פירוש על אסתר 5:2

ויהי מספר כי באהבת המלך את אסתר לא עלה בלבו מעולם שהגזירה הזאת שלא יכנס איש לחצר המלך הפנימית בלא רשות יכלול גם את אסתר, כי ביאתה אצלו אף לבית מלכותו היה חביב ויקר לו ולא חשב עליה כלל שתצטרך לעמוד בחצר ולהמתין עד שיושיט לה השרביט, וע"כ כראות המלך את אסתר, הגם שהיא אסתר המלכה ולא עליה תחול הגזירה זאת, מ"מ בענותה עומדת בחצר ואינה נכנסת לפנים, מצד זה נשאה חן בעיניו, כי ראה שזה אך מענות צדק אשר בלבה, עשה רצונה ויושט לה את שרביט הזהב, ומספר כי הזדמן שהשרביט היה בידו בעת ההיא שזה ג"כ דבר שאין רגיל, ובהשגחת האל המשגיח:

ויהי כראות. כאשר הושיט השרביט לאות שקראה:

ויהי כראות המלך וגו'. א"ר לוי, כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה ממנה שכינה, אמרה, אלי אלי למה עזבתני [מיד] ויהי כראות המלך את אסתר נשאה חן בעיניו וגו' ^דועיין במהרש"א מש"כ בטעם דרשה זו, דהלשון ותעמוד בחצר אינו מבואר כל כך, דהא בודאי שם לא לבשה את הבגדים וא"כ הול"ל ותבא ותעמוד, ולכן דרשו [בדרשה דלעיל] ותלבש אסתר מלכות שלבשה רוח הקודש, ומכיון שעמדה בחצר פסקה ממנה רוה"ק זה, והלשון ותעמוד הוא כמו ותעמוד מלדת, ומפרש הסבה שפסקה ממנה מפני שהגיעה לבית הצלמים. ואמנם יש לפרש בפשיטות כי מלשון הכתוב משמע שלא מצאה לב ללכת ועמדה בחצר, וזה הוא מפני שנסתלקה ממנה שכינה לסבה שמפרש, ואחשורוש ראה אותה מרחוק. .
(מגילה ט"ו ב')