פירוש על שמות 8:18

והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות שם ערב וגו' ושמתי פדת וגו'. הנה השבע מכות שבפרשה הזאת הם נגד הפסוק (משלי ו',ט"ז) שש הנה שנא ה' ושבע תועבות נפשו כמבואר בחלק ראשון (פרשת וארא). ומכת הערוב הוא נגד לב חורש מחשבות און, שהשי"ת שלח להם מכת ערוב לערבב דעתם ויהיו טרודים בצערם, ולא יוכלו לחשוב רעה על ישראל. וכתיב (ישעיה נ"ג,א') מי האמין לשמועתינו, היינו מי האמין שהשי"ת הבטיח לנו והפליתי ביום ההוא. וכדאיתא בזה"ק (שלח קע"א.) בכל אתר ביום ההוא יומא בתראה הוא. וזה והפליתי ביום ההוא שלעתיד הקב"ה ילמד זכות על ישראל ויגלה מפורש שלא נמצא בלב ישראל שום מחשבות און. וזה הפלאת זכות יהיה ממקור הרחמים שנקרא פדיון, כדאיתא בזה"ק (וישלח קע"ד:) פתח ואמר (איוב ל״ג:כ״ג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וגו' פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר וכו' כדין קב"ה אמר פדעהו מרדת שחת, ועם כל דא לא אהדר בריקניא בגין דאתיהיב ליה אחרא לשלטאה עלוי' וליטול נשמתיה מניה וכו' הה"ד מצאתי כפר למפדי ליה. ונתבאר הענין בהאר"י ז"ל (לקוטי תורה ישעיה א') גאולה הם רחמים פשוטים וכו' אבל הפדיון לא נעשה אלא בכפר תחת דבר הפדוי כענין פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר וכו'. ובלקוטי תורה (ירמיה ל"א) נמצא כי גאולה גדולה מפדיה וכו', היינו שפדיה רומז שאפילו אם מצד משפט מגיע עונש, אכן השי"ת יש לו עצות כמו שכתיב (ישעיה מ"ג,ד') ואתן אדם תחתיך, וזה שכתיב (תהלים ק"ל,ז') והרבה עמו פדות והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו. וזה הפדיון הוא למעלה מכל סדר ההנהגה והמציאות, כי סדר א-ב הוא סדר המציאות. ועד דוד המלך ע"ה לא נמצא סדר א-ב רק דוד המלך ע"ה התחיל בסדר א-ב. ומזמור ל"ד שהוא לדוד בשנותו שהוא א-ב הראשון, כי מזמור כ"ה לדוד אליך ה' נפשי אשא אינו א-ב שלם כמו מזמור ל"ד. והאות ת' היא תמותת רשע רעה שרומז ע"פ סדר המציאות תמורת טוב טוב ותמורת רשע רע. ואח"כ כתיב פודה ה' נפש עבדיו, אף שמצד המשפט חלילה יגיע עונש מכל מקום מצד הפדות לא יאשמו כל החוסים בו, שזה הוא פדיון שאפילו נפסק ויצא גזר הדין יש להשי"ת עצות בכופר ופדיון, כענין ואתן אדם תחתיך, וגם במזמור כ"ה גם שם נכתב אחר כן פדה אלקים את ישראל מכל צרותיו. וזה כוונת הכתיב והפליתי ביום ההוא, היינו שלעתיד יראה השי"ת שמקום אשר עמי עומד עליה לא היה שם ערוב כלל, ושמתי פדות בין עמי ובין עמך.

והפלה ה׳. כמו והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן (שמות ח יח).

והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות שם ערב. היינו שהשי"ת יברר את ישראל לבלתי היות בם מחשבות זרות. כמבואר בחלק ראשון (פרשת וארא) שמכת ערוב רומזת על המחשבה. ולשון והפליתי היינו הבדלה בדרך פלא, שאפילו במקום אשר ידע האדם בעצמו את נגעי לבבו, יפלה השי"ת את לב ישראל להפריד הרע לבלתי היות שם ערוב, כי באמת שורש כל החטאים הוא גאות, שאינו מכיר שהכל הוא מהשי"ת, כמו שאיתא בגמ' (ברכות ל"ה.) כל הנהנה מעולם הזה בלא ברכה מעל, היינו שאינו מכיר שהכל היא של השי"ת, וכן במצות ומעשים טובים אם מתגאה בהם במה שמכיר לפי השגתו אז אין לו כלום, כי פנימיות של מעשי המצות הם למעלה מהשגת האדם. כמו שמצינו בשלמה המלך שהוא היה יסוד ושורש של מעשי המצות עד שהוא בנה בית המקדש, ומכל מקום אמר (קהלת ז',כ"ג) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, ששורש פנימיות טעמי המצות הם למעלה מהשגתו, ומה שהוא למעלה מהכרת דעת האדם אין לו קנין וזכות בו. כדאיתא (בהגהת אשר"י ב"מ פ"ב) באחד שקנה מעכו"ם בדיל בחזקת בדיל, ומכרו לישראל אחר בחזקת בדיל, ואח"כ נמצא שבפנים הוא כולו כסף, ופטרו הר"א ממיץ. וזה שכתיב והפליתי ביום ההוא, שלעתיד יברר השי"ת את מחשבות ישראל שכל חשקם ורצונם היה רק להטוב הנמצא בהדבר, וכמו ביצחק שרצה לברך את עשו, יתברר אח"כ שכל חשקו היה מה שנמצא בו על הלבוש חשק לחיים, ולעתיד יפריד השי"ת את כל הרע מהטוב לבלתי היות שם ערוב, וזה יהיה בדרך פלא.