Chasidut על שמות 34:1

וְזֶה בְּחִינַת (שמות ל״ד:א׳): פְּסָל לְךָ, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי שקלים פה ונדרים לח): הַפְּסֹלֶת יִהְיוּ שֶׁלְּךָ וְכוּ'. כִּי כְּמוֹ שֶׁבִּפְשָׁטֵי הַתּוֹרָה, קֹדֶם שֶׁמְּחַדְּשִׁין אֵיזֶה פְּשָׁט, צָרִיךְ לוֹמַר מִקֹּדֶם הַקְדָּמוֹת, וְאַחַר־כָּךְ מַשְׁלִיכִין הַהַקְדָּמוֹת, וּבָאִים אֶל הַמְכֻוָּן, כִּי הָעִקָּר הוּא הַמְכֻוָּן, וְכָל הַדְּבָרִים וְהַהַקְדָּמוֹת שֶׁמִּקֹּדֶם הֵם בְּחִינַת פְּסֹלֶת, שֶׁנִּנְסָרִין וְנִפְסָלִין סְבִיב הַמְכֻוָּן; כְּמוֹ כֵן בְּהִתְבּוֹנְנוּת הַתּוֹרָה צָרִיךְ לֵילֵךְ מִקֹּדֶם, וּלְסַבֵּב בְּכַמָּה סִבּוּבִים, עַד שֶׁבָּאִים אֶל הַמְכֻוָּן, וְהָעִקָּר הוּא הַמְכֻוָּן, וְכָל אֵלּוּ הַסִּבּוּבִים הֵם בְּחִינַת פְּסֹלֶת, וְהֵם בְּחִינַת עֲשִׁירוּת שֶׁעַל יָדוֹ בָּאִים אֶל הַהִתְבּוֹנְנוּת.

ונחזור לענינינו, דאם נימא דאנחנו כארוס, אם כן וקדשתם לא הוי לשון קדושה, אם כן אין מוכח מזיו קלסתר שניתן למשה, דהארוס משלם שכר הקידושין, רק אדרבה הארוסה דהא ניתנה מהתורה. רק מכח פסל לך, מוכח מזיו קלסתר הנ"ל דהארוס משלם שכר הקידושין. ואבאר זה, דהא מבואר בשמות רבה פרשה מ"ג בסדר כי תשא, ובתנחומא פרשת עקב (סי' י"א) דלכך שבר משה הלוחות, כדי שישראל יהיה נדונים כפנויה ולא כאשת איש. והוא תמוה דאם הלוחות הם לקידושין, כבר קבלן השליח לקבלה זה משה, ומה יועיל מה ששברו אחר כך. ועל זה עניתי ואמרתי דודאי אינם לקידושין עצם האבנים, דהא לא נשתמש בו שום אחד מישראל, רק אותיות התורה שחקוקה עליהם ללמד לישראל, ואם כן לפי זה לכאורה נ"ל דלא הוי קידושין, דהא פסק המרדכי דאין מקדשין במטבע, והוא מהגמרא בבא מציעא פרק הזהב (ב"מ מ"ה ע"ב) לענין חליפין, משום דדעתא אצורתא, וצורתא עבידא דבטלה. והנה הסמ"ע בחו"מ סימן ר"ב כתב לענין קנין חליפין דאינו במטבע, וז"ל: משום דדעתא אצורתא, וצורתא עבידא דבטלה והוי כאותיות דאין קונין ונקנין, עכ"ל. אם כן לפי זה ממילא מבואר דאין מתקדשת באותיות, כמו דיליף המרדכי קידושין מחליפין לענין מטבע. ומיהו י"ל דהא הטעם משום דאין באותיות ממש ועבידי דבטלו, מה שאין כן באותיות מעשה ידי יוצר ב"ה וב"ש, כנאמר (שמות לב טז) המכתב מכתב אלקים, ונאמר (תהלים כט ז) קול ה' חוצב להבות אש, דודאי לא עביד דבטלה, אם כן הוי קידושין, ואם כן כששברן משה, ואיתא (במדרש רבה שמות פרשה מ"ו סימן א' (שמו"ר מ"ו א') ומדרש תנחומא כאן) דאותיות היו פורחות אז, אם כן איגלאי מילתא למפרע דעבידי דבטלה, אם כן מעיקרא לא הוי קידושין ושפיר נדונים כפנויה, והבן. מכל מקום זה לא יתכן רק אם נימא דאנחנו כארוסה, מה שאין כן אם אנחנו כארוס, אם כן הלוחות שנתנו לנו אינם לקידושין, אם כן לא יתכן שבירת הלוחות, והבן. היוצא מזה דאם אנחנו הארוס, משה לא שפיר עביד ח"ו במה ששיבר הלוחות. אבל אם אנחנו הארוסה, הרי שפיר עביד במה ששיבר הלוחות, ועיין בתנחומא סוף פרשת עקב (תנחומא עקב סי' י"א) דפליגי רבי ישמעאל ורבי עקיבא בזה אם שפיר עביד אם לא, ופליגי בפירושים דקרא (שמות לד א) דאשר שברת. ולכך דייק משה שפיר לומר בעת ההוא, ר"ל באותו העת ששברתי הלוחות דכתיב מקמא הכי, אמר ה' אלי פסל לך, וכבר דרשו חז"ל בגמרא (נדרים דף ל"ח.) הפסולת שלך ומשם נתעשר משה, ואם שלא כדין עשיתי ששברתי מה ששברתי הראשונים, האיך חוטא נשכר דהא אם היו הראשונים לא היה פוסל השניים ולא היה נתעשר, אלא ודאי דיפה עשיתי כנ"ל, אם כן לפי זה מוכח מהקרא הנ"ל דיפה עשה משה במה ששבר הלוחות, אם כן ממילא מוכח דאנחנו כארוסה, אם כן שפיר מסמיך הלכה אדם מישראל כו', כך שנו חכמים כו' מנין אתה למד מהקב"ה, אבל בלא הקרא הנ"ל היה מבואר ההיפוך, והבן כי נכון הוא בס"ד.

וגם י"ל על מדרש רבה הנ"ל (דב"ר פ"ג י"ב) הלכה אדם מישראל, גם כן על פי הקדמות הנ"ל קצת באופן אחר, דהא פסל לך (שמות לד א), נדרש (נדרים ל"ח ע"א) הפסולת שלך, ומזה מבואר דיפה עשה כמ"ש, וגם כן נדרש במדרש (דב"ר פ"ג י"ד) עליך לתת קטריקון, אתה שברת ואתה מחליף, ר"ל אתה קלקלת לכך אתה מחויב לתקן, והיינו פסל לך, והבן. ולפי זה מבואר מכאן דלא יפה עשה במה ששבר, כמו שמבואר שם במדרש (דב"ר פ"ג י"ד) אל תבהל ברוחך כו' (קהלת ז ט). והנה כבר כתבתי דזה תולה אם אנחנו כארוס לא יפה עשה, ואם אנחנו כארוסה יפה עשה. וגם מי נותן שכר סופר, תולה גם כן בזה דאם אנחנו כארוס, הרי מוכח דהארוסה נותנת השכר, מה שאין כן אם אנחנו כארוסה מוכח דהארוס נותן. והשתא מבואר בעת ההוא כו', הלכה אדם מישראל, דזה תולה בפירושא דהאי קרא, דאם נפרש הפסולת שלך, אם כן מוכח דאנחנו כארוסה, הרי מבואר דארוס נותן שכר סופר. ואם נדרש עליך לתת קוטריקון, הרי מבואר דאנחנו כארוס, ואם כן מבואר להיפוך. ופשוט כך שנו חכמים כו', ואם כן קבלנו דאנחנו כארוסה ויפה עשה משה, כנ"ל ודו"ק וזה עיקר.