Chasidut על שמות 34:7

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב כו' (שמות ו,ג). איתא בכתבי האר"י ז"ל נוצר חסד לאלפים (שמות לד, ז) הם בחינות השמות שהתחלתם באלפי"ן ושם יש בחינות דינין והחסד ממתיקים. להבין זאת נקדים מה שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה מז) מהיכן זכה משה לקרני הוד מטיפת דיו שנשתיירה בקולמוס. ופירש האור החיים כי כתיב (במדבר יב, ג) והאיש משה ענו מאד, ענו בלא י', כי היה קשה בעיני משה לכתוב על עצמו שבח שהוא עניו מכל האדם אך השם יתברך צוה אותו והוכרח לכתבו, אך אף על פי כן כתב בתורה בלא י', כדי למעט השבח של עצמו. ובוודאי נשאר בקולמוס הטיפת דיו שהיה צריך לכתוב בהקולמוס תיבת עניו ביו"ד ומזה הטיפת דיו שנשתייר בקולמוס, דהיינו מחמת צדקת משה שהחסיר היו"ד כדי למעט שבחו כנ"ל על ידי זה זכה לקרני הוד, כן כתוב באור החיים. ולהסביר החילוק שבין ענו בלא י' לעניו ביו"ד נקדים מה שכתוב במדרש (ויקרא רבה כד) קדושים תהיו (ויקרא יט, ב) יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני (שם) קדושתי למעלה מקדושתכם, כי באמת כל מה שאדם מקדש ומטהר עצמו יותר ועובד השם יתברך יותר יודע יותר שעדיין לא התחיל כלל לעבדו, כי אדם שסובר שהוא עובד ה' זה סימן שאינו עובד אותו כלל כי אם היה עובד אותו היה יודע שהוא רחוק מאד מהשם יתברך וזהו קדושתי מסתלקת למעלה למעלה מקדושתכם, היינו כל מה שאתם מוסיפין ומקדשין עצמכם יותר אז קדושתי למעלה למעלה, היינו שאתם רואים שאתם רחוקים מקדושת השם יתברך וקדושתי רחוקה מכם, כי כל מה שמקדשין יותר רואין שעדיין לא התחילו כלל לקדש ולעבוד אותו יתברך. או יבואר על דרך מה שאמרו חכמינו ז"ל ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה, וכל מה שישראל מקדשין עצמן יותר בזה הם מוסיפין כח וקדושה למעלה. וזהו קדושתי למעלה מקדושתכם, היינו שעל ידי קדושתכם מתעלה ומתרוממת קדושתי למעלה למעלה:

זאת עבודת משפחות בני הגרשני וכו' (במדבר ד כד). נמסר אן דאית בתריה בני עבודת, וסימנך בני רבעים. הכוונה כל היכי דכתיב בני אחר עבדת משפחות, אזי הטעם עבוד"ת הוא רביעי, והסימן בני רבעים נראה לרמז, דהנה (שמות כ ה) פוקד עון אבות על בנים כו' על רבעים (שמות כ ו) ועושה חסד לאלפים, הנה בני רבעים הוא מצד הדין, דאם לא היה כן בדין, לא היה הש"י פוקד עליהם את עון אבותיהם, ויותר מזה מה שהש"י עושה במדה טובה לאלפים הוא מצד החסד. וז"ש (שמות לד ז) נוצר חס"ד דייקא לאלפים, וכן הוא בתפלה וזוכר חסד"י אבות (תפלת י"ח). אבל עבודת האבות שישולם מצד הדין לבניהם, הוא עד בני רבעים, על כן כל היכי דכתיב בני ישראל אחר עבודת, הטעם ברביעי:

אלה תולדת נח כו' בדורותיו (בראשית ו ט). הנה התחיל בתולדות וסיפר בשבחו. והנה נ"ל בכל מקום שנזכר בתורה אלה תולדות פלוני, הוא בכדי לייחס את התולדות אחר הצדיק, בכדי לידע שזכות האב הגין על התולדות. וכשנאמר כן אצל הרשע, נדע שהעון האב נזכר גם לבניו אחריו כד אשלימו למחטי בתר אבותיהן, כי כן הוא משפט התורה (שמות לד ז) נוצר חסד לאלפים פקד עון אבות על כו'. והנה בגמרא (סוטה ל"א ע"א) רמו קראי אהדדי, כתיב נוצר חסד לאלפים, וכתיב (דברים ז ט) שומר הברית והחסד לאלף דור. ומשני כאן בעובד מאהבה, כאן בעובד מיראה. והנה בכאן בפעם הראשון שסיפרה התורה תולדות צדיק אלה תולדת נח, אזי תיכף התורה מפרשת תדע מה שאני מייחס תולדותיו אחריו, לא תסתפק באפשר לבעבור הזכיר חובותיו גם לבניו אחריו, או באפשר לבעבור הזכיר זכיותיו, אבל רק לאלף דור, הנה אמרה התורה אשר לא כן הוא רק לבעבור הזכיר זכיותיו לאלפים דור. וז"ש תדע נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, שהיה צדיק בתמימות באיכות דורותיו, דהיינו שהיה ראוי שתעמוד זכותו לדורותיו אחריו בתמימות בלי חסרון, דהיינו לאלפים דור כי עבד מאהבה, והזכיר לו עוד זכות הגם שעבד מאהבה עבד מיראה גם כן. וז"ש "את "האלקים "התהלך "נח גם כן, דתרווייהו מצרך צריכי לעבודת הש"י, עיין מ"ש בפסוק (בראשית לב יג) ושמתי את זרעך כחול כו':