Chasidut על שמות 5:1

ויקרא אל משה וגו' (ויקרא א א). בתנחומא (ויקרא סי' ג') זה שאמר הכתוב (משלי כט כג) גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד, כל מי שבורח מן השררה השררה רודף אחריו, משה ברח מן השררה בשעה שאמר לו הקב"ה ואשלחך אל פרעה (שמות ג י), ואמר שלח נא ביד תשלח (שמות ד יג), אמר לו הקב"ה סופך לילך, כיון שהלך ואמר כה אמר ה' אלקי העברים וגו' (שמות ה א), אמר אותו רשע מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה ב), אמר משה כבר עשיתי שליחותי הלך וישב לו, אמר לו הקב"ה ישבת לך, בא דבר אל פרעה (שמות ו יא), לסוף הוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, הוריד להם את המן, העלה להם הבאר, הגיז להם את השליו, והקיפן ענני כבוד, ועשה את המשכן, אמר מכאן ואילך מה יש לי לעשות, עמד וישב לו, אמר לו הקב"ה חייך יש לפניך מלאכה גדולה מכל מה שעשית, ללמד לבני הלכות טומאה וטהרה ולהזהירם איך יקרבו קרבן לפני, הוי ושפל רוח יתמוך כבוד, זה משה שנאמר (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו, לכך נאמר ויקרא אל משה, עד כאן המדרש. והמדרש הזה אומר דרשוני וחיו. (א), מה ענין זה שאמר משה אחר תשובת אותו רשע וכבר עשיתי שליחותי לכאן, בשלמא קרא קמא בי ה' שלח נא ביד תשלח, הוא להורות שברח מן השררה דהוא עצם הדרשה, אבל זה שנאמר כבר עשיתי שליחותי, אין לו שייכות כלל לכאן. (ב), מאי ענינו של הדרשה זו לקרא ויקרא אל משה. (ג), מה דעתו של משה במה שעמד וישב לו, וכי לא ידע שצריך ללמדם טומאה וטהרה וקרבנות, הלא כל התורה כולה כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה הכל בסיני נאמר לו (תו"כ כ"ה א'). (ד), למה מקודם אמר הלך וישב לו, וכאן אמר עמד וישב לו. (ה), מה דאמר חייך יש לפניך מלאכה גדולה מכל מה שעשית ללמד לבני הלכות טומאה וטהרה והקרבנות, והלא כולם יעידין ויגידין שיותר בניקל ללמד טומאה וטהרה והקרבנות, מלקרוע את הים ומלהוריד את המן שתלמיד חכם מובהק יכול ללמד, אבל מופתים כאלו לא יכול עשוהם רק כשידבק החלק בכל בתכלית הדבקות. (וא"ו), הוי ושפל רוח יתמוך כבוד וכו', אם הכונה כפשוטו, הלא כבר נתבאר זה בהפתיחה ופירוש אחר כך לסוף הוציאם ממצרים וכו', ואלו רצה לחזור הדברים שם, היו ראוי לסיים הוי ושפל רוח וכו', אלא ודאי דהכונה כאן לענין אחר יותר עמוק, ויש להבין מה היא. (זיי"ן), מאי ראיה מייתי מפסוק ותחסרהו ומאי צורך לראיה, ודאי אין כבוד גדול מזה שעשה כל הגדולות האלה. (חי"ת), לכך נאמר ויקרא אל משה, קשה מאי קשה לו בפסוק זה, ואיך יתיישב על פי האמור.

עוד יתבאר ה' איש מלחמה ה' שמו (שמות טו ג). ותרגומו ה' מרי נצחין קרביא ה' שמו. דהנה יש לדקדק מה שיתואר השם יתברך בשם איש מלחמה, והלא אנכי אל ולא איש כתיב (הושע יא ט). ועוד יש לדקדק דבלשון איש מלחמה, אינו מבואר רק שלוחם מלחמות, אבל אינו מבואר בלשון זה שנוצח, ולמה תרגום מרי נצחין קרביא. ועוד י"ל מה זה דמסיים ה' שמו, וכי לא ידעו עד עתה כי ה' שמו, הלא כבר נאמר להם במצרים ה' אלקי אבותיכם שלחני אליכם וגו' (שמות ג טו), וגם לפרעה נאמר (שמות ה א), רק פרעה כפר ואמר לא ידעתי את ה' (שמות ה ב). וגם קשה מה שייכות יש לו לזה שה' שמו לכאן. והנ"ל בזה, בהקדם כי לשון הקודש לא כלשונות הזרים אשר אין טעם למה נקרא זה הדבר כך וזה כך, אבל לשון הקודש ממקום קדוש יהלוך מגבוה על גבוה, ולכל ענין יש טעם ורזא דרזין, ועקרו הונח על עניני מעלה והושאל למטה, ואפרוט דבר אחד, דהנה חותם נקרא חותם, ראה לבי טעם לזה על פי הנודע כי כל חותם הוא לשמירה שלא ישלטו בו ידי זרים, והנה מבואר בפי חכמי אמת כי השמירה שלא יגעו החיצונים באיזה דבר קדושה, הוא על פי שלשה בחינות אה"י דאלפי"ן, אהיה דהיי"ן, אהיה דיודי"ן, דהיינו אהיה קמ"ג, אהיה קנ"א, אהיה קס"א, בגימטריא חותם עם הכולל. על כן נראה לי דמשום זה נקרא חותם, חותם. דהחותם שלמעלה הוא חותם ממש אהיה קמ"ג קנ"א קס"א, והבן. ונ"ל ברור שמשום זה אמרו רז"ל (חולין ק"ה ע"ב) במידי דצייר וחתום לית להו רשותא, דחותם שלמעלה מטיל פחדא עליהם שלא לנגוע בדוגמתו ובדוגמת שמו והבן, (ועיין מ"ש על פי הקדמה זו בפרשת שמות (ג יד) במה שאמר אהיה אשר אהיה, עיין שם). ונ"ל ברור שמה שאמרו רז"ל (שבת דף נ"ה ע"א) חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת, הוא גם כן על דרך זה כי אמת בגימטריא תמ"א, ועם האותיות והכולל הרי תמ"ה, ועם מספר קטן שלו שהוא טי"ת והכולל, הרי תנ"ה מספר קמ"ג קנ"א קס"א. ובזה יש ליתן טעם להטעם של ספר הפליאה, כפי מה שפירש מהר"ש מאוסטרפאלי זצוק"ל בשלשה פשטות ואחד מהפך (עיין בהפתיחה לפרשת בראשית), כדי שיהיה מן כל אחד מספר קטן טי"ת, מספר קטן של אמת נ"ל, שהוא לעורר השמירה שלא ינקו החיצונים ח"ו מהשפעת ד' שמות אלו, והבן.

כה אמר ה' אלקי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי (שמות ה א). יש לפרש על פי מ"ש בפסוק (שיר השירים ח' ב') אני ישנה ולבי ער וגו'. והענין הוא שיש לכל איש ואיש מישראל להתעורר בשמחה רבה ובחשקות גדול באמצע הלילה, ולחשוב אלו היה רוצה מלך בשר ודם שיעשה לו כתר והוא בר הכי, ויודע שהמלך יתענג וישתעשע בהכתר מאד מאד, ועל ידי שמחת הכתר יהיה העושהו משרי רואי פני המלך, כמה היה מזדרז ומתעורר ושש ושמח למהר עשיית הכתר ההוא, והיה מנדד שינה מעיניו ולא יעצרהו הגשם והשלג והכפור והגליד. על אחת כמה וכמה מהשירות והתשבחות שנעשה מהם כתר למלך מלכי המלכים, בודאי אם היה ברעותא דלבא, והקרא צווח ואומר (תהלים ב ב) עבדו את ה' בשמחה, ומבואר בזוהר הק' (ח"ג ח' ע"א) דאף מאן דחטא קמיה מאריה, וצריך לאהדר בתיובתא ולהתוודות בתבירא דלבא ובמרירי, מכל מקום צריך לאתקיימא ביה גם כן עבדו את ה' בשמחה. ושורש הדברים שבעת שמסדר תיקון חצות, או שאומר ווידוי ובקשת מחילה וסליחה, יהיה בבכיה רבה מגור מרירי דלבא. ובעת שאומר שירות ותשבחות הנאמרים בדברי נעים זמירות ישראל, יתלהב נפשו בשמחה גדולה מאד מאד שזוכה לעשות כתר למלך מלכי המלכים, וכמו שאמרן דוד המלך ע"ה בשמחה, וכן כשעוסק בתורה, יהיה בשמחה מאד מאד. והנה מבואר בראשית חכמה (שער האהבה פרק יוד) מי שירצה לשמח נפשו, יתבודד מקצת היום לחשוב בגדלות אותיות שם הויה ב"ה וב"ש, וראיה לזה מה שאמר דוד (תהלים טז ח-ט) שויתי ה' לנגדי תמיד וגו', (תהלים טז ט) לכן שמח לבי ויגל כבודי היינו הנשמה, מפני שהנשמה נאלצה משם הויה ב"ה כאמרו (דברים יד א) בנים אתם לה' וכו'. לכן בחשבו בשם הויה ב"ה, הנשמה מאירה ומתצחצח בציחצוח נפלא והיא שמחה, ומכח ההארה ההיא יש בה כח לתת התנוצצות אפילו לבשר, באופן שאף בשרי ישכון לבטח שלא ישלוט בו רימה, עד כאן דבריו הקדושים עיין שם. ועל פי זה מבואר כה אמר שם הויה ב"ה אלקי ישראל שהנשמות ישראל נאצלין, שלח את עמי ויחוגו לי, היינו כענין שנאמר (דברים טז יד) ושמחת בחגך כנ"ל.