Chasidut על שמות 33:16

והבחינה השנית היא, כי אדם שיש לו חכמה בינה והשכל להשיג המושכלות מה שנמסר בקבלה איש מפי איש עד רועה נאמן משה רבינו ע"ה בסוד העולמות הנעלמים והנמשכים מחוט זוהר אין סוף ברוך הוא שהם אדם קדמון ועתיקא קדישא ואריך אנפין ואבא ואימא וזעיר ונוקבא ומבין סוד התיחדם ביחוד השלם בצירופי שמות הנודעים ליודעי האמת ועל ידי זה ממשיכין רצון וחפץ אלהות לכל העולמות והקב"ה משתעשע בזה. כי עיקר בריאת העולם לא נברא אלא בשביל יחוד שמו יתברך על ידי יחודי המדות והפרצופים הנוראים הקדושים אשר על ידי זה נעשה בחינת העלאת מיין נוקבין מתתא לעילא והורדת מיין דוכרין מעילא לתתא ונתחדש מוחין דגדלות לזעיר ונוקביה והבנים עולים לחיק אביהם וניזונין משולחן אביהם ועל ידי זה הקב"ה מפליא פלאות לעמו ישראל בכל הנסים שעשה ושיעשה לנו כמו גאולת מצרים ונסי חנוכה ופורים וכדומה, ובזה מובדל ומופרש עמו ישראל מכל העמים אשר על פני האדמה, כי לא יעשה הניסים האלה כי אם לעמו ישראל כבקשת משה רבינו ע"ה (שמות ל"ג, ט"ז) ונפלינו אני ועמך מכל העמים וגו', ובזה נעשה כל המתקת הדינים כשמתיחדים ומתקשרים כל העשר מדות ונכללים זה בזה ונכלל שמאלא בימינא והימין גובר והדין נמתק.

דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל וגו'.
והקשה על זה כבוד אזמו"ר זללה"ה שמן הראוי היה להאמר פרשה של ברכת כהנים תיכף בפ' שמיני, ששם כתיב, וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם (ויקרא ט׳:כ״ב). ורק הענין בזה, דהנה כל זמן שלא נמצא בנין של קדושה בקביעות אצל ישראל, אין הברכה עדיין בשלימות. כמו שאמר הנביא לישראל קודם בנין הבית (חגי א׳:ד׳) העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב וגו' אכול ואין לשבעה שתה ואין לשכרה לבוש ואין לחום לו וגו' מזה נראה שכל זמן שאין נמצא אצל ישראל בנין בית המקדש אין הברכה בשלימות אצל ישראל. והענין בזה, דהנה מצד השי"ת איתא בש"ס (תענית ז.) מטר לכל בין לצדיקים ובין לרשעים, והיינו שהשפע מצד השי"ת יורד לכל הבריאה בשוה, ואז אין הברכה עדיין בשלימות, ורק שישראל מצידם מעמידים כלים שהשפעה לא תרד אלא לישראל, וכענין שהתפלל משרע"ה ונפלינו אני ועמך (שמות ל״ג:ט״ז) ואיתא בש"ס (ברכות ז:) ביקש שלא תשרה שכינה רק על ישראל. ועיקר הכלי מה שישראל מעמידים הוא הבנין של קדושה הנמצא אצלם. ולזה לא נאמר פרשת ברכת כהנים עד פרשת נשא, שאז נתברר בנין של הקמת המשכן (עיין בספר הקדוש מי השלוח ח"א פרשת נשא ד"ה וידבר) וכן איתא בזוה"ק שאחר הקמת משכן אז הוא הברכה בשלימות אצל ישראל (אולי הכוונה לזוה"ק פרשת במדבר קיז: בסוף העמוד ע"ש):

וד' פקד את שרה כאשר אמר (בראשית כא).
איתא במדרש (רבה בראשית ג') מלמד שהיה בורא העולמות ומחריבן עד שברא את אלו ואמר דין הנין לי יתהון לא הנין לי. ועיקר עולם התיקון מורה, מה שהשי"ת מראה מקום להבריאה להראות מה היא אצל בוראה. והנה בכל ראש השנה נקרא תיקון כנגד השנה שעברה. כי בכל שנה ושנה מקרב השי"ת יותר את אורו אל תפיסת הבריאה, ממילא מכירין יותר מה הם אצל בוראם. וזה דאיתא בזוה"ק (ויחי רכ"ו:) דהא ברישא דשתא שארי יצחק, והיינו מחמת שהשי"ת מראה בזה היום ביותר איך שחפץ בעבודת ישראל, זה מורה מדת יצחק. כי מצד מדת חסד של אברהם אבינו ע"ה הוא כעין דאיתא בש"ס (תענית ז'.) מטר לכל בין לצדיקים ובין לרשעים, ולא ניכר ההבדל בין ישראל שמצמצמין עצמם בעבודתם, ובין אוה"ע שמתפשטין עצמם בכל תאות לבם. רק מצד מדת יצחק שמצמצם ההשפעה שילך רק לעושי רצונו. שמחמת שישראל מצמצמין עצמם בכל מיני צמצומים ועבודה, לזה שורת הדין נותן שהם יקבלו עיקר השפעת השי"ת. וכעין שהתפלל מרע"ה ונפלינו אני ועמך (שמות ל״ג:ט״ז) ואיתא בש"ס (ברכות ז'.) ביקש שלא תשרה שכינה רק על ישראל. נמצא שבזה היום של ר"ה מחמת שהשי"ת מראה אז עיקר עולם התיקון שחפץ בעבודת ישראל, אז יצחק יתיב ברישא. וזה מורה מאמר חז"ל (ר"ה י"א.) בתשרי נולדו אבות. כי איתא במדרש (רבה בראשית ב') תהו היה העולם עד שלא באו האבות, והיינו מחמת שהאבות היו הראשונים שהתחילו לילך בגודל עבודה נקראין עולם התיקון, וזה מורה בתשרי כנ"ל: