מדרש לקח טוב
על כן ברך ה׳ את יום השבת ויקדשהו, ברכו במן, לקטו לחם משנה (שמות טז כב), וקדשו במן, וביום השביעי שבת לא יהיה בו (שמות טז כו). זכור מנוקד בשני טעמים, מפני אורך הדבור לחבירו אחר, וגם נפסק בארבעה פסוקים, וכן לא יהי׳ לך נפסק בארבעה פסוקים, הכל י״ח פסוקים, מן וירד עד לא תחמוד, כנגד שירת אז ישיר שמונה עשר עם ה׳ ימלוך, וכנגדן שמונה עשר ברכות של תפלה.
רש"י
לקטו לחם משנה. כְּשֶׁמָּדְדוּ אֶת לְקִיטָתָם בְּאָהֳלֵיהֶם מָצְאוּ כִפְלַיִם, שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: לֶחֶם מִשְׁנֶה – מְשֻׁנֶּה, אוֹתוֹ הַיּוֹם נִשְׁתַּנָּה לְשֶׁבַח בְּרֵיחוֹ וְטַעְמוֹ (שם):
אבן עזרא
ויהי. ירד המן יותר מהמנהג כאשר יפרש. וישראל לקטו לחם משנה כי משה צוה להם לעשות ככה. והם לא ידעו למה ועוד שהכתוב אמר לקטו ולא אמר מצאו. ובאו הנשיאים והגידו למשה כי ישראל עשו כאשר צום. ושאלוהו מה יעשו. כי למה צוה ללקוט משנה. ואיך יוכלו לאכלו: