הלכה על שמות 16:22

צריך לבצוע על שתי ככרות בכל סעודה משלוש סעודות, ויהיו שלמות זכר למן דכתיב בה (שמות טז,כב): "לחם משנה". וגם הנשים, אם אוכלים לבדם, חייבים ג"כ בשתי ככרות וכנזכר בפוסקים ז"ל; מיהו, לפי דעת רבינו האר"י ז"ל צריך לסדר בשולחן שתים-עשרה ככרות בכל סעודה משלוש סעודות (ששה זוגות שהם י"ב) כזה:

ואין לשין בפסח שתי מדות ביחד. כדי שלא תבא לידי חימוץ. ואף אין מקטפין והלש אותם (אינו) [ואינו] יודע (למה) [כמה] הוא. מודד. ולמה לנו מידה בפסח. (וכן) [כן] מצאתי. (ולא) לא תפחות המדה של פסח משיעור מ"ג ביצים וחומש ביצה. כדי שלא (להקפיע) [להפקיע] תורת חלה ממנה. ששיעור חלה בכך. וכן עולה חלה בגימטריא מ"ג. אבל אם היתה יתירה ד' ביצים או ו' ביצים. אין להקפיד ולחוש בכך. כיצד הוא עושה. מכניס מ"ג ביצים בכלי מלא על כל גדותיו. ובמים הנשפכים חוצה זהו שיעור מדת קמח לחלה. כאותה ששנינו בתוספתא דנזיר. נזיר ששתה מכל משקין האסורין לו. מתרין בו ושתה. מתרין בו ושתה. חייב על כל אחת ואחת. וכמה שיעורא בכזית. וכולן מצטרפין לכזית. היין והחומץ כיוצא בהן. וכיצד יעשה. מביא כוס מלא יין. ומביא זית איגורי ונותן לתוכו ושופע. אם שתה כיוצא בו חייב. ואם לאו פטור. וגזירת הכת' היא. דמדת העומר מתחייבת בחלה. שלמדנו לחם הארץ מלחם שמים. דכת' בלחם הארץ. והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה (במדבר ט״ו:י״ט). וכת' בלחם שמים לקטו לחם משנה (שמות ט״ז:כ״ב). מה לחם שמים עומר ליום. שעולה למ"ג ביצים וחומש ביצה. אף לחם ארץ אינו מתחייב בחלה פחות ממ"ג ביצים וחומש ביצה. וזהו עשירית האיפה. וכדתנן בבחירתא ומייתי לה בפ"ק דשבת. חמשת רבעים קמח ועוד חייבין בחלה: ת'. ואם לש פחות נמצא עושה ברכה לבטלה. ואם היה לש עיסתו פחות ממ"ג. שעכשיו אינו חייב בחלה. ואפילו לא בירך. (להקפיע) [הפקיע] עיסתו מידי חלה. ואם רוצה להוסיף עד מ"ה ביצים מוסיף. אבל לא יותר משום חימוץ. ועד מ"ה מותר שלא יביא ללוש בפחות ממ"ג. שיצמצם ממחק מידתו: תשובה שהשיב רבינו יצחק בר' שמואל:

חַיָּב אָדָם לֶאֱכל שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת אַחַת עַרְבִית וְאַחַת שַׁחֲרִית וְאַחַת בְּמִנְחָה. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּשָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת אֵלּוּ שֶׁלֹּא יִפְחֹת מֵהֶן כְּלָל. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה סוֹעֵד שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת. וְאִם הָיָה חוֹלֶה מֵרֹב הָאֲכִילָה אוֹ שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה תָּמִיד פָּטוּר מִשָּׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת. וְצָרִיךְ לִקְבֹּעַ כָּל סְעֻדָּה מִשְּׁלָשְׁתָּן עַל הַיַּיִן וְלִבְצֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת. וְכֵן בְּיָמִים טוֹבִים: