Chasidut על שמות 8:18

כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה. על זה נאמר (תהלים כ"ז,ד') שבתי בבית ה' כל ימי חיי. בית הוא נייחא, אבל דרך הוא טרדה, לכן התפלל דוד המלך ע"ה שיהיה תמיד בנייחא בלי שום טרדה, וזה שהזהיר כאן שאפילו בשעת טרדה וכעס ימצא בהאדם ישוב הדעת שלא יקלקל דבר שיוכל להנות ממנה אפילו הנאה קטנה, לכן כתיב כי תצור וגו' להלחם עליה מכל מקום לא תשחית את עצה, ובזה יש מעלה לישראל שאפילו בעת כעסם נמצא בהם ישוב הדעת וכמו שנאמר (שמות ח',י"ח) והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות שם ערב, שהשי"ת יברר שישראל אינם רוצים רק הנקודה הטובה הנמצא בכל דבר (וכמו שנתבאר על פסוק זה בחלק זה).

ואמנם זה עקשות פה למאוד וחרקות שן ולא יכנס אף בלב האומרו לגמרי שהרי כולם כאחד הודו ואמרו כי אצבע אלהים הוא, והפלאת גושן נס פלא הוא. ועל זה אמר לו משה (שמות ח', י"ח) והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, כלומר שמזה תדע אשר אני ה' העושה הנסים והנפלאות ואך שהוא עדיין בקרב הארץ שנתלבש קצת בטבע ויוכל אחד להדמות כי זה טבע הוא ואמנם זה הכל בפרעה וחילו אבל ישראל כשראו את זאת ודאי אשר האמינו כי זה מה' הוא, והוא המהוה ועושה נוראות האלה ושלא ח"ו בטבע הם.

ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך וכו' ויאמר למחר ויאמר כדבריך למען תדע כי אין כה' אלהינו (שמות ח ה-ו). ובמכת ערוב כתיב והפלתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. וקודם מכת ברד כתיב, כי בפעם הזאת אני שולח את כו' בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. ובמכת ברד כתיב כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה' הקולות יחדלון למען תדע כי לה' הארץ. וצריך להבין שינוי הלשון. ונראה לפרש בסייעתא דשמיא דהענין הוא כך, דהנה איתא בזוהר הקדוש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים, אני ראשון דא חול"ם, ואני אחרון דא חיר"ק, אלהים דא מלאפו"ם שור"ק. ולהבין זה המאמר, כי הנה זאת מודעת לכל שישראל נקראו ראשית שישראל עלו במחשבה, ובשביל ישראל שנקראו ראשית נבראו כל העולמות כולם כמאמר חכמינו ז"ל בראשית (בראשית א, א), בשביל ישראל שנקראו ראשית, והם נקראים ראשית המחשבה והשם יתברך ברוך הוא מתפאר בהם כמו שכתוב ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט, ג) והצדיקים הם פועלים בתפלה מה שהם רוצים ומהפכים מדת הדין לרחמים וחסדים על ישראל ומביאים בתפילתם שפע וברכה לכל העולמות. וזה בחינת אני ראשון דא חול"ם, רצה לומר שישראל עמו הם בבחינת חול"ם כמו שחול"ם הוא על גבי האותיות כך ישראל עמו נקראו ראשית המחשבה. והנה יש ניסים שהקדוש ברוך הוא עושה לעמו ישראל והניסים הם מלובשים בדרך הטבע כמו בימי מרדכי ואסתר שהיו הניסים והנפלאות רק בדרך הטבע ולא היה שום שינוי בטבעיים, וזו בחינות מלאפו"ם שור"ק, כמו ששורק הוא בתוך התיבה כך השם יתברך הוא בגו כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה ואפילו בטבעיים הוא עושה לנו ניסים ונפלאות רק שהוא מלובש בטבעיים. ויש בחינה אחרת מה שהשם יתברך ברוך הוא ברוב גדלו מכרית ומגדע הרשעים שיכירו שמלכותו בכל משלה כמו שיהיה אם ירצה השם לעתיד לבא לאחוז בכנפי הארץ ולנער רשעי ארץ והאלילים כרות יכרתון והיה ה' למלך על כל הארץ, ויכירו כולם כח מלכותו. וזו אני אחרון דא חיר"ק כמו שהחירי"ק הוא למטה מהאותיות כך השם יתברך ברוך הוא ממלא כל עלמין ותחות כל עלמין, רצה לומר שאפילו המדריגות התחתונים והם הנצוצות שנפלו בקליפה כולם יתבררו ויעידון כולם ששם ה' אחד ושמו אחד כמו שכתוב (צפניה ג, ט) אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא בשם ה':