Quotation_auto על שמות 8:18

אצבע אלהים היא למעלה מתחבולותינו ופעולתינו. על כן אמרו אצבע אלהים היא ולא אצבע ה'. לפי שלא היו מכירין אותו. ומפני שהפעולות הם בידים ששם האצבעות. אמרו אצבע אלהים היא. לומר שקצת פועל אלהי היה בה ולא בכולה. ולכן ויחזק לב פרעה. ורמזו בזה לפי שאמר להם ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים שזאת המכה היא אצבע מהיד. והוא התחלת המכות. במכת הערוב אמר והפליתי ביום ההוא. לפי שהיא נגד המורגל ולא נגד הטבע כמו שפירשתי. על כן אמר כי הפלא היה להבדיל ארץ גושן ששם ישראל. בענין שידע שהשם משגיח בכלל ובפרט בישראל בארץ מיוחדת. וזהו שאמר כאן למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. משחית חלק ומציל חלק. וזהו הודיעו גם כן יותר בפרט במכת הברד. באומרו הנה יד ה' הויה. כלומר עד כאן אמרתם אצבע אלהים. עכשיו תהיה יד שלימה להכות בכם. ותראו ההשגחה יותר בפרט. וזהו והפלא ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים. כי אם יעמדו כאן שני רועים אחד ישראל ואחד מצרי ימות המצרי וינצל הישראלי. ועם כל זה ויכבד לב פרעה. כי אמרו מבהמות ישראל נקח צרכינו. והנה המצריים הזידו נגד ישראל בממונם בגופם ובנפשם. בממון וישימו עליו שרי מסים. בגוף בעבודה קשה. בנפש כל הבן הילוד. ולכן הענישם השם באלו הג'. בממונם וימת כל מקנה מצרים ותשחת הארץ מפני הערוב. בגופם במכת השחין ובכנים ובחשך. בנפשם במכת בכורות ובים. והנה במכת השחין אמר ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני פרעה. בענין שיראו שכל התחכמותם הבל. וזה היה לעונש שנתנו עצה לפרעה נגד ישראל שיכניעום וישפילום בעבודת פרך. ולכן אמר בברד עודך מסתולל בעמי. ועושה מהם מסלה ורומסים אותם ברגלם. לכן הנני מביא מחר ארבה. והירא את דבר ה' ינצל. ואשר לא שם לבו אל דבר ה' הם החרטומים והמכשפים. שלא רצו להודות ביכולת השם. ואם היו מביאים המקנה לבית נראה שהיו מודים לדברי משה. והם היו יועצים לפרעה ומחזיקים לבו. לכן בא השחין והברד סמוכים להפרע מהם. ולפי שזאת המכה לא היתה נגד הטבע אלא נגד המורגל וכ"ש במצרים שלא ירד שם ברד מעולם. וכיון שראה ברד ואש מתלקחת בתוך הברד שהם הפכיים והיה נס בתוך נס לרדת האש ארצה. פחד ואמר ה' הצדיק ואני ועמי ראויים וחייבים בכל העונשים האלו. וזהו הרשעים. כמו אשר ירשיעון אלהים:

ואמר העתירו אל ה'. בענין שלא ישאר זה הדבר בהרגל תמידי. וכאומרו בכאן למען תדע כי לה' הארץ. נראה כי פרעה היה כופר בבריאת שמים וארץ. וזה הטעם האמתי בכל המכות. מלבד מה שהאריכו במדרשים. ובזה תראה מפורש למה היו י' במספר. ולמה היו מהם במים ומהם בארץ ומהם בשמים. כי אחר שפרעה היה כופר באלהי השמים ואלהי הארץ היה כופר בבריאת העולם. רצה השם לחזור העולם תהו ובהו ולעשות בריאה חדשה. בענין שעל כרחו יודה. ולכן אנו אומרים בכל הדברים זכר ליציאת מצרים שהוא כמו זכר למעשה בראשית. ולפי שידוע שהעולם נברא בעשרה מאמרות בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. יהי רקיע. תדשא הארץ. יהי מאורות. וכן כולם ופרעה כפר בכולם. ראוי היה שילקוהו בעשר מכות. כנגד י' מאמרות שבהם נברא העולם. ולכן לקה יסוד המים בדם. והעפר בכנים. והרוח בדבר. והאש בשחין. וכן לרדת למטה חוץ מטבעו. והשמש בחשך. והערוב שהיה עירוב חיות רעות. לפי שהם היו מערבבים הכחות כולם ולא היו נותנים כבוד לה' אחר שהוא מושל על כולם. בענין שיכיר פרעה כי יוצר הכל הוא והוא ברא שמים וארץ ובידו לסותרם ולבנותם. כמו שחזר העולם חשך בימי המבול. וכן הביא במצרים חשך ואפלה והשחית ארצם והפך מימיהם לדם. וכן לקו כל היסודות בענין שעל כרחו יודה שהשם ברא שמים וארץ. ולכן אמר כי לה' הארץ וכו' כי אין כמוני בכל הארץ בכלל. וכן השגחתי בפרטים. וזהו למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. ולא די אלא שרצה להודיעו שאין כח באלהיהם. ולכן לקה התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו כמו שכתבתי. ולכן אמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים שזה היה במכת בכורות. ולכן אמר למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ ובכל אלהיכם. ולכן הביא עליהם י' מכות כנגד י' מאמרות וכנגד י' הדברות כי זה לעומת זה עשה האלהים. ולכן כתבו במדרש הנעלם עשרה עשרה הכף בשקל הקדש. עשרה עשרה למה אלא י' למ"ת י' למעשה בראשית. כתיב אנכי ה' אלהיך וכתיב יהי אור. דהא קב"ה אור איקרי. וכנגד זה לקה אור שמשם. וכן בשני ויהי מבדיל בין מים למים. ובמ"ת לא יהיה לך אלהים אחרים שנקראו בורות נשברים. והקב"ה נקרא באר מים חיים. וזהו ויהי מבדיל בין מים למים בין מים מרים למים מתוקים. ולכן נהפכו יאוריהם לדם. וכן כל דיבור ודיבור היה כנגד מאמר אחד. וכל מכה ומכה כנגד דיבור ומאמר אחד. וזהו הנכון באלו המכות והמעיין ימצאהו ואם אמצא המאמר אכתבהו: