Chasidut על שמות 6:27

ועל פי זה יתבארו הפסוקים (בתלים קל"ג) מה טוב ומה נעים וגו', שנדרש בכריתות (דף ה':) על שמן המשחה, עיין שם. וגם אני אלך בעקבותיהם על פי הכלי יקר בפסוק (שמות ל כג) ואתה קח לך בשמים ראש, כי פני משה כפני חמה (ב"ב ע"ה ע"א), עיין עליו. וידוע דדרשו (ב"ר א' ט"ו) הוא אהרן ומשה (שמות ו כו) הוא משה ואהרן (שמות ו כז), מלמד ששניהם שקולים. והיינו הנה מה טוב וגו' (תהלים קלג ב), כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן, כי נשאר בזקנו כמבואר בכריתות (ה' ע"ב), ואף על פי כן לא החסיר כלום. והנה בכל הדברים אין הברכה שורה בדבר המדוד, וכאן להיפך כי אם היה חסר או יותר קורטב מן המצוה, ודאי לא היה שורה בו הברכה, והיינו שיורד על פי מדותיו דוקא, (תהלים קלג ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון, שהוא טל של ברכה טל של תחיה כמבואר בזוהר (ח"א פ"ח ע"א), וכמ"ש (סוף פרשת ויחי במדרש (ב"ר ק' ו') ויבכו אותו מצרים שבעים יום (בראשית נ ג), אלו שבעים יום שבין אגרת לאגרת עיין שם), והוא היפך מכל מקום, והטעם כי שם צוה ה' את הברכה דייקא, לכך חיים עד העולם, כמו שהוא בפרק מרובה (ב"ק דף ס"ה ע"א) אמר קרא (שמות כב ג) חיים בגניבה, אחיה לקרן, דהיינו השלימהו, וכמו שפירשתי על אמרם (ברכות י' ע"א) ולא תחיה לעולם הבא, והיינו לכך הוא שלם לעולם הבא דכולו קיים, והוא נכון בס"ד. עוד נתכוין באומרו ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב, דהמשקולין דמשה ואהרן באמת לאו שקולין לגמרי, דהא מקרא מלא נאמר (במדבר יב ו-ז) אם יהיה נביאכם ה' וגו', (במדבר יב ז) לא כן עבדי משה, רק שקולין עם הכרע ולא עין בעין, והיינו גם יחד, ר"ל דגם זה מקרי יחד, כשמן הטוב דאין שוקלין עין בעין, והבן.

ויהי ביום דבר י"י אל משה בארץ מצרים (שמות ו כח). תרגם יונתן והוה ביומא דמליל י"י עם משה בארעא דמצרים, הוה אהרן מצית אודניה ושמע מה דמליל עימיה. הנה להיות הפסוק בזה אין לו גיזרה, על כן מפרש אותו בחיבור לפסוק שלמעלה (שמות ו כז) שמסיים הוא משה ואהרן, רצ"ל שניהם ביחד כאחד אימתי היה זה, ויהי הדבר הזה ביום דבר י"י אל משה בארץ מצרים, הגם שהיה הדיבור רק למשה, עם כל זה גם אהרן שמע כי הטה אזנו ושמע. וזה היה רק בארץ מצרים, מה שאין כן במשכן קול לו קול אליו (במדבר ז פט), כמו שדרשו בתורת כהנים (א ד) כי למשה לבדו נאמר, והוא שמע ולא אהרן:

ויהי בבוקר והנה הִוא לאה. כבר כתבנו למעלה בפירושו שבבוקר ראה שטוב עשה במה שכיוון לשם קידושין וירא פן לאה היא שהרי והנה הִוא לאה כאשר חשב ולכן נכתב הוא בוא"ו לרמז על מחשבתו עיין שם. ועוד נראה לומר שהנה בודאי יעקב כסדר עשה כמו שמצינו במעשה אדם וחוה שהגם שידע הקב"ה שכל ענין האכילה נצמח מהנחש אף על פי כן הוא עשה כסדר ושאל את האדם (בראשית ג', י"א) המן העץ אשר צויתיך וגו' ואמר האשה אשר נתת וגו', והלך אל האשה ושאלה ואמרה הנחש השיאני, והלך מאתה אל הנחש. כן ודאי יעקב תיכף בבוקר כשראה שלאה היא ודאי שאל אותה תחילה למה רמיתני והיא באמת השיבתו כי היא אינה חייבת בדבר או לצד שאביה גזר עליה בחומר רב ולא יכלה לעבור מצות כיבוד אב, או אפשר לא ידעה שבפירוש הותנה דוקא על רחל ולא על לאה בשום אופן, או אפשר אמר לה אביה כי אמר ליעקב אשר לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה וגו' ונתרצה למנהג המדינה. ואף לדברי חז"ל (מגילה י"ג:) שאמרו שידעה לאה מהסימנים שמסר לרחל מכל מקום סברה שעל כל פנים לא יקפיד אם יראה אחר כך שלאה היא מפני מנהג המדינה ולא ידעה שהיה התנאי מפורש כל כך בהקפדה גדולה ובין כך ובין כך צדקה לאה בדבריה. והנה נודע אומרם ז"ל (מגילה י"א.) בפסוק (שמות ו', כ"ז) הוא משה ואהרן, וכדומה לזה, הוא בצדקתו מתחילתו ועד סופו וזה שאמר ויהי בבוקר והנה הוא לאה כלומר היא לאה בצדקתה מתחילתה ועד סופה ואין עליה שום אשמה בדבר הזה וצד תמותה במקומה עומדת ועל כן בא לשאול אל לבן.