Chasidut על שמות 34:6

ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וגו׳ כבר התעוררו המפרשים ספיקות ותרי מינייהו דמדכר דכירו. הא׳ למה לא נזכר שמו של משה רבינו ע״ה במצוה זו ומה נשתנה מצוה זו מכל מצוות שבתורה שבכולן נאמר וידבר ה׳ אל משה דבר אל בני ישראל ובכאן העלים והם כי לא להזכיר שמו במצוה זו. והב׳ מפני מה ניתוסף הוא״ו במלת ואתה תצוה וגו׳ אמנם נקדים מאמר רז״ל בראשית בשביל התורה וכו׳ ובשביל ישראל והענין שכל אחד ואחד מישראל יש לו שורש נשמתו בתורה שהוא שורש כל השרשים של כלל נשמות ישראל ועל ידי זה יתאחדו נפשות ישראל בהשם יתברך בעת עוסקם בתורה דאורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא שהיה מבלתי אפשרי להיות העולם כי אם על ידי שנתאחד הקב״ה עם התורה כי הלא השם יתברך הוא אין סוף ובלתי בעל תכלית ואין לו גבול וקצבה ושיעור ולא היה באפשרי לברוא העולם הגשמי המוגבל בזמן ומקום כי אם באמצעות התורה שנתלבש הבורא יתברך שהוא אור מעטה לבושו ועל ידי זה יכול להיות צמצום להגביל בה זמן ומקום כי בתורה מצינו שיש לה איזה גבול וקצב ומדה כאמר רז״ל על פסוק (זכריה ה׳, ב׳) מגילה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה שהיא התורה שיש לה מדה כמדתה שנתנו לה חז״ל בפירוש הפסוק הזה ולכן על ידה צמצם הבורא יתברך בתוך העולמות עד שברא עולם הזה בגבול ותכלית ולכן נקרא המדות המקובלים אצלנו בשם מדות מפני שככה מדד ושיער חכמתו יתברך כמה שיוכל העולם ליסבול אור שפעת חכמת אלהותו יתברך. וזהו פירוש הגמרא על פסוק ובו תדבק וכי אפשר לידבק בשכינה והלא אש אוכלה הוא אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום וגו׳ ולכאורה הדבר תמוה שהרי מכל מקום יפלא הדבר על לישנא דקרא דמשמע דהדביקות בו יתברך ממש ולא במדותיו וכי אפשר וגו׳ ואיך נוציא הפירוש מפשוטו לומר הדבק במדותיו ואין זה לשון הכתוב שהרי כתיב ובו תדבק דמשמע דוקא בו ולא במדותיו. אמנם יובן עם האמור למעלה שהמדות הם שנתצמצמו על ידי התלבשותו יתברך באור הוד מעטה לבושו יתברך שהיא התורה בהם י״ג מדות שהתורה שבעל פה נדרשת בהן מהתורה שבכתב והן הן הי״ג מדות שנזכרים בפסוק (שמות ל״ד, ו׳) ה׳ ה׳ אל רחום וגו׳ עליהם רמזו רז״ל מה הוא רחום וכו׳ וכשאדם עוסק בתורה בדביקות לשורש נשמתו ששם הוא בתורה כאמור נעשה אחדות אחד עם הבורא יתברך כביכול ולכן גם הפשוטו של מקרא אמת ובו תדבק בו ממש שהוא יתאחד במקורו שהתורה ושם נעשין אחדות אחד ממש וביארו רז״ל כיצד תהיה דבקותו בו יתברך ממש ותירצו שהוא על ידי מדותיו כאמור על ידי המדות שהתורה נדרשת בהן יוכל הוא לדבקה בו יתברך וזה שאמרו מה הוא רחום כו׳ שזהו עצה נכונה אל האדם אשר איננו יכול לעסוק בתורה תמיד על כל פנים יהיה תמכין דאורייתא שעל ידו יכול האיש העוסק בתורה ללמוד בדביקות האמור ולדבקה בו יתברך. והנה כבר כתוב אצלנו בפרשת תרומה כוונת המן הרשע שרצה בחודש זה דוקא על פי מאמר רז״ל מפני שבז׳ באדר מת משה ולא ידע וכו׳ והוא ענין והסתלקות הדעת בחי׳ משה אך הדעת אף על פי שנסתלק מזה העולם חזר לשורשו לעולמות עליונים ונגנז בתורה וזהו ולא ידע איש את קבורתו (דברים ל״ד, ו׳) שכל אחד ואחד משיג מה שהוא לומד כפי שכלו והדעת שיש לו הוא בחינת משה שנגנז בתורה אך שידע כל קבורת משה שיהיה לו כל הדעת של משה זה אי אפשר יעיין שם באריכות:

וְזֶה בְּחִינַת אֶרֶךְ אַפַּיִם, הַיְנוּ מַה שֶּׁאֵינוֹ יָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר, וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל שׁוּם בִּטּוּל וּבִלְבּוּל בַּעֲבוֹדָתוֹ, רַק עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ, זֶה בְּחִינַת אֶרֶךְ אַפַּיִם. שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר יָכוֹל לְבַלְבֵּל אוֹתוֹ, כִּי לֹא אִכְפַּת לֵהּ שׁוּם דָּבָר, רַק עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

ויאמר עוד על פי מאמר רז"ל (ויק"ר פ"א י"א) שאמרו אילו היו אומות העולם יודעין כמה אהל מועד יפה להם, אזי היו מקיפין אותו בכלי זיין לבל ישלטו בו ידי אחרים ח"ו, כי קודם שהוקם המשכן היו הקול יוצא והיו אומות העולם נתרזין מתוך פניקטיהם, אחר כך משהוקם המשכן היה הקול יוצא רק להנדבר דרך אוהל מועד. וז"ש משהוקם המשכן ויקרא אל משה (ויקרא א א) לבדו בצמצום הקול במשכן כביכול, אחר כך מתחיל הדיבור הראשון וידבר י"י וכו': והנה בתרגום יונתן נראה שכוונתו גם כן לתרץ הקושיא הנ"ל. ופירש שהיה משה דן קל וחומר בעצמו, מה סיני שקדושתו קדושת שעה לא הרשיתי לעלות אלא בקריאה, מכל שכן משכן שקדושתו קדושת עולם, ועל כן קרא אותו הש"י קודם הדיבור. והנה לפי זה עדיין לא הונח לנו למה לא פורש השם בקריאה. והנראה לדעתי דמשום הכי לא נאמר השם בקריאה, להורות דסיבת הקריאה לא היה מאיתערותא דלעילא, רק מאיתערותא דמשה שהיה דן קל וחומר כנ"ל, והש"י רצון יראיו יעשה, והבן. ובזה יהיה קישור הפסוק עם הספר הקודם (שמות מ לח) המסיים כי ענן י"י על המשכן וכו' בכל מסעיה"ם. ר"ל לא כסיני שהיה רק לשעה, ועל ידי כך ויקרא אל משה כנ"ל. ויש להתבונן למוד קל וחומר שהוא נגד מדת אל (שמות לד ו) שבי"ג מדות, על כן נאמר ויקרא אל וכו', ולא אמר ויקרא י"י רק ויקרא א"ל, לרמז על מדת א"ל שהתעורר על ידי הקל וחומר שלמד: והנה על פי האמור בזוהר הק' שבעת שהוקם המשכן היה היחוד התחתון, היינו ברוך שם וכו' כ"ה אתוון, כמו היחוד העליון שמע (דברים ו ד), בבחינת אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו), כמו שיהיה לעתיד במהרה בימינו ביתר שאת, (אבל כעת יחודא תתאה הוא רק כ"ד אתוון), על כן וידבר הויה אליו [מאהל] מועד לאמר, הוא כ"ה אתוון. לפי הנ"ל יקושר גם כן עם הספר הקודם כי ענן הויה על המשכן יומם ואש תהיה לילה כו'. וכבר ידעת שבחינת יו"ם וליל"ה הוא נגד תרין יחודין הנ"ל, וזה שסיים בכ"ל מסעיהם, ר"ל שמסעיהם היה אז בנ' אתוון, מנין כ"ל המייחד יום ולילה ואחיד בשמיא וארעא, על כן ויקרא אל משה דייקא, שהוא עשה ופעל איתערותא דלתתא לזה הענין מאז היותו במצרים בראשית צמיחתו וישועתו, בסוד הכתוב (שמות ב יב) ויפן כ"ה וכ"ה, וידבר הויה וכו' בבחינת כ"ה אתוון כנ"ל, והבן: