Chasidut על שמות 4:31

או יאמר פקוד פקדתי אתכם (שמות ג טז). וגם לפרש הפסוק (שמות ד לא) ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו. והוא דמסורת היה בידם מאברהם שיהיו גרים בארץ לא להם ד' מאות שנה ואחר כן יצא, ועתה בא באמצע הזמן וראוי היה שלא יאמינו, וגילה להם משה האמת שהם נתקלקלו כל כך עד שלא יכלו להתמהמה, וקושי השיעבוד משלים כמ"ש בפסוק פקד פקדתי אתכם. והיינו ויאמן העם וישמעו, ר"ל ויבינו כי פקד ה' את עמו טבעם ומהותם ואיכותם לראות כי לא יכלו להתמהמה, וכי ראה את ענים היינו קושי השיעבוד שמשלים, ואם כן הוא חסד כפול וגאלם קודם זמנם, ובעת פחזותם וקלקולם, לכך ויקדו וישתחוו הודאה כפולה, והבן.

וכן מה שנזכר במס' ע"ז (י:) דקאמר ליה אנטונינוס לרבי, ידענא דאפילו זוטא דבכון מחיה מתים, היינו ג"כ בין שלומי אמוני ה' אין זה טרחא כלפי שמיא. אבל בפרהסיא כהך עובדא דרבא (תענית כד:) שהיה גם לפני מי שלא נקבע אמונה זו בלבבם, והטבע אצלם הרגל, הוי הנהגה נסית אטרוחי קמי שמיא. ולכן אסור להתפלל על שנוי הטבע, שלזה צריך שיתגלה הנהגה העליונה שלמעלה מתפיסת האדם והשגת האדם. ולהכי איתא בזה"ק תרומה (קע:) על נס מצרים ודא הוא דקשי קמי קוב"ה יעו"ש. לפי שנס מצרים היה לפני מאמינים וכופרים ביחד ולמאמינים טובה ולכופרים ההיפך ממקום אחד, כמו שנתבאר בהקדמה, והיה הישועה בהתגלות ההנהגה העליונה שלמעלה מתפיסת והשגת האדם. ופרעה לא ידע איך שיש התקשרות לישראל עם הש"י, לעורר ישועה ממקום שהוא למעלה מהשגת האדם כדאי' בזוה"ק (בשלח נב:) הנ"ל, ופרעה לא סבר דאית קשרא אחרא דמהימנותא כו' יעו"ש. ונקרא ההתקשרות הזה בזוה"ק קשרא דמהימנותא, לפי שעיקר התקשרות ישראל הוא רק ע"י האמונה, שאמונה מגיע למעלה מתפיסת האדם, שאמונה היא בפנימיות אף שאינו מלובש בלבוש, ולכן בזכות האמונה זכו להגאל אף על פי שלא היה בהם מעשים טובים מפורשים, כי בראשית שליחות משה רבינו ע"ה נאמר (שמות ד׳:ל״א) ויאמן העם וישמעו:

ויסב אלהים את העם דרך המדבר וגו'. כבר כתבנו למעלה בפירוש כתוב זה, ועוד נראה בהקדים לדקדק להבין מחשבת אלהים בזה שכאשר יהיו רחוק ממצרים לא ירצו לשוב וכי בגוי גדול כזה נפקא מינה בין דרך רחוק לקרוב ובפרט במקום סכנה כאשר יתפחדו בראותם תרועת מלחמה, ואנו רואין שאף מן המדבר אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה. ואכן כי הן בקריעת הים נאמר (לקמן י"ד, ל"א) וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וגו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ומשמע שעד הנה לא האמינו, הגם שעוד בהיותם במצרים קודם כל המכות נאמר (שמות ד', ל"א) ויאמן העם וגו', ומכל שכן אחר יציאתם ממצרים שראו כל הנסים האלה בהכות כסיל מכות גדולות כאלה שהיה להם להאמין, מכל מקום לא נשלמה האמונה בהם עד אותו השעה, כי עדיין לא ראו רק מכות ולא כליון כולם, ואפשר שיוכל ליסרם ולא להמיתם, ועל כן לא נתחזקה האמונה בהם שלא להיות יראים עוד בשום אופן בעולם מן הצר הצורר עליהם שיבוא אליהם למלחמה בעם כבד וביד חזקה, כי עדיין לא ראו כזה, ועוד חששו כי אפשר אין ה' בקרבם כל כך לעשות להם נסים גדולים ומופלאים רבים ודי אם עושה להם נסים שראו ולא יותר, מה שאין כן כאשר בא סוס פרעה ורכבו ופרשיו אל תוך הים ונהרגו ונטבעו ונימוחו כולם, והיה בהם עם רב עד מאוד כמאמר חז"ל (בילקוט רמז תשע"א) שאמר בלעם לזקני מואב ומדין אפילו אתם מכניסין כל חיילות שבעולם אין אתם יכולים להם שמא אתם מרובין מן המצרים שכתוב בו ויקח שש מאות רכב בחור, וכו' עד כאן, אז נשלמה ונתחזקה האמונה בהם על השלימות להאמין בו לעתיד לבוא שיכלה ה' כל אויביהם מפניהם ויבואו אל הארץ בטח להרוג בשונאיהם כרצונם, ובודאי יש ה' בקרבם ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת.