Chasidut על שמות 32:34

היוצא לנו מזה דתכלית מלאכת המשכן לכפר על עון העגל, ואקדים מה שאמרתי פירוש נפלא על הפסוק (איכה א' ז) זכרה ירושלים ימי עניה וכו' שחקו על משבתיה, על פי מ"ש הגאון ביערות דבש (חלק ב' דרשה ג') טעם על שבדברות הראשונות נאמר (שמות כ יא) כי ששת ימים וגו', ובאחרונות נאמר (דברים ה טו) כי עבד היית וגו', כי שבת מנין עלינו מאומות העולם, כי שום אומה לא ינוחו בשבת, וזהו המתנה שנתן ה' לנו שאומות העולם לא ישביתו בו, למען שזכות שבת יגין עלינו. והנה לפי טעם כי ששת ימים וגו', אף האומות בכלל שמירה, אבל לטעם כי עבד היית במצרים, זה לא שייך באומות, ולכך בדברות הראשונות קודם שחטאו היה חירות משיעבוד מלכיות, אין קפידה אם גם האומות ישמרו שבת, כי אין צריך להגנה, לכך כתיב כי ששת ימים וגו', אבל בדברות אחרונות אחר שחטאו ונגזר עליהם גלות, ראה הקב"ה ליתן להם לבד השבת ולא ישבתו בו זרים, לכך כתיב כי עבד היית וגו' דזה ליתא באומות, עד כאן דבריו. והנה הטעם על ששבת הוא הגנה מהאומות, נ"ל דהנה היה ראוי להיות חירות משיעבוד מלכיות מעת מתן תורה (עיין עירובין נ"ד ע"א), רק דעל ידי אותו עון סרך עבודה זרה נתקלקל. והנה כבר אמרו רז"ל (שבת קי"ח:) כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו, ואם כן לפי זה כששומרין ישראל שבת כהלכה וכראוי, אם כן לא יחשב להם אותו עון שנפקד על כל דור, כאמור (שמות לב לד) וביום פקדי, אם כן היה ראוי להיות חירות משיעבוד מלכיות. ועל פי זה נבין גם כן איך על ידי שבת ניתקן, וגם להבין על ידי זה שלא סתרו מאמרי רז"ל, דמאמר אחד איתא דעל ידי שלא שמרו ישראל שבת ראשונה בא עמלק (שבת קי"ח ע"ב), ומאמר אחד איתא (שמו"ר כ"ו ב') דעל ידי שאמרו היש ה' בקרבינו אם אין. ואבאר דהוא הוא ושני המאמרים אחד הן, על פי מ"ש הגאון ביערות דבש שם ביאור דברי רז"ל הנ"ל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו, ותורף דבריו בקצרה הוא, דהנה טעיות דור אנוש היה דאף שהעולם מחודש ברצונו ית"ש, עם כל זה לגודל יקר מעלתו יתברך, חלק הנהגת העולם לכוכבי השמים וכסילהם, כמלך שמוסר הנהגת המדינה לעבדיו עושי רצונו. והנה ידוע מחכמי התולדות כי משפט יום השבת לפי הנהגת כוכב ומזל שבתאי, הוא להיות בו עצב ותוגה ויגון וצער מאין פנות אל המנוחה והשמחה, והנה מה שישראל שמחים עלי גיל ומזמרים בשבת קודש, מורים בזה כי אין הממשלה להמזלות, ואין כחם יפה לענוש העוברים על מצותם ומשפטיהם, ולה' הממשלה ולו הארץ לתת שכר טוב לשומרי מצותיו. והיינו השומר שבת כהלכתו דייקא, אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש דייקא מוחלין לו, דמראה בזה סתירה לטעות הנ"ל, עיין שם עד כאן. והנה ידוע דכל האומות נתונים נתונים המה תחת משפט הכוכבים, ואותנו לקח ה' כנאמר (דברים ד יט) אשר חלק ה' אותם לכל העמים וגו', ונאמר (ירמיה י ב) יחתו הגוים מהמה, ונמצא אנחנו תחת יד המלך מלכי המלכים ולמעלה מהמזל והשרים, וראוי להיותינו עליונים על כל גויי הארץ, אבל על פי מזל הם המנגדים לישראל, כמבואר בספרי החכמים ובחיבור הגאון הנ"ל כמה פעמים בענין צדק דקאי במערב (שבת קנ"ו ע"ב), וכמ"ש בדרוש שיר השירים, ואם כן נהפוך הוא. ואם כן לפי זה יובן שפיר דשמירת שבת מורה דאין אנחנו נתונים תחת המזל רק תחת יד המלך וממילא הוא הגנה מאומות, ואם כן מה שלא שמרו שבת ראשונה, הוא ממש מה שאמרו היש ה' בקרבינו אם אין, והבן כי נכון הוא מאד.

והנ"ל דבשתים יכסה פניו, היינו ברוך שם, ר"ל כשמזכירין שם המפורש, מכסין פניהם מפני הפחד, דכן מצינו בכהנים ועם במסכת יומא (דף ס"ו.) שהיו נופלים על פניהם ואומרים ברוך וגו'. ובשתים יכסה רגליו, היינו כבוד מלכותו, כי בהיות עבדי ה' ברום המעלות, אז מלכותו נודע בכל, ולזה צריך שלילות הקטרוג, ואם כן זה היסוד של כבוד מלכותו. ובשתים יעופף הוא לעולם ועד, כי הקודמין מבואר בחגיגה (חגיגה י"ג ע"א) אפיה אורח ארעא לגלוי קמיה רביה, ואותן שמכסין רגליהן, אמרו רבנן דהן נתמעטו בעת החורבן, אבל אלו הן לעולם ועד, וקיימא לן כוותייהו דהלכה כרבים, כי מבואר שם דאומרים שירה בהן, ובודאי דאינם פוסקים דאף גלגלי השמים משבחין תמיד, כמו שכתבתי בהפסוקים (תהלים יט ב-ג) השמים מספרים וגו' (תהלים יט ג) יום ליום וגו'. ואף דנדרש שם (חגיגה י"ג ע"א) על חשמל (יחזקאל א ד), עתים חשות ועתים ממללות, עיין שם. הלא מאן דדריש הכי, אם כן היינו חשמ"ל, ואם כן אינו מוכח כלל דקאי על חיות הקודש, ומאן דדריש ליה על החיות, מפרש חשמל חיות אש ממללות, אם כן אדרבה משמע דממללות הם תמיד, והבן. ויתכן מאד דלעולם ועד הוא היסוד של השירה דשתים יעופף, דאם היה הפסק לא היו רשאין לומר כלל, דאם כן סיימתינהו והבן, ואף דבדף (חגיגה) י"ב ע"ב שם דרשו בפסוק (תהלים מב ט) יומם יצוה וגו', שחשות ביום, היינו מלאכי השרת שבמעון. אבל החיות, הא מבואר שם (בסוף העמוד) שהם בערבות, ושם (חגיגה י"ג ע"א) למעלה מהן חיות הקדש, היינו למעלה מכל הרקיעין עיין שם, ועיין שם (י"ג (ע"ב) [ע"א]) בתוספת בד"ה ורגלי החיות. ועל מלאכי השרת לא קשה סיימתינהו, כיון שאין מפסיקין מרצונם רק מוכרחין מפני כבודן של ישראל, אם כן לא נראה כמסיימיה לשבחא, כיון דההכרח נגלה וידוע, והבן. והטעם שנתמעטו אחר החורבן, דקשה כנ"ל דאדרבה בעת הריחוק היה ראוי לכסות טפי, נ"ל על פי מ"ש על וביום פקדי וגו' (שמות לב לד), על פי מ"ש בחן טוב (פרשת תשא דף קצ"ד) בשם חכמי קאשטיליא על הפסוק (שמות לד ט) ילך נא ה' בקרבינו כי עם קשה עורף הוא, וז"ל בקצרה: שאמר משה להקב"ה למה יחרה אפך בעמך (שמות לב יא), ואם מפני קושוי ערפם ועודם מחזיקים בהטומאה שהורגלו במצרים, הלא אדרבה זו טענה חזקה לקרבם אליך, כיון שטבעם קשה עורף וחזקים להפוך פניהם מדבר שהורגלו, כמו כן יהיו עם קשה עורף שלא ימירוך, אזי אחר שיורגלו עבודתך ויהיו חזקים באמונתם ולא ישיבו מפני כל. וזה שאמר משה רבינו ע"ה ילך נא ה' בקרבינו, כיון שעם קשה עורף הוא כנ"ל, עכ"ל. ונמצא הוי מליצה לזכות, אבל ביום פקדי, דהיינו שיחטאו, אם כן יעדר המליצה אז ופקדתי, והבן. ועל פי זה פי' ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו (ירמיה טז יא), והבן. ובזה מבואר הא דמצאו ככף רגל עגל בין כתפיו, היינו מפני שבא לשנות המסורת מימות משה, ואם כן דחהו המליצה של קשה עורף, והבן. ונחזור לענינינו דבעת שישראל מראין קשיותם לטוב, אז הוי מליצה ואין צריך לכיסוי, ואדרבה זה מורה על שאין להניחן, והבן. והנה בעת שלותן של ישראל, לא ניכר קשיותן לטוב, מה שאין כן בפחזותן שסובלין הכל ואינם מניחין אמונתם, אז אין כאן קטרוג ואדרבה זכות הוא להם, והבן. ובזה נתיישב גם כן המדרש שוחר טוב והתנחומא, דהמדרש סובר שניתוסף על ידי העון, ולכך ראה ישעיה שש, וממילא אחר החורבן דלא הוי קטרוג, רק מליצה כמ"ש ראוי שיעדרו, ולכך ראה יחזקאל רק ארבע. ונ"ל דרב ורבנן אלו ואלו דברי א' חיים, דמה דאמר רב אותן שאומרים בהן שירה, הוא אמת אף לרבנן, דבודאי קודם החטא היו להם שש כנפים גם כן מעת הבריאה דאין כל חדש, אך ודאי היו מעופפין רק בד' ואמרו שירה בהן, כי לא נצרכו להשתמשות רק לשתים לכיסוי פנים, ואחר החטא נחשב להם עבדות יותר לשלול קטרוג מעל ישראל, והנה בעת החורבן לא נצרכו לזה, ואדרבה יותר טוב לגלות כמ"ש, ולחזור לשירתן אי אפשר שיהיה הגורם להשירה חורבן בית המקדש, זה ודאי אינו ערב לו יתברך, ותחת אשר יקוו להיות הוד והדר עוז וחדוה על ידי שירתן, יגרמו עצב ח"ו, וענין לבטלה לא יתכן, לכך נתמעטו. ולעתיד שיבנה יחזרו לשירתן, כי כבר יוכר שישראל בכל אלה עמדו באמונתן, וגם כי יכלה לגמרי אותו החטא ולא ישארו ממנו, אם כן יחזרו לשירתן בארבע, ואם כן דברי רב ורבנן דברי א' חיים הן. ועוד יוסיפו, כי ידוע מה שדרשו רז"ל (פסחים נ' ע"א) בפסוק (זכריה יד ט) ושמו אחד, כמו שיכתב קרא, ואין צריך לעלם כי יהיו נגלה, ואם כן אין צריך לכיסוי פנים כמו בן כרך שראה את המלך, וגם ישראל יהיו ככלה בבית חמיה, כמ"ש בפסוק (ישעיה נד ד) כי בושת עלומיך תשכחו והבן, ומחמת שהיו מעוכבים על ידי ישראל כל כך בשני כנפים, שכרן לא יקופח וישפיעו ישראל מבחינתם על חיות הקדש, ולא יצטרכו לכיסוי פנים וישוררו בשש עדי עד, וכן השרפים עיין שם בחגיגה (י"ג ע"ב) ד"ה כתוב אחד אומר ודוק, והמשמעות מהתוספת שמסתמא כולן שווין אף שיש בהן מדריגות וגבוה מעל גבוה, כי שרפי הקדש הם ממעל כנודע, מכל מקום בדוגמא אחת הם, כי כל עולם דוגמא לעולם שלמעלה ממנו, והבן זה. ולכך אומרים והחיות ישוררו לשון עתיד, ור"ל מה שלא היה עדיין בעבר ובהוה. והנה כנפי הרגל היה בעבר, כנפי העופפות הם בהוה, רק כנפי הפנים שהם עתה ממש פניהם, והיינו פני כל חיה וכו', והבן כי נכון הוא מאד. ואם כן לכולם ראוי לשקוד על גאולת ישראל, וכי דבר קטן הוא בעיניהם שירבו בשבחיו יתברך ויראו בגאות ה', אם יקטן זאת בעיניהם, היש ח"ו זלזול גדול מזה כביכול בכבוד המלך, אלא ודאי דישקדו וימליצו טוב, כי זה טוב להם וטוב כי יתגדל כבודו ויתקדש שמו במהרה בימינו אמן.

סלח נא לעוון העם הזה וגו'. וסלח רצה לומר המתן כלומר המתן לעם הזה ונשוא עוונם כאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה כלומר כי הנה בחטא העגל אמרת (שמות ל"ב, ל"ד) וביום פקדי ופקדתי וגו' הרי שאתה סובל העוון עד היום שלא לעונשם כי אם במעט מעט וכן עתה תסבול עוונם שלא לכלותם כרגע. ולזה ויאמר ה' סלחתי וגו' ואולם חי אני וימלא כבוד ה' וגו' וכלומר סלחתי כדבריך לבל יתחלל שמי בגוים ואמנם כי גם זה כבודי הוא אשר כל האנשים הרואים וגו' אם יראו את הארץ וגו' ועבדי כלב וגו' והביאותיו אל הארץ וגו' כלומר כי זאת מכבודי להודיע לבני אדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו אשר גומל לאיש חסד כמפעלו ויתן לרשע רע כרשעתו ועל כן הנה עם הרשעים ארבעים שנה אקוט בהם לישא את עוונם ולהפרע מהם מעט מעט. וכלב בן יפונה ויהושע בן נון המה יבואו שמה כאמור.