שהוא סוד התשובה. ועל זה הטעם נקרא שבת בנתים לפי שכתב בכאן בזה השבת הב' ביני ובין בני ישראל. מה שלא אמר בשבת הראשון. ולכן נקרא איש הבינים היצר הרע. לפי שהוא עומד לעולם בין מערכות פלשתים ובין מערכות ישראל לעוות אדם בריבו. חוץ מיוה"כ שאין בו כח. מכח שבת בנתים והתשובה. ולכן סמך לכאן פרשת העגל שהוא יצר הרע הוא שטן. הוא עון אשר חטא הנעשה ע"י ערב רב. הנה רמז לאיש הבינים:

ויאמר ה' אל משה לאמר לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. את שבתותי תשמורו למה נאמר לפי שהוא אומר לא תעשה כל מלאכה אין לי אלא דברים שהן משום מלאכה דברים שהן משום שבות מנין תלמוד לומר אך את שבתותי תשמורו להביא דברים שהן משום שבות. כי אות היא ביני וביניכם ולא ביני לבין האומות. לדעת למה נאמר לפי שהוא אומר ושמרו בני ישראל את השבת שומע אני אף חרש שוטה וקטן במשמע תלמוד לומר לדעת לא אמרתי אלא מי שהוא בן דעת. כי אני ה' מקדשכם לעולם הבא כגון קדושת שבת שהיא מעין העולם הבא וכן הוא אומר מזמור שיר ליום השבת ליום שכולו שבת. היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת, היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל אב מלאכה ומלאכה. מנא הני מילי תרי קראי כתיבי ושמרו בני ישראל את השבת וכתיב את שבתותי תשמורו הא כיצד ושמרו בני ישראל את השבת שמירה לכל שבת ושבת ואת שבתותי תשמורו שמירה אחת לשבתות הרבה:

שבת שבתון בכל מקום שבו שבות מוסיפין מחול על הקודש. כל העושה בו מלאכה יומת. רבי יהודה בן בתירא אומר הרי גוים שהקיפו את ערי ישראל וחללו ישראל את השבת שלא יהו אומרים הואיל וחללנו את מקצת השבת נחלל כולו תלמוד לומר מחלליה מות יומת כהרף עין. רבי אלעזר בן פרטא אומר מנין אתה אומר כל מי שהוא משמר את השבת מעלין עליו כאלו עשה שבת שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת וגו'. רבי אומר מנין אתה אומר שכל מי שמשמר שבת אחת כתקנה מעלין עליו כאילו שמר שבתות מיום שבראן הקב"ה עד שיחיו המתים שנאמר ושמרו בני ישראל וגו' לדורותם. כל נדיב לבו (כתוב למטה ברמז שס"ח):